היחיד שנוצר עבורי…(סיפור על וואן דיירקשן) פרק 15

נשמע צלצול בדלת, בטח הארי. ניגבתי את הדמעות ושטפתי את הבנים לאח שירדתי לקומה הראשונה. ״אני באה!״ קראתי לעבר הדלת. ניגשתי אליה ופתחתי אותה. לבושה בטישרט סגולה חלקה ובמכנס ג׳ינס שחור עם קרעים. שיערי אסוף לגולגול גבוה. בפתח הדלת ניצב הארי. עם השיער המתולתל שנפל על עינייו במקצת והסתיר את הבליטה שבמצחו. הוא היה לבוש במכנס ג׳ינס וחולצה אפורה עם כיס קטן שכתוב עליו :Love באדום. את עינייו הסתירו משקפי שמש שחורות ועל ראשו היה מונח כובע גרב אשר הסתיר במקצת את שערו המתולתל. ״היי״ אמר ״היי, בוא תיכנס״ אמרתי וסימנתי עם ידי שהוא יכנס. הוא נכנס והלך לכיוון הסלון. הוא התיישב על הספה ואני אחריו. ״מה קורה?״ שאל, כאילו שלפני רבע שעה לא דיברנו על זה שאית׳ן נפרד ממני. דמעה החלה לזלוג במורד הלחי שלי. למרות שהתעפקתי לשמור את הדמעות בתוך עצמי, הדמעה הזאת נלחמה בי כדי לצאת החוצה. השפלתי את ראשי במטרה שהארי לא יראה את הדמעה. ״הכל בסדר, חוץ מזה שהוא נפרד ממני״ אמרתי וניגבתי את הדמעה. ״סליחה״ אמר ״על מה?״ שאלתי בעודי מרימה את המבט עליו. ״על כל זה. על המכתב, על ששכנעתי אותך להשאיר אותי בבית, על שהפרדתי בינך ובין החבר שלך, על זה שהוא נפרד ממך, על ה…״ אמר והפסיק לרגע ״הארי זה לא באשמתך״ ״זה כן! אם אני לא הייתי מנשק אותך אז את היית עד עכשיו עם החבר שלך!״ צעק. הוא כעס על עצמו והשפיל את מבטו. ״אני מצטער. אני מטומטם״ אמר ״הארי, אתה לא מטומטם. אני אשמה בזה בדיוק כמוך״ אמרתי והרמתי את ראשו. ״אבל אם לא הייתי עושה את זה אז…״ ״אז כלום! אמרנו שנשכח מהכל, לא?״ שאלתי והוא הנהן. הבטתי על השידה שעליה עמדה הטלוויזיה. תמונות הוצגו מול עיניי. ההורים, הסבים, כל המשפחה ביחד בתמונה משפחתית, אני ואמבר, אני וא…ית׳ן. עיניי התחילו לדמוע שוב כשחשבתי עליו. ״ג׳ולי…״ ניסה הארי להרגיע אותי. זה לא עבד לו, כל מה שאני עשיתי באותו זמן זה להתנפל אליו בחיבוק. לא חשבתי מה יהיו ההשלכות של זה, באותו רגע פשוט חיבקתי אותו חזק. שמחתי שהוא בא כדי לנחם אותי, שמחתי שהוא שם, שמחתי שהכרתי אותו. הוא חיבק אותי בחזרה, חזק. הוא ניגב לי את הדמעות וניסה להרגיע אותי שוב. אני המשכתי לחבק אותו, בעוד שאני עטופה בזרועותיו החמות.