הכל התחיל מתאונת דרכים…14+15תגיבוווו בבקשה:(

קליאו~
כמה דקות לפני שהייתי מוכנה לצאת נכנסו הבנים.
"אם את כבר נוסעת…אנחנו צריכים לדעת איפה לחפס אותך כדי להתכונן…" אמר ליאם והביא לי דף ועת, הבאתי לו את הכתובת והוא חייך חיוך מדהים.
אחר כך כאילו נזכר במשהו שאל "אפשר גם מספר פלאפון….מזמן רציתי לבקש…."
"כן, בטח" עניתי כותבת את המספר בצד האחורי של הדף אם הכתובת.
"תודה על הגיטרה-אמרתי ומסורתיים להם את הגיטרה- יש לי בבית"
"אין בעד מה" הושיט את היד זאין ולקח את הגיטרה.
נכנסו ההורים.
"מה אתם נפרדים, אתם עוד תראו אותה" אמר אבא שלי ואז פנה עליי "הבאת להם את הכתובת, נכון?"
"כן אבא, בדיוק רשמתי להם" וכולנו צחקנו.
הם הלכו, הורי לקחו את הבגדים שלי ועזרו לי להגיע למכונית.
איך התגעגעתי לבית! אמא שלי עזרה לי לעלות לחדר, הוא הבריק ובפינה עמדה הגיטרה השחורה-אדומה שלי….החברה הטובה שלא עזבה אותי מאז גיל 8 כשחבר של אבא שלי עבר ללונדון.

~ליאם~
לא היה קשה לשכנע את הבנים לנסוע בפעם אחרונה לבית חולים.
שמחתי שהמצב שלה לא כזה קשה כמו שהבהילו בהתחלה.
לקחתי כתובת, ומס' פלאפון, והיא החזירה את הגיטרה לזאין. אחרכך נכנסו ההורים החמודים שלה "מה אתם נפרדים, אתם עוד תראו אותה" פתח אבא שלה, וידעתי שהוא צודק, הוא שאל אם היא הביאה לנו את הכתובת ואמר שלנו הדלת תמיד פתוחה בביתם.
הלכנו.
בבית פתחתי את הדף אם הכתובת. "היא גרה פה! ממש מאחורינו!" צרחתי בכל כוחי "תביא?" חתף זאין את הדף מהיד. "לא נכון!"צעק הארי מציץ בדף. התחבקנו כמו משוגעים.
אני לא יודע מה עובר עלי בזמן האחרון, היא בלבלה אותי לגמרי.
יצאתי להתאוורר, עוד שבוע, היא אמרה, היא תוכל לצאת מהבית, נזכרתי במלאך ששינה אותי לגמרי, ואיך היא יכולה לדבר איתנו כשכימעט הרגנו אותה?

קליאו~
לקחתי את הגיטרה והתישבתי על המיטה, פתאום נשמעה צרחה אבל הבנתי רק קטעי משפט "היא….פה…מאחור…" זיהיתי את כולו של ליאם.
-מה???- חשבתי לעצמי מנסה לשכנעה את עצמי שזה הזיות כי אין מצב שלא ידעתי עליהם לפני.
רציתי לצאת, לבדוק, אבל ידעתי שאסור לי. -שבוע פחות מחצי שנה- נכמתי את עצמי והתחלתי לנגן.
"איך התגעגעתי לנגינה שלך" אמרה אימי שבדיוק נכנסה להביא לי כוס מים.
"את הגיטריסטית הכי מושלמת ביקום" היא הוסיפה והתישבה על הכיסא מוסרת לי את הכוס.
לקחתי לגימה, "אמא,"
"מה מאמוש?"
"יש מצב אני יחזור לנגן בלהקות"
"איזה כיף, יש לך כבר רעיון למי?"
"לוואן דיירקשן"
"מי אלה?"
"החמישה…" דפקו בדלת,
"כל הכבוד" אמרה אמה ורצה לפתוח את הדלת.

~נייל~
יצאתי מהמקלחת והבנים התנפלו עלי.
"אתה לא קולט" התחיל הארי
"מה קרה?" שאלתי
"היא גאה שם" הצביע לואי על הקיר
"מאחורינו" הוסיף זאין
"רוצים נלך אליה?" שאלתי
"הגזמתה, כבר היינו אצלה היום" אמר לואי
"טוב…אני יוצא לנוח….לבחוץ…" אמרתי ויצאתי מהבית.
התיישבתי ליד ליאם והקשבתי למנגינה שהגיע לאוזניינו, זה היה הסיגנון שלה, של קליאו.
"אז…מה קורה?" שאלתי בעצמי לא מבין ממתי אני מדבר ככה אם ליאם
"אני לא מפסיק לחשוב עליה" ענה ליאם כאילו כלום לא קרה.
"גם אני לא…" אמרתי וחזרתי לבית.