הכל התחיל מתאונת דרכים…9(1D)

~קליאו~
כמו שהם הבטיחו, הם הביאו גיטרה.
היא הייתה קלה, והמיטרים רכים ומאוד נעימים, היה כיף לנגן על הכלי המושלם הזה.
חזרתי על השיר שניגנתי באחת הלהקות ואמרתי שאני מוכנה.
החלטנו על השיר שהם שרו לי אתמול. אחרי כמה משפטים הצתרפתי אליהם וניגנתי עד הסוף.
שמעתי מחיאות כפיים והבנים צחקו, אחרכך הם אמרו שהם לא ידעו שעל כלי כזה פשוט אפשר לנגן כל כך מושלם!
הם הציעו עוד כמה שירים מדהימים שהצלחתי לנגן להם. ואחרי מספר שירים זאין יצא לקנות לכולנו קורסונים וקולה. אחרי שאכלנו ודיברנו הם הלכו…
"הגיטרה תשאר איתך, תתאמני עוד קצת…" אמר הארי וסגר את הדלת.
לקחתי את הגיטרה והתחלתי לנגן כשאני מזמזמת לעצמי את השירים.
הרגשתי כאבי ראש, נרדמתי.
ב10 האחות העירה אותי ועברתי עוד תהליך בדיקות. אחרי ארוחת ערב נהיה שקט. כולם הלכו לחדרים לישון, ואני לא הצלחתי. בהיתי בנקודה כלשהי על התקרה ונזכרתי בכל רגע מאז שנפגעתי, אם במכונית היה יושב משהו אחר? הוא היה בא אליי כל יום? הוא היה כל כך מתחבר אלי??

~זאין~
הפכתי את כל הבית עד שמצאתי את בגיטרה שדוד שלי הביא לי ביומולדת ה12 שלי. לא השתמשתי בה כמעט. היא הייתה מלאה באבק ונוראה לא מכוונת. שעה לקח לי וללואי לנקות ולכוון אותה, אבל לא הרגשנו איך הזמן טס.
כשהבאנו אותה לקליאו, היא נראתה, כאילו אם לא הגבס היא הייתה קופצת.
היא לקחה אותה בעדינות והתחילה לנגן. אחרכך אמרה שהיא מוכנה והתחלנו לשיר. היא הייתה כל מה שעוד היה חסר ללהקה, היא ניגנה מושלם!
כשהתעיפנו לשיר הלכתי לקנות קורסונים וקולה, היה טור ארוך מאוווד כמה מעריצות חמודות באו אלי, הם לא צרחו הם היו ממש שקטות וחמודות! חתמתי לכולם והצתלמצי עד שלא שמעתי קול "בחור, הטור שלך" והלכתי לשלם, גם המוכרת התלהבה ואמרה שהיא תעשה לי הנחה אם אני אחתום בשביל הבת שלה, היא עשתה לי 90% הנחה וסוף סוף שחררה אותי.
אחרי שאכלנו נשארנו סתם לדבר, כמה צחקנו ביחד….בסוף הלכנו והשארנו את הגיטרה.
היא ניגנה, והמנגינה ליוותה אותנו עד היציאה מהמחלקה.