הכל התחיל מלארי שיפר (1D) פרק 1

פרק 1=
"לואי מה אתה חושב על לארי שיפר?" שאל המראיין הקרח של תוכנית המוכרת "מפורסמים מדברים על הכל".
"מי אמר שזה לא אמיתי?!" ענה לואי וכך נגמר הראיון.
נכנסתי לבית וצפיתי בראיון הזה, המנהל שלי דרש ממני ואמר שיש לי עבודה לגבי הראיון הזה.
ניסיתי להבין מי זה ומה זה לארי שיפר ועל מה או על מי מדובר וגם למה המנהל שלי כל כך לחוץ לגבי הראיון שאני צריכה לעשות מחר עם הבחורים שישבו באולפן.
כל היום ישבתי וחיפשתי עליהם מידע.
ראיתי תמונות שלהם, שמעתי שירים וצפיתי בקליפים שהם עשו.
לקראת השעה שמונה בערב הלכתי להתקלח.
אחרי שיצאתי מהמקלחת שמתי שעון מעורר על שבע בבוקר והלכתי לישון.
משום מה לא שמעתי את השעון מעורר כשהוא צילצל בבוקר ולכן התעוררתי רבע שעה אחרי הזמן כי הבוס שלי התקשר אליי וכעס עליי שקמתי רק עכשיו.
התארגנתי מהר, לבשתי חולצה צמודה וסקיני ג'ינס שהבליטו את גופי הרזה ואספתי את שערי החום לתוך צמה עבה.
יצאתי במהירות מהבית ונכנסתי לאוטו שהביאו לי הוריי שבוע לפני מותם בתאונת דרכים.
הגעתי במהירות לאולפן בו ההיתי צריכה להעביר את הראיון והתיישבתי על כיסא שעמד שם.
ישבתי ככה כמה דקות ואז מתוך אחד החדרים יצא נער עם שיער מתולתל וניגש אליי:
"היי, אני הארי" הוא אמר.
"היי, אני אביגיל" עניתי.
"אם זה לא סוד מה את עושה פה?"הוא שאל.
"אני צריכה לראיין כמה בנים, כי אתמול אחד מהם עשה איזישהי המולה בתקשורת" עניתי.
"את? צריכה לראיין?" הוא שאל לא מבין.
"כן מה הבעיה?" עניתי.
"את לא צעירה מידי?" הוא שאל שוב.
"אני למדתי בבית ספר שבו ישר לומדים למקצוע ואני סיימתי ללמוד לעיתונאות ועכשיו אני עוסקת במקצוע זה" עניתי.
"וכמה זמן את כבר עובדת בזה בתור עיתונאית שהולכת ומראיינת מפורסמים שונים?" הוא שאל.
"אני סיימתי ללמוד בגיל שבע עשרה ועכשיו אני בת עשרים אז יוצא ששלוש שנים" עניתי.
"הבנתי" הוא אמר.
"אמרו לי לקרוא לך" הוא הוסיף פתאום כאילו שכח מזה ורק עכשיו נזכר.
"מצוין" אמרתי וקמתי מהכיסא והלכתי לכיוון החדר שממנו יצא הארי.
נכנסנו לחדר ושם ישבו ארבע בנים שנראו ממ טוב.
אמרתי להם שלום והתחלתי את הראיון.
"אני מבינה שאחד מכם הכריז אתמול שהוא יוצא מהארון" התחלתי.
"לא, אני אמרתי שאולי לארי שיפר זה נכון" תיקן אותי לואי.
"אוקיי, אז אני רוצה להבין אתה יצאת מהארון או שאתה רק רוצה לעשות רעש בתקשורת?" ההיתי ישרה איתו.
"אני לא הומו!" אמר הארי במהירות.
"אוקיי, אז לארי שיפר זה לא נכון?" ניסיתי להבין.
"לא!" ענו כולם ביחד.
"אז מה אני מחפשת פה?" שאלתי והבנים התחילו לצחוק.
"מה אתם צוחקים?" לא הבנתי אותם.
"כי את ממש מצחיקה!" הם הנו ביחד.
"אני רק עושה את העבודה שלי!" אמרתי.
"אוקיי, אז יש לכם אוליי משהו חדש או מעניין לספר לי כדי שהבוס שלי לא יכעס עליי?" אמרתי להם בכנות כי הבנתי שהם ממש חמודים וזורמים ככה שהם יעזרו לי.
"אני חושב שיש לנו משהו" אמר נייל הבלונדיני.
"כן, אבל תצטרכי לבוא אלינו לבית!" אמר זאין והרים גבות.
"תודה רבה על ההזמנה אבל אני לא רוצה ליהיות כל כך מפורסמת כמוכם ושיוציאו עליי כתבה שאני מתחילה עם אחד מכם בשביל להוציא מכם יותר פרטים" עניתי.
"אבל אנחנו מזמינים אותך" אמר ליאם שעד עכשיו לא הוציא מילה מהפה.
"אוקיי, מתי לבוא אליכם ואיפה אתם גרים?" שאלתי.
"אם את רוצה תבואי אלינו ממש עכשיו, נראה לי שאין לנו עוד מראיינים" אמר לואי.
"רק שמונה בבוקר" אמרתי.
"כן, כל הלילה לא ישנו עם הראיונות המפגרים האלו והכל בגלל לואי שחשב שיהיה מבדח לצחוק על התקשורת הפתאטית" ענה הארי בעצבנות.
"רגע, אז אני ההיתי אחרונה?" שאלתי.
"גם אם כן וגם אם לא אנחנו עייפים ואין לנו כוח להמשיך לחפור לכולם שאנחנו אנשים רגילים ושאנחנו לא יצאנו מהארון" אמר לואי.
"אז למה עשית את כל זה?" שאלתי את לואי כשהייתי בדרך לאוטו שלהם ומיליון צלמי פאפרצי היו סביבנו.
"כי נמאס לי כבר מהשמועות הללו!" ענה לואי.
"אז מה זה עזר לך?" הארי לא הבין.
"עכשיו כל התקשורת רודפת אחריי מקבלת ממני תשובה סופית וברורה" ענה לואי וחייך.