הכול התחיל מלארי שיפר-פרק 7/ ruth16

בפרק הקודם:
אני וזאין הלכנו אל הנהר שהיה בפאקר ליד הבית והוא התחיל לפתח שיחה:
"אז ככה אביגיל, אני מהיום הראשון שהכרנו מרגיש אליך משהו, אני לא יודע אם זאת אהבה כי אני לא מאמין באהבה ממבט ראשון, אבל אני כן מרגיש פרפרים בבטן בכל פעם שאני רואה אותך".
הסמקתי קצת וחייכתי.

פרק 7=
"אני מצטערת זאין, אבל אני לא מרגישה כמוך" אמרתי והלב שלי דפק בחוזקה.
"אני….." התחיל זאין להגיד אבל קטעתי אותו.
"אני, כן מחבבת אותך ואני אוהבת אותך בידיוק כמו שאת אלינור, את לואי, נייל, ליאם והארי".
"אוקיי, זה מה שרציתי לשמוע" אמר זאין, והוריד את מבטו.
"בבקשה אל תעלב" אמרתי בקול מתחנן.
"אני לא נעלב, אני שמח לדעת את האמת" הוא אמר וקרא לי לחזור לבית.
כשחזרנו התיישבתי על הספה בסלון וחשבתי על זאין.
חשבתי על הכנות שלו, על זה שהוא אמר את זה ישר ולא חיכה הרבה זמן.
לא היה לי נעים בכלל והחלטתי לדבר איתו שוב.
"זאין, אני מבינה שנפגעת, אבל במטרה שלי לא הייתה לפגוע, אני רק ארתי את האמת ולא רציתי שתיפגע" אמרתי לזאין בזמן שהוא היה במטבח והכין לעצמו קפה שחור.
"אני מבין אותך, ואני מעריך את הכנות שלך. ברור שזה קשה לי כי בכל זאת לאהוב מישהי ולא לקבל ממנה את אותו הדבר זה כואב, אבל אני לגמרי מבין אותך" הוא אמר והלך לסלון.
עליתי לחדר שלי והתחלתי לבכות.
כל היום הזה היה לי קצת קשה, הטיסה המיגעת ועוד הכנות של זאין.
בכיתי הרבה עד שנירדמתי.
חלמתי חלום שהבוס שלי רודף אחרי ושאני בורחת בכל הכוח, אבל זהו נגמרו לי הכוחןות והוא השיג אותי.
הבוס התחיל להרביץ לי ולצעוק:
"את, לא תפגעי בי בחיים, את תקשיבי לי ותעשי כל מה שאומר לך".
צעקתי שאני לא רוצה, צעקתי כמה וכמה פעמים עד שהרגשתי ליטוף על הראש והתעוררתי.
זה היה זאין, הוא ליטף אותי וניסה להרגיע אותי אבל לא הצליח כי לא התעוררתי.
זאין בדק שהכל בסדר איתי ויצא מהחדר.
שוב התחלתי לחשוב עליו, למה הוא כל כך טוב אליי אחרי שאמרתי לו אמת כואבת?!
חזרתי לישון ובבוקר כשקמתי לא יכולתי להסתכל לזאין בעיניים.
אלינור הסתכלה עליי בפרצוף שואל ואני עשיתי לה עם הראש שאני אסביר לה אחר כך.
אחרי הארוחת בוקר ואחרי שהבנים יצאו להקליט את האלבום החדש שלהם אני ואלינור סידרנו את הבית והיא שאלה אותי מה עובר עליי.
סיפרתי לה הכל. דיברנו על זה ואלינור הסבירה לי שככה פחות או יותר היה לה עם לואי רק שאצלם זה היה להפך, היא התאהבה בלואי ראשונה ולואי בהתחלה ראה אותה רק בתור ידידה עד שהיא דיברה איתו וסיפרה לו על הרגשות שלה וגם הוא התחיל לחבב אותה ומשם הכל המשיך למשהו רציני.
חשבתי על כך שהסיפור שלהם ממש דומה לשלי ולשל זאין אבל לא רציתי לפתח מערכת יחסית במיוחד כשרק לפני חודשיים נפרדתי מהחבר שלי שההיתי איתו שנתיים.
אחרי כשעתיים נכנסן הבנים לבית וזאין ונייל הלכו לישון.
ליאם ואלינור הכינו במטבח אוכל והארי הלך לבריכה לשחות קצת. רק אני ולואי לא עשינו כלום, ישבנו בסלון והסתכלנו על הטלויזיה הכבויה.
"לואי, איך פתאום התחלת לאהוב את אלינור?" שאלתי אותו.
"את האמת, בהתחלה לא חיבבתי אותה בכלל ואחר כך כבר ראיתי שהיא ממש מחבבת אותי וניסיתי למצוא בה דברים שמוצאים חן בעיני. גיליתי הרבה מאוד דברים ועם הזמן התחלתי להרגיש אליה משהו. פעם אחת היא חזרה לבית אחרי הצילומים ופתאום הרגשתי פרפרים בבטן, לא ידעתי מה זה כי זאת הייתה הפעם הראשונה שלי שחוויתי באמת אהבה, אז חשבתי שאולי אני סתם רעב וזירזתי את נייל שהכין אוכל שיכין יותר מהר.
אלינור הלכה לחדר שלה ועדין הרגשתי את ההרגשה הזאת בבטן ובערב כשאכלנו את ארוחת הערב והיא התיישבה לידי, שוב הפרפרים התחילו לעוף אצלי בבטן ואז כבר הבנתי מה קורה איתי.
"רגע, למה היא גרה איתכם לפני שניהתם זוג?" שאלתי.
"היא גרה אצלנו כי צילמנו ביחד קמפיין ואז האחראי של הקמפיין ביקש מאיתנו שהיא תחייה איתנו קצת כי הבית שלה לא בעיר שלנו והיא גרה רחוק ויש עוד כמה צילומים שצריך לסדר, היא נשארה אצלנו כמה ימים ואז הארי הכריח אותה להשאר לגור אצלנו" ענה לי לואי.
"אוקיי, אז מה היה בהמשך של הסיפור שלכם?" שאלתי את לואי.
"אחרי שהרגשתי את הפרפרים האלו לא יכולתי להסתכל לה בעיניים והיא שמה לב לזה ושאלה אותי מה עובר עליי. אמרתי לה שכלום אבל היא לא האמינה לי והכריחה אותי לספר לה את האמת.
סיפרתי לה הכל והיא ממש שמחה מזה, היא אמרה לי שההרגשה הזאת אצלה כבר הרבה זמן והיא כבר אמרה לי על זה ושהיא חיכתה לרגע שיהיה איתי אותו הדבר שהיה איתה" סיים לואי את סיפורו.
"למה אץ שואלת אותי?" לואי שאל.
"כי היה לי משהו עם זאין ואני מרגישה לא בנוח איתו" עניתי בלי להתחמק כי ידעתי שהוא יוציא את זה בסוף ממני.
"אני מבין" הוא אמר וחייך אליי.
"אם את צריכה לדבר עם מישהו, אני תמיד פה לידך" הוא אמר וחיבק אותי.
"גם אלינור אמרה לי את זה היום" אמרתי וחייכתי אליו.
היה לי נעים שיש לי עם מי לדבר והיה לי גם נעים שלואי סיפר לי הכל ולא הסתיר ממני כלום וגם אפילו מוכן לעזור לי.
אני ולואי המשכנו קצת לשוחח עד שאלינור וליאם קראו לנו למטבח ונייל וזאין התעוררו כדי לאכול.