הלכתי לאיבוד והגשמתי חלום :) פרק 6 1D

נפלתי עליו.
הרגשתי את עצמי מתמוטטת,ללא כוחות מהיאבקות לצאת מהשמיכה המחניקה.
רציתי רק לנשום אוויר קריר יותר,נעים יותר,ובואותו הרגע,למרות שאני מתה עליהם,
רציתי לתת להם כאלה מכות…
אבל גם אם הייתי יוצאת,לא הייה לי כוח בכלל לגעת בהם,כי ניסיתי להאבק בטוסיק הבולט של הארי. (0.0)
אז פשוט התמוטטי על לואי.
לאט לאט,דבר שקרה בשניות,נראה איטי ממש.
מצחי נגע במצחהו.
אפי נגע באפיו.
שפתי רק נגעו בשפתיו.
הוא הצמיד אותי אליו,ונתן לי נשיקה ארוכה.
אוקיי…אני מודה…בחיים לא התנשקתי.
הרבה בנים רצו אותי,אבל לא אהבתי באמת מישהו.
זה מוזר,בעובדה שאני בת 19 וחצי,כמעט עשרים,(וואי כיתה י"ג זו כיתה כיפית!!!(כן היא המשיכה באוניברסיטה)והיא ממש כיתה טובה!!!)ואף פעם לא התנשקתי עם מישהו שהוא לא בן משפחה.
טוב…שנחזור לנשיקה?
כמו שהזכרתי,אף פעם לא התנשקתי,ובחיים לא הבנתי כמה נשיקה יכולה להיות מדהימה.
חיבקתי אותו,ושפתיינו התאימו אחד לשנייה כמו מנעול.
ואז..נגמר לי האוויר.
התנתקנו,נשמנו את האוויר המחניק מתחת לשמיכה,אני אגב,עדיין נמחצת מהטוסיק של אחד מהם.
מזל שיש כרית.
ושמיכה.
ועוד כרית.
אחרת הייתי מתה מזמן 0.0
"אני אוהב אותך"מלמל בלחש אל תוך אוזני.
הוא שוב נישק אותי,הפעם נשיקה יותר עוצמתית ומדהימה.
התנתקנו,ואמרתי לו,"אני אוהבת אותך גם"בחיוך.
"טוב..הכל טוב ויפה אבל…אני בקושי נושם"אמר.
"יש לי תוכנית…"אמרתי בחיוך זדוני.
"תדחוף אותי לצד,לידך,
וביחד נדחף אותם כדי שהם יפלו,ואחרי זה נעשה להם כמו שהם עשו לנו,
רק בלי הקטע של הנשיקה"לחשתי ובמילה האחרונה עשיתי פרצוף.
"אוקיי המפקדת!"לחש.
"שלוש,שתיים,אחד,תוריד אותי לידך!"אמרתי.
הוא הוריד אותי,והמשכנו.
"עכשיו אני סופרת עד שלוש,ואתה דוחף מלמעלה איתי טוב?"אמרתי שידיי בחלק העליון של השמיכה.
"טוב.אני אדחוף ממש חזק,אז גם את."אמר.
"הוו אתה לא רוצה להיות הם.אני הולכת להעיף אותם לאברבנל"אמרתי מצחקקת צחוק מרושע.
ספרתי עד שלוש,ובשלוש דחפנו בכל החוזק…
והעפנו אותם.
נשמתי את האוויר הקריר יחסית לשמיכה,וניגבתי את כל הזיעה שהצטברה עלי.
"בגללכם אני שוב מסריחה!!!"צעקתי.
"איה את חזקה!!!"צעקו כולם מתמתחים.
"יש לכם מזל שאין לי כוח לכלום עכשיו!!!"אמרתי מתמוטטת על המיטה הזוגית.
"שמרי את זה לי!!"אמר לואי רודף אחרי כולם.
פתאום הטלפון שלי צלצל.
זו הייתה שלי.
שלי:"מאיה איפה את?אנחנו יצאנו לטייל בנגב בלעדייך!"
מאיה:"מה????למה לא התקשרתן?"
שלי:"לא היה לאף אחד סוללה,עד שמישהו נתן לי מטען"
מאיה:"וכבר יצאתם?"
שלי:"כן,אנחנו נחזור בעוד 3 ימים"
מאיה:"דיי את צוחקת עלי?אין לי מפתח!!!"
שלי:"אופס…
מאיה:"אוף מפגרת!!!"
שלי:"שכחתי שלקחתי את המפתח!!!"
מאיה:"למזלך אולי יש לי פתרון…"
שלי:"ממש סליחה…ביי!"אמרה וניתקה במהירות.
הסתובבתי,והם היו מאחורי.
"אאמאאא!!!מה אתם עושים?????הבהלתם אותי!!!"אמרתי.
"באיזה שפה דיברתם??"אמר ליאם.
"באיזה ארץ אתם חבורה של מוזרים??"
"עברית חבורה של עילגים!!!"אמר הארי.
"או לפחות יש פה מישהו שמבין איזה שפה!!!"אמרתי כועסת.
"טוב זה לא משנה..מה קרה?"אמר נייל.
"הכיתה שלי יצאה לשלושה ימים לנגב.ואין לי כלום איתי!!!"אמרתי בוכה.
"תוכלי להיות פה!!"אמר לואי.
"אין לי עוד בגדים!!!ואין מספיק מיטות!ואתם רשומים כ5!ואין מקום ואני רק טרחה.."אמרתי .
"על מה את מדברת?זה בית מלון אין שום טרחה!!"אמר זאין.
"כן!את תוכלי לישון איתי ונזמין עוד מיטה בשביל הארי!"אמר לואי.
"וזה לא בעיה..אפשר לשנות את זה זה ללא תוספת תשלום.."אמר ליאם.
"ובגדים אפשר לקנות לך.."אמר נייל.
"אבל זה עולה כסף"אמרתי עושה סיבובים עם הידים"
"אממ…כסף זה לא ממש הבעיה שלנו"אמר הארי מחייך אלי.
"אבל..אני אמורה לטוס ללונדון אחרי הטיול.."אמרתי.
"כמו שנאמר,כסף,זה לא הבעייה שלנו!"אמר לואי.
"ותוכלי לגור איתנו!זה לא ממש טרחה.."אמר ליאם.
"באמת?יואו אתם מדהימים!!!"אמרתי מחבקת את כולם.
"אבל לא שכחתי מה עשיתם"הוספתי.
"מה?עזרנו לך להתאהב?"אמר זאין והסמקתי.
"טוב…לא משנה…"אמרתי.
"אני רעב!!"אמר נייל.
"זה לא חדש…"אמר ליאם.
"בואו נלך לחדר אוכל!"אמר הארי.