היחיד שנוצר עבורי…(סיפור על וואן דיירקשן) פרק 8

רק עכשיו הבנתי את זה. לא יכולתי להפסיק. הרגשתי עם הארי משהו מיחד. רק רגע, מה אמרתי עכשיו? התנתקתי מהר מהארי והלכתי מספר צעדים אחורה… "הארי.." אמרתי לו מבוישת והשפלתי את מבטי "מה?" שאל מופתע "יש…לי…חבר…" גמגמתי, מנסה לשמור את הדמעות. מה עשית? נישקתי את הארי בזמן שאני עם אית'ן? אני בנאדם נורא! אית'ן בחיים לא היה בוגד בי ככה. אני לא מאמינה על עצמי… "סליחה" אמר. "אממ…" אמר מנסה לחשוב על דבר שיסיח את דעתינו. "בוא פשוט נשכח מזה" אמרתי עצובה ושמחה בו זמנית. לא ידעתי איך להרגיש אם עצמי, הייתי מבולבלת. מצד אחד הרגשתי משהו בנשיקה הזו. מצד שני, זה פשוט היה הדבר הנורא מכל שהייתי יכולה לעשות לאית'ן. "אוקיי" אמר והשפיל את מבטו. "לצפות לך את המיטה?" "כן" אמר והנהן עם ראשו. עלינו למעלה וציפיתי לו את המיטה, בזמן שהוא שיחק בטלפון שלו. הייתה שתיקה מביכה במשך כל הזמן, לשנינו זה היה מביך. "סיימתי" אמרתי בעודי מנפחת את הכרית. "תודה" אמר הארי והרים את ראשו מן המסך של האייפון. הוא הוריד את חולצתו ונכנס למיטה בעוד שהוא מתכסה בשמיכה. "לילה טוב" אמר והסתובב על צידה של המיטה. "לילה…." אמרתי וכיביתי את האור. "טוב…"
התעוררתי בבוקר במיטה. הייתי עייפה מאוד, אך לא הצלחתי להירדם שוב. התפתלתי במיטה במחשבה שהארי עוד ישן בעליית הגג. חיכיתי שהוא ירד ויצא מהבית. למזלי ההורים אתמול יצאו וחזרו רק בסביבות השעה 4:00 אז הם אכשיו עדיין במיטה ישנים את שנת היופי שלהם. התפלאתי שהארי לא ירד, לכן עליתי לעליית הגג לבדוק עם הוא שם. נכנסתי לחדר אך הארי לא היה שם. המיטה הייתה מסודרת להפליא ועליה שכן פתק. 'היי ג'ולי. הלכתי לחזרות עם הלהקה, עם את צריכה משהו זה המספר :________' הכנסתי את הפתק עמוק בכיס והופתעתי לגלות שעל השידה היו כרטיסים ופתק נוסף: 'מקווה שתבואי היום להופעה. אשמח לראות אותך שם, הארי' היו שם 2 כרטיסים שאל כל אחד מהם היה כתוב- ' ONE DIRECTION + V.I.P ' היה כתוב בתחתית גם המקום והשעה 18:00. הסתקלתי על השעון. השעה כעת הייתה 11:45. לא הייתי בטוחה עם אני רוצה ללכת או לא, במיוחד אחרי המקרה המביך שקרה אתמול. שמעתי את רטט הטלפון בכיסי השמאלי. 'BABY' היה כתוב על המסך. מאחורה הייתה תמונה שלי ושל אית'ן בחוף הים. כאשר שערו החום התנופף ברוח ואני עם שערי בצבע דבש ומשקפי השמש הגדולות המכסות את עיניי הכחולות. "הלו?" שאל קולו של אית'ן בצד השני של הטלפון. "כן" עניתי לו בחזרה בעוד שאני מתיישבת על המיטה. "היי" אמר אית'ן בקול חלש. "היי" עניתי לו בחזרה "אז…מה קורה?" "בסדר" עניתי לו במהרה. "איך היה אתמול בקניון?" שאל "כיף" "קנית הרבה דברים?" שאל אית'ן. "כן…" אמרתי לו מצחקקת. הייתה שתיקה מביכה. פחדתי להגיד משהוא ואז מרב הלחץ לפלוט את מה שקרה אתמול. "בואי ניפגש" אמר ואני השתנקתי. מה להיפגש? למה? איך אני אצליח להחזיק את המילים האלו שעוד שניה יוצאות לי מהפה? איך אני אתאפק לא להגיד: אית'ן אתמול בא אלי הארי סטיילס והתנשקנו? איך? "ג'ולי?" שאל קולו של אית'ן. "מה?" שיחקתי את עצמי ראש קטן. "אז את רוצה? להיפגש? אולי נלך למסעדה או משהו?" "אני לא יודעת…." "למה? קרה משהו?" "לא כלום, כלום לא קרה" אמרתי לחוצה. "ג'ולי אני מצטער" אמר "על מה?" שאלתי כלא מבינה. "על כל עניין המעודדות הזה. באמת שלא הייתי צריך לעשות את זה…" "מה? לא…אית'ן זה בסדר" "בטוח?" שאל אותי ושמעתי בקולו שהוא חייך. "כן" אמרתי מצחקקת. "אז בואי נצא היום לאנשיהו" אמר מתחנן "אממ…" "נו בבקשה בבקשה! כבר מזמן שלא יצאנו לאנישהו. אני חייב לך פיצוי" "טוב, טוב בסדר" אמרתי נכנעת לבסוף. "יש!" אמר בקול שמחה. "תהיי מוכנה ב17:30 !" ציווה עלי. "טוב" אמרתי. "אוהב אותך!" אמר והוציא מפיו קול של נשיקה "גם אני" אמרתי מאוכזבת. "ביי" אמר וניתק את הטלפון. מה עשיתי?! אני עד כדי כך סתומה?! איך אני לא אוציא מפי את כל מה שיש לי על הלב?! אני לא מאמינה.