היחיד שנוצר עבורי…(סיפור על וואן דיירקשן) פרק 5 -ארוך!

לאחר חצי שעה של הליכה כבר ראיתי את הבית, למרות שנשאר לי ללכת עוד ק"מ. הבית היה בנוי על הר, עם עוד מספר בתים. השכונה של הבית שלנו הייתה די יוקרתית והצמחייה היתה יפייפיה. בכל מספר מטרים יכולתם למצוא פרחים שונים וצבעוניים שמשתרעים לאורך המדרכה המרוצפת באבנים לבנות וחלקות. מספר כלי רכב עדיין נסעו בשעה זו, בשכונה שלנו לא היה רכב שעלה יותר מ3 מיליון יורו. הרכבים בשכונה היו רובם בצבעי שחור או לבן בוהק, ועל רכב הרישוי הייתם יכולים למצוא את המספרים מרוצפים ב2 או 3 אבני חן כחולות. הייתה גם אבטחה לכל בית. האבטחה שלנו לא הייתה גבוהה יחסית לשאר הבתים אך עדיין הייתה טובה. הבית שלנו הוא בית פרטי הבנוי מ2 קומות ועליית גג. יש לנו גם חצר נפלאה עם 2 נדנדות שהיינו משמתשים בהם יותר כאשר אמבר הייתה בגילאי 7-10. הייתה לנו גם פינה נהדרת לסעודה כאשר הזמנו אורחים, היא הייתה מרוצפת באבנים תכולות גדולות ומצדידיה היו אבנים כחולות קטנטנות. היה לנו גם עצים גבוהים שכסו את רוב הבית, עצי תפוחים עסיסיים שהינו אוכלים את התפוחים שלהם בלי ערף. המשכתי להתקדם לכיוון הבית. הייתי על סף העילפון. השקיות שהיו בידי כל מספר דקות נפלו, ידי השתפשפו מלהחזיק אותם במשך חצי שעה, הן נהיו כבדות יותר מרגע לרגע. פינטזתי על איך אני נכנסת לבית, זורקת את השיוק המלאות בגדים על רצפת חדרי, מתקלחת ונכנסת למיטה. הייתי יכולה לישון עד איזו שעה שהייתי רוצה מכיוון שהלימודים מחר לא מתקיימים. השפלתי את ראשי לרצפה מסתקלת על נעלי ואיך שאני צועדת בהן. "סליחה" אמרתי לאדם שנתקלתי בו. הטלפון שלי נפל על הרצפה, ירדתי על ברכי כדי להרימו. לרגע הרגשתי יד נוגעת בשלי בעודי מושיטה אותה לעבר הטלפון. הרמנו שנינו את מבטינו והסתקלנו אחד לעבר השני. שיערו היה מתולתל ובצבע חום בהיר ומשקפי שמש גדולות כיסו את ענייו. מי הולך עם משקפי שמש כשבחוץ חושך? הוא חייך חיוך קטן ושובב וגומת חן צצה לו בלחי השמאלית. השפלתי את מבטי וראיתי שהוא כבר לקח את הטלפון שלי בידייו. הוא קם והושיט לי את ידו כדי שאקום גם אני. אחזתי בידו וקמתי על רגלי, בידו השניה הוא הושיט לי את הטלפון. "תודה" אמרתי בעודי מכניסה את הטלפון אל הכיס הפנימי. "בבקשה" אמר במהירות בקולו המתוק. מצידי השמאלי שמעתי מספר בנות מתקרבות, הסתובבתי ועל חולצתן ראיתי את אותו הסימן שראיתי על הסיכה שקניתי לאמבר. הבנות צחקו והסתקלו על האיפוניים שלהן בהערצה. "איזו הופעה מדהימה!" אמרה אחת מהבנות בעלת שיער שחור וג'ינס כהה עם חולצה ירוקה שעליה היה מוטבע הסמל בגדול. "כן, רק חבל שלא הספקנו לבקש חתימה" אמרה באכזבה ילדה קטנה יותר שהייתה דומה לאמבר בגלל פניה העגולות אך שעלה היה אסוף בגולגול מבולגן בצבע ג'ינג'י. "כן אבל הם היו צריכים למ…." אמרה ילדה אחרת והסתקלה על האדם שהיה לצידי "או.." אמרה אותה הילדה "מי…" פלטה ילדה אחרת "גאד…" אמרה ילדה שהיתה כולה מכוסה בצמידים של הלהקה הזו.
"אעאעאעאעאעאעא!!!!!!!!!" צרחו כל ה16 בנות (לפחות) ביחד. "יש לך לאן לרוץ?" שאל האדם במבט מתחנן. "מה?" שאלתי מבולבלת "איפה הבית שלך?" שאל בעוד הבנות מתחילות לרוץ לעברינו. "שם…." אמרתי והצבעתי על כיוון הבית , ולפני שהספקתי להבין מה קרה הוא משך אותי לכיוון ביתי כאשר אני מחזירה בחוזקה בשקיות ובידו. הבנות האלו התחילו להיפתר מכל משקולם .צמידים, תיקים, ז'קטים, זה היה ממש כמו סרט אימה. "יש לך מפתח?" שאל בזמן הוא מגביר את מהירות הריצה שלנו.
"כן" עניתי במהרה מסתקלת אחורה לכיוון הבנות שרצות אחרינו שהגבירו את צעקותיהם. איך הן לא התעייפו? חלק מהן כבר היו מאחורה, נעצרות לאט לאט. אבל לפחות 10 בנות רצו אחרינו בשיא הכוח. מה הן רוצות? זה באמת כבר הפחיד אותי. היינו בפתח הדלת אך הבנות עדיין רצו וצרחו בכל הכוח. "איפה הדלת האחורית?" שאל אותי והצבעתי לכיוונה , רצנו לדלת האחורית. "תוציאי" הוא אמר. הוצאתי את המפתח מהתיק. הבנות כנראה עלו אלינו ורצו לכיוונינו "מה קורה פה?" שאלתי אותו בעודי מכניסה את המפתח לדלת אך לא מסובבת אותו "תפתחי!" הוא צעק בלחש "אני לא פותחת עד שאתה לא מסביר לי מה ש…." אמרתי אך הוא כבר פתח את הדלת בעצמו, הוא דחף אותי להיכנס ומהר נעל את הדלת וסגר כמה מהחלונות שהיו פתוחים ליד הדלת. שמעתי את צעקות הבנות מתחלפות בקולות אכזבה "איפה הוא?!" שאלה אחת מהבנות שנישמעה כמו הילדה עם השיער השחור. "נו באמת!" אמרה אחרת שלא זיהיתי את קולה. הוא נצמד לדלת וירד לברכיו, הוא הוריד גם אותי וסימן עם ידו "שששש…"
"טוב בואו נלך…" אמרה הילדה שהייתה מכוסה כולה בצמידים "מי זאת הייתה איתו שם?" שאלה אחרת בעוד שהן מתרחקות מהדלת "לא יודעת…" אמרה אחרת בלחישה. קמנו על רגלינו והוא התיישב על הכורסא שהייתה ליד הדלת. "אפשר כוס מים?" הוא שאל בעודו מתנשף. הלכתי לכיוון המטבח ומזגתי לו כוס מים מכוס שלקחתי. "תודה" הוא אמר כאשר הגשתי לו את הכוס. "בבקשה" אמרתי, הוא שתה את כל הכוס בלגימה אחת. "אכשיו ההסבר שלך" המשכתי את עצמי. הוא הסתקל עלי ואז שם את הכוס על השידה הקטנה שהיתה מונחת ליד הכורסא. הוא השפיל את מבטו ,הוריד את משקפיו וסידר את שערו. הבטתי לתוך עיניו, הן היו בצבע ירוק-אפור. מסוג העיניים שאפשר לשקוע לתוכן בלי להסיר את מבטך מעליהן. "נו…" הוא אמר, מחכה לתשובה ממני. "מה נו? זו אני שמחכה לתשובה ממך" אמרתי מעוצבנת. הוא כיווץ את גבותיו כלא מבין "את באמת לא מזהה אותי?" שאל מופתע "אני אמורה?" "בעקרון….כן" אמר, מסדר שוב את שערו המתולתל "מה?" "מה מה?! אני זו שמחכה להסבר שלך!" אמרתי, מעוצבנת מתמיד. "מי אלו היו? מה הן רצו? למה הן רדפו אחרינו?" המשכתי את עצמי "מעריצות" ענה בתשובה קלילה. "מה? איזו מעריצות? של מי?" שאלתי שוב מסוקרנת "שלי" ענה שוב בקלילות "יש לך מעריצות?" "כן…אני מבין שאת לא אחת מהן" אמר די מאוכזב "למה אני צריכה להעריץ אותך? אני לא מכירה אותך בכלל" אמרתי והשפלתי את מבטי על הרצפה "הארי" אמר "הארי מה?" שאלתי מרימה את מבטי אליו "סטיילס. ואת?" "ג'ולי" עניתי במהירות. מסתקלת על הטלפון שלי לבדוק שאין התראות "ג'ולי מה?" "זה באמת משנה?" שאלתי מופתעת "את יודעת את שלי" אמר מתחכם. לא אהבתי לתת את שמי ובטח שלא את שם המשפחה שלי, מאז שהייתי בת 14 היה לי הסכם עם ההורים לא לתת את שמי או את שם משפחתי לבחור. "בראון" אמרתי לבסוף, לא יודעת איך שם משפחתי יצא מן פי. "נעים לי מאוד…ג'ולי בראון" אמר מצחקק, גומת החן בלחי השמאלית שלו הופיעה שוב. "אז….?" שאלתי "אז…מה?" שאל מופתע "אז…מתי אתה יוצא מהבית שלי?" שאלתי אותו מבוישת מצביעה על הדלת האחורית. "את יודעת, הרבה בנות היו משלמות הרבה מאוד כסף כדי שאני לפחות אדרוך בבית שלהן " אמר והוסיף בקול חרישי "שלא לדבר על לישון אצלם" "למה נראלך שאני אשאיר אותך בבית שלי?" שאלתי מופתעת ממחשבותיו המשונות "כי הבית שלי רחוק, אני לא רוצה שמעריצות שוב יתחילו לרדוף אחרי ו…." "ו….?" שאלתי מנסה להשלים אותו "ו…אני נחמד?" שאל וניסה לקרבו אליו אך התרחקתי במהירות "סטיילס, זה לא יעבוד לך" אמרתי מחייכת חיוך מנצח "בבקשה" התחנן "לא" אמרתי, הוא עשה פאפי פייס "עדיין לא עובד אלי" אמרתי מגחחת. הוא השפיל את מבטו ואז הרים אותו כאשר הוא עושה את החיוך הממיס שלו "או…." אמרתי מסתקלת בתוך עניו המהפנטות "אוקיי, אוקיי אתה יכול להישאר פה" אמרתי נכנעת. "יופי" הוא חייך חיוך מנצח. "איפה אני ישן?" "בעליית הגג" אמרתי לו וגררתי אותו לעבר החדר של אמבר. מעז השיפוץ שנארח לפני שבוע לא נכנסתי לחדר של אמבר. "אהה…אז את לא מכירה אותי אבל כל החדר שלך מלא בתמונות של הלהקה" אמר מתחכם "מה? זה בכלל לא החדר שלי." אמרתי בעוד אני מוציאה את המצעים למיטה מהארון של אמבר מבלי להסתקל על החדר "חוץ מזה…מה זה קשור לעובדה שאני לא מכירה אותך?" שאלתי מסתקלת שוב פעם על הטלפון "כי זה אני…וזה אני…וזה אני…וזה אני…בקיצור, אני מופיע פה כמאט על כל התמונות" אמר בעודו מצביע כל פעם על תמונה שונה. הבטתי בחוסר רצון על קירות החדר וראיתי שבאמת כל החדר מלא בתמונות שלו ושל עוד 4 בחורים. "אחותך מעריצה של הלהקה ואת לא מכירה אותי?" "לא…כי אני לא מקשיבה לה ולבלבולי השכל שלה עליכם" אמרתי וסגרתי את הארון בעודי מתקדמת ליציאה מהחדר "איך את יודעת שזה בלבולי שכל, וזה לא… אם אף פעם לא הקשבת לה?" הוא שאל מתגרע "אממ…" אמרתי מנסה לחשוב על סיבה שהדיבורים על הלהקה זה סתם בלבולי שכל "אה הא!" אמר הארי "אז זה לא בלבולי שכל!" "זה כן" אמרתי יוצאת מהחדר וסוגרת אותו. הארי רדף אחרי לעליית הגג. "תוכיחי" אמר בעוד שהוא חוסם לי את המעבר לעליית הגג "בגלל ש…אתם סתם להקה שחופרים עליה יותר מדי." אמרתי והעפתי אותו מדרכי. פתחתי את דלת עליית הגג וזרקתי את המצעים על מיטה שעשויה מעץ כהה והבד שלה בצבע לבן. "אנחנו לא סתם להקה אנחנו.." ניסה הארי לומר אך עצרתי בעדו "בסדר, בסדר…" התקדמתי לעבר היציאה אך הארי תפס בידי והצביע לעבר המצעים שהיו בצבעי ים.אלו היו המצעים האהובים עלי."מה?" שאלתי כלא מבינה "את יכולה…?" שאל מתחנן "סטיילס! מה הבעיה שלך לצפות את המיטה בעצמך?" שאלתי מעוצבנת, הארי ממש יודע לעלות על העצבים…"בבקשה" ביקש והשפיל את מבטו על רצפת החדר שהייתה מרוצפת בעץ. "תנסה" אמרתי והתנתקתי מאחיזתו. ירדתי למעטה להתקלח, ביקרתי קודם כל בקומה הראשונה ולקחתי משם את שקיות הבגדים. שמתי אותן על שולחן העבודה הלבן שלי והלכתי להתקלח. לאחר מקלחת מרעננת התלבשתי במכנס טרנינג אפור וגופייה שחורה עם סימן של 'פייס' שחררתי מעט את שערי וגרבתי גרביים שחורות רגילות. "ג'ולי!" שמעתי את הארי קורא לי מלמעלה "נו באמת!" צעקתי בזעם בעודי פותחת את דלת השירותים ועולה לעליית הגג."מה?" שאלתי בטון יותר רגוע כשפתחתי את הדלת. חיפשתי את הארי עם העיניים אך לא ראיתי אותו "הארי?" צעקתי ברחבי החדר "כאן" שמעתי את קולו מאחורי הסיפרייה והתקדמתי לעברה "אלוהים!" צעקתי….