הכל התחיל מתאונת דרכים…6(1D)

~קליאו~
"מי זה?" שאלו פה אחד הורי, כשהארי סגר את הדלת. סיפרתי להם שביום ראשוןהם באו, 5 בחורים ובקשו סליחה. בהתחלה לא הבנתי מי אלה, מה הם רוצים, אבל אחרי הסבר הם הוסיפו "בטח לא תסלחי…אבל בכל זאת.." ופשוט לא יכולתי לא לסלוח. הם מלאכים!
סיפרתי להם שהם מאוד חמודים ושהם מבקרים אותי כל יום.
ואז נייל נכנס ואחריו הבנים. הסתכלתי אל אבא שלי אם פרצוף 'הם לא עשו את זה בכוונה, אז אל תגע בהם' וכנראה הוא הבין.
ניליאם הורידאת הראש והתקרב לאבא שלי "זה בסדר, קורה…" אמר אבא שלי עוד לפני שליאם ג בקש סליחה.
הארי מסר שקית שחורה לאמא שלי והיא הוציא משם בקבוק קולה לי, לאבא שלי ולעצמה. חייכתי "תודה!" אמרתי "בבקשה" הם ענו והורי יצאו, נשארנו לבד.

~ליאם~
חזרנו לחדר, הוריה נראו טוב, הם חייכו אליינו, בטח לא יודעים כלום…חשבתי.
התקרבתי אם ראש מורד אל אבא שלה "לא נוראה, קורה…" שמעתי אותו אומר וקפצתי בלב. אז הם כן יודעים, הבנתי…
הארי העביר להם את השקית, אחרי שאמא שלה חלקה בינהם את הקולה, הם הלכו. נשארנו לבד, דיי שמחתי.
קליאו ביקשה שמספר על עצמיינו. סיפרנו שאנחנו להקה- וואן דיירקשן -באותו ערב בדיוק חזרנו מהמופע….היא בקשה שנשיר לה…שרנו את "what makes you beautiful " ששסיימנו שמעתי מחייאות כפיים, אבל לא ממנה, מהחדר ליד, היא רק צחקה. היא אמרה שהיא אף פעם לא שמע שיר כל כך מהמם, זה היה נעים, ואז בקשנו שתספק על עצמה.
היא גטריסטית, מגיל 11, היא הגנה בכמה להקות, אבל זה שעמם אותה, לפני שנה היא הפסיקה.
שאלנו אותה עוד כמה שאלות ואז הארי שאל"ומה עשית בשעה כזאת מאוחרת בחוץ?" "אני לא יכולה לספר לכם-היא ענתה-אבל אני שמחה שזה קרה"
לא בדיוק הבנתי איך היא יכולה להיות שמחה עם רגל שבורה, אבל ידעתי שגם אני שמח!