הכול התחיל מלארי שיפר-פרק 11/ ruth16

בפרק הקודם:
ליאם, גם הצטרף לנייל ובסוף, כשסיימו המעריצות לשיר הן צעקו:
"וואן דיירקשן, אנחנו אוהבים אותכם ואתם הלהקה הכי מושלמת בעולם".
"גם אנחנו אוהבים אותכם" צעקו הבנים , אלינור ודניאל למיקרופונים שלהם והם ירדו מהבמה.

פרק 11=
הלכתי אל מאחורי הקלעים ועזרתי להם להוריד את כל החוטים והטכנולוגיה ששמו עליהם.
ניגשתי אל זאין ואמרתי לו:
"אחרי ההופעה של היום, אני לא רוצה יותר למשוך את זה, אני רוצה ליהיות בת הזוג שלך, כבר עברה התקופה של הדיכאון שלי אחרי הפרידה, וגם אני חושבת שלשבת ולבכות על זה שנפרדו ממך, לא עוזר בכלל, לדעתי צריך לקום ולהמשיך את החיים. כן, הפרידה הייתה ממש קשה לי והרגשתי יריקה לפנים, אבל אולי היריקה הזאת זאת היתה היריקה שריעננה אותי, יריקה שפתחה לי את העיניים, אני רואה עוד עולם, אני רואה שיש עןד אהבה ואני רואה שאני יכולה לקחת את האבה שמתקדמת אליי, לקחת אותה לעצמי, לחבק אותה ולא לשחרר".
זאין נישק אותי שוב ואמר לי:
"את בחורה מדהימה, הרגע פתחת לי את העיניים, אני לא סתם אוהב אותך, אני מאוהב בך עד מעל הראש".
הבנים התקרבו עם הבנות זוג שלהן.
אלינור ולואי מחובקים, הארי ושירה יד ביד ודניאל וליאם גם מחובקים רק נייל עמד בלי אף אחת ואמר:
"כנראה אני צריך כבר להתבגר קצת ולמצוא לעצמי מישהי".
"לא, אני לא מסכים לך להתבגר, אם מישהי לא אוהבת את החלקיק של התינוקיות שלך אז היא לא בשבילך, אתה צריך מישהי שתואהב את כל הצדדים שבך, גם הרעים וגם הטובים" אמר לואי.
"אמר האבא של הלהקה" הוסיף הארי וכולנו צחקנו.
יצאנו מהאולם בוא הופיעו הבנים והלכנו לבית.
דניאל נשארה לישון אצלנו ובגלל שסוף סוף יצאה כל האמת לאור החלטנו לחגוג והלכנו למסעדה.
אחרי המסעדה חזרנו ממש עייפים וישר נרדמנו.
כשקמנו בבוקר ראינו שנייל יושב עם מישהי במטבח ומדבר איתה.
"אני רואה שאחותי באה" אמר לואי ונישק את הילדה שישבה עם נייל.
"תכירו זאת נועם, אחותי הקטנה" אמר לואי.
"אל תתלהב, אתה יותר גדול ממני רק בשנתיים" היא אמרה וחייכה אלינו.
"אני רואה שהכרת כבר את נייל" הוסיף לואי.
"אני מכירה את נייל מאז שנוצרה הלהקה" היא ענתה לו.
"באמת? ואיך הכרתם?" שאל לואי מסוקרן.
"באתי אליכם יום אחד כי לא הספקתי לטיסה שלי לאירלנד ותה לא ההיתה בבית אז נועם הסכימה לי להשאר לישון אצלכם ומאז אנחנו מכירים" ענה נייל.
"ולמה אני לא ידעתי מזה?" שאל לואי.
"כי לא נפגשנו הרבה ורק כשהצעת לאלינור נישואים יצרנו קשר ומאז אנחנו חברים טובים" ענתה נועם.
"חברים טובים או חברים חברים " שאל הארי.
"חברים חברים" ענה נייל.
"וכמה זמן?" שאל ליאם.
"כמעט שבוע" ענתה נועם.
"אתה מבין שאתה יוצא עם אחותי?" שאל לואי עצבני.
"אתה מבין שאתמול זה מה שאמרת לי?" שאל נייל.
"אני אמרתי לך שתימצא לך מישהי שאוהבת אותך איך שאתה ושלא תשתנה" אמר לואי.
"והינה מצאתי, רק אמרת לי את זה מאוחר מידי כי הבנתי את זה כבר לבד" אמר נייל.
"לואי, אני אחותך הקטנה וזה לא אומר שאתה תקבע לי על הכל" אמרה נועם.
"זה אומר שאני דואג לך"
"לואי, אתה מכיר את נייל יותר טוב ממני, מה הוא לא מספיק טוב בשבילי?" היא שאלה.
"אני חושבת שאת השיחה הזאת תעשו לבד" אמרה אלינור ורצתה לצאת ואז לואי עצר אותה ואמר:
"את צודקת, נייל בחור ממש חמוד והוא יהיה לך לבן זוג מצוין ואני מקווה שיום יבוא ואני ונייל ניהיה קרובי משפחה".
"גם אני מקווה" אמרה אלינור והם יצאו מהמטבח.
"טוב, אז אם לכולנו יש עכשיו בני זוג אז אולי נחגוג?" שאל הארי.
"ואולי לא?" שאלתי.
"למה לא?" הוא שוב שאל.
"תן לרוחות קצת להרגע ואז אולי נחשוב על משהו" עניתי.
"אביגיל, את יכולה לבוא רגע?" צעקה לי אלינור מהחדר.
"כן, שניה" החזרתי לה תשובה ועליתי לחדר שלה.
"אני רוצה שאת תיהיה השושבינה שלי" היא אמרה.
"אני?" שאלתי מופתעת.
"כן, את החברה הכי טובה שלי" היא ענתה וחייכה.
.
.
.
"אוקיי אז מתי יוצאים?" שאלה אותי אלינור.
"לאן?" הופתעתי.
"לקנות לי שמלה ולהתחיל בהכנות" היא ענתה ואז הוסיפה:
"עוד חצי שעה את למטה מאורגנת!"
יצאתי מהחדר שלה והלכתי לכיוונו של חדרי עם חיוך ענק על הפנים.
"מה קרה?" שאל זאין.
"אני מאושרת!! אני השושבינה של אלינור" עניתי.
"וואו, מעניין מי יהיה השושבין של לואי" הוא ענה.
"כן, זה באמת מעניין" עניתי ונכנסתי לחדרי כדי להתארגן.