היחיד שנוצר עבורי…(סיפור על וואן דיירקשן) פרק 28

היי (?) אני מניחה…
אני מקווה שלא שחכתן אותי :)
כבר הרבה זמן שלא פירסמתי.
טוב אני רק אומרת שאם אין לכן חשק לקרוא את החפירה פשוט תעברו לפרק שסוף סוף עלה. אממ…ואם אתן רוצות תמשיכו לקרוא את מה שכתבתי. בעיקרון רציתי קצת לספר מה עבר עלי החודש וחצי הזה. אוקיי אז…ממה להתחיל? חופש פסח היה לא משהו עם להגיד תאמת. לא הספקתי לעשות שמינית מהדברים שרציתי ורוב הזמן ישבתי בבית. אני די לא מרוצה מאיך שאני נראית עכשיו וזה לא התקופה הכי מופלאה בחיי אפשר להגיד.. 
מה עוד..? אני כותבת סיפור חדש בפייסבוק שממש אשקיע עליו אז אם תרצו אני אוכל לתת לכן אחר כך קישור.
התגעגעתי לאתר, אם לומר את האמת – וגם היום ואתמול היה ממש גרוע אז החלטתי לפצות את עצמי בכתיבה :-]
אני חושבת שאני די השתפרתי בכתיבה אבל אתם צריכים להגיד עם כן או לא ;) בקיצור תודה עם קראתם וסורי על החפירה הקטנה שלי..ועוד משהו ! הכתיבה שלי מפרק זה משתנה..יותר תיאורים, ונקודת מבט חיצונית כי מצאתי את זה כקל יותר לכתיבה. אני מקווה שתהנו ומצפה לתגובות ^^.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
״את…את רוצה לספר לי מה קרה?״ שואלת אלינור את ג׳ולי בקול חלש. קולה עדין ושקט וידה מלטפת את גבה של ג׳ולי במעגלים מרגיעים. אלינור מסתקלת עליה במבט תמים ונאיבי. עיניה הגדולות ׳מחייכות׳ אל ג׳ולי. ג׳ולי שותקת. מבטה כרגע מופנה אל הפרקט החום של הרצפה. ידה הימנית מלטפת את ידה השמאלית ומנסה איכשהו להרגיע את עצמה, לדמיין שזה לא קרה, לדמיין שכל זה חלום ואינו מציאות, לדמיין שאף פעם לא פגשה את הארי סטיילס וחייה נשארו באותה שגרה. – אבל היא לא יכולה. כי כבר קשה לה לדמיין ולשכנע שזה חלום. כי קשה לה כבר לנסות לשכנע את עצמה שכלום לא קרה – שהכל בסדר, שהחיים שלה שוב טובים ויש לה מלא חברים מסביבה. אבל לא! כי זה לא מה שקורה. חייה של ג׳ולי עכשיו הם מכשול, מכשול גדול וחזק. מכשול שיהיה לה מאוד קשה לעבור אותו בשלום – ולא בטוח שתצליח לנצח אותו. אלינור כבר כמעט ומיואשת. היא מנסה לשכנע את ג׳ולי לספר לה כבר כמעט שעה. אך ג׳ולי שותקת. היא לא יודעת איך לספר זאת. היא לא רוצה להכניס מישהו לבלאגן הגדול הזה – בטח שלא את אלינור. זה רק יציק לג׳ולי יותר שהיא מטרידה את אלינור עם כל העולם שלה, ומפילה עליה את הצרות של עצמה. ג׳ולי כבר אינה מסוגלת לשלוט בכך, ודמעה אחת כבר עושה את דרכה מעיניה עד לצווארה. היא מנסה לעצור את הדמעות – אך זה חזק ממנה. היא פשוט רוצה כבר להתפרק אל מול מישהו, וכבר הרבה זמן שלא עשתה זאת אפילו עם הארי. עם הארי זה היה עוד יותר קשה. הארי לא מבין אותה. הוא אף פעם לא חש דחייה ואף פעם גם לא יחוש. היא גם לא בטוחה שאלינור אי פעם חשה דחיה. הרי מה לה? היא בחורה נחמדה, מתוקה, חביבה ומוצלחת. הרי אף פעם איש אינו ירצה לתת לאלינור להרגיש לא רצויה. זו הייתה עוד אחת מהסיבות שלה לא לשתף אף אחד חוץ מהארי. ההרגשה שאף אחד לא יבין מה היא עוברת, מה היא חוות. למה כל כך כואב לה הלב כשהיא רואה ושומעת את כל האנשים שפוגעים בה. היא מצטערת על זה שהיא חייה. היא מצטערת על זה שהלב שלה כואב לה בגלל הטעיות שהיא עשתה. היא מצטערת על הרבה דברים. טוב…זה כבר מאוחר מדי לא? 
כשאלינור רואה את דמעותיה של ג׳ולי יוצאות מחוריה הכחולים, היא מיד מושכת אותה לחיבוק. וג׳ולי מרשה לעצמה להיתפרק בין זרועותיה. היא בוכה על כל הטעויות, על הסבל, על הכאב, על חייה. אל כך שאף אחד לא מבין ואף פעם לא יבין אותה, על כך שהיא עוד פה. כי לא מגיע לה להיות פה! אחרי שגרמה סבל כה רב לאנשים היא עוד מרחמת על עצמה אחר כך. אלינור מופתעת מהתגובה של ג׳ולי. היא מנסה להרגיע אותה וללחוש שהכל בסדר, שהיא כאן להישאר. ג׳ולי חופרת את ראשה בצווארה של אלינור ובוכה את כל נשמתה החוצה. ולמרות שהיא שמחה שאלינור פה, היא כועסת על עצמה שנתנה לעצמה להישבר כך אל מול מישהו.

״אז מה קרה לה?״ שואל נייל את אלינור בעודו מתקדם לעברה. בידיו הוא מחזיק 2 כוסות תה לו ולאלינור, אשר הכין עכשיו. אלינור מביטה בנייל במבט ריק, כמעט כמו שהיה לג׳ולי כאשר הגיעה לכן – מבט שבלתי אפשרי לגלות על מה הוא מרמז. ״היא לא ממש אמרה״ אומרת ומודה לנייל בשקט כאשר הוא מתיישב לידה ונותן לה את כוס התה שלה. הוא נשען עם כל משקלו על כרית הספה ונושם נשימה עמוקה לפני שלוגם מכוס התה שלו. אלינור גם היא לוגמת מן כוס התה שלה בשקט ומנסה להרגיע את עצמה. היא הייתה כה מסוקרנת מה גרם לג׳ולי להתנהג כך, אך היא ידעה שהיא במצב רגיש ואפילו לא חשבה על לנסות ללחוץ עליה. ״איכס נייל״ נגעלה. היא הרחיקה את כוס התה ממנה והניחה אותה על השולחן, נגעלת מהטעם הנורא. ״מה?״
״כמה כפות סוכר שמת?״
״אף לא אחת״
״טוב זה מסביר את הטעם״ נאנחה
״חשבתי שתה בלי סוכר זה הדבר הכי טעים״ התפלא 
״אולי אתה חושב ככה אבל רוב האנשים מעדיפים תה עם סוכר. אני מייעצת לך בפעם הבאה לשאול איך אנשים אוהבים את התה שלהם״ צחקה מעט.
נייל הצטרף לצחוקה והמשיך ללגום מהתה שלו בנחת. בזמן שאלינור קמה מן הספה והניחה את כוס התה בכיור. 
כאשר חזרה אל הספה בצעדים איטיים נייל מיד הפנה את כל תשומת ליבו אליה. ״איפה מצאת אותה?״ שאל והניח את הכוס על שולחן העץ. 
אלינור נאנחה מעט ואז פלטה בשקט ״על שפת הכביש״
״מה?״ נייל הופתע. הוא לא ציפה לדבר כזה מג׳ולי. מה היא רצתה לעשות?
״לא ממש על שפת הכביש. כלומר, כן על שפת הכביש אבל מוגנת, שם מכונית לא הייתה יכולה לפגוע בה.״
נייל נרגע מעט, וכתפיו נחו בעצלנות שוב על כריות הספה. נשמתו חזרה לתפקד כרגיל והוא לגם עוד מהתה חסר הסוכר שלו בשקט.
״היא בכתה. העיינים שלה היו ממש אדומות, וכל הפנים היו נפוחים. היא לא ממש סיפרה לי מה קרה, אבל אני משערת שזה משהו שקרה בבית הספר. הרי בשעות כאלו היא עדיין צריכה ללמוד, ובית ספרה היה ממש מעבר לפינה.״ אמרה אלינור בנשימה אחת.
היא מאוד דאגה לג׳ולי. אפילו שג׳ולי היא ילדה גדולה לכולם הרי מותר לבכות. וג׳ולי לא הייתה בוכה סתם. הרי מן הסתם שקרה לה משהו.
״אני חושבת שאני יודעת מה קרה, אבל זה לא בהכרח מה שזה.״ הודתה בפניו כשנזכרה ביום ההולדת של ליאם. הסיפור של ג׳ולי על ההצקות שבביה״ס נראו לה כי זאת הסיבה להתנהגותה המוזרה. היא מעולם לא חשבה שדבר כזה הוא היה כה נורא. הרי ג׳ולי תיארה את זה כדבר קטן ונשכח, לא משהו שצריך להעמיק בו נושא.
״אז..מה זה?״ שאל נייל. הוא היה כה לחוץ ומתוח. הוא דאג מאוד לג׳ולי, שהייתה לו כמעין אחות קטנה. אם מישהו היה מסתקל עליהם מרחוק היה נדמה לו כי באמת הם קרובי משפחה. כי למרות הקשר ההדוק בין השניים היה כמו קשר משפחתי, הלו כן גם המראה הצביע על כך שהם מאוד דומים.
אלינור שתקה. היא לא הייתה בטוחה עם ג׳ולי הייתה רוצה שידע. כלומר, עם אינה רצתה לספר על כך מקודם הייתה לה סיבה. היא סיפרה זאת רק לה, לפרי ולדניאל – כך היא אמרה. היא הייתה מודעת לכך שג׳ולי היא בחורה די סגורה, ואולי עם אלינור תספר על ההצקות לנייל ג׳ולי לא בהכרח תשמח מזה. אלינור התלבטה בינה ובין עצמה. האם לספר לנייל או לא. כלומר, עם לא תספר – ג׳ולי תישאר באותו מצב. סגורה בתוך עצמה עם מלא דמעות שמאיימות להתפרץ. אבל עם תספר – נכון, אולי תהיה לו אפשרות כלשהי לעזור לה. אבל גם יכול להיות שג׳ולי תיכעס ששיתפה את אחד מסודיה עם נייל – סוד שסיפרה רק לבנות. ואולי, בכלל זו לא הסיבה שג׳ולי בכתה? אולי היא בכתה מכיוון ששברה איזשהו חלק בגוף ואינה מראה זאת? או שאולי נכשלה באיזושהי בחינה? לא, ג׳ולי היא לא כזאת שתבכה בגלל דברים כאלו. למרות שהיא מצטיינת היא לא הייתה בוכה בגלל בחינה שלא הצליחה בה – בטח שלא יוצאת מבית הספר אל המדרכה במטרה לייבב שם אל מול אנשים. ועם הייתה נפגעת איכשהו הייתה נשארת בבית הספר בכדי לקבל טיפול. אולי יש עוד סיבות לכך שג׳ולי בכתה? ובכן, אלינור מבולבלת כבר לגמרי. 
נייל, אשר שם לב לשתיקתה של אלינור ולמבטה אשר נחת על הטלוויזיה, החליט להעיר אותה ממחשבותיה, הוא היה סקרן מדי והיה לו דחף עז לגלות מהי הסיבה ל״התנהגותה המוזרה״ של ג׳ולי – כמו שאלינור תיארה אותה. הדאגה כבר השתלטה עליו ממזמן, ואף פעם לא היה לחוץ ודאוג כך. אפילו לא בפעמים שהאוכל התעכב ובטנו קרקרה עזות. טוב, אולי היו פעמים כאלו – כמובן שאינו זוכר אותם בגלל הפעמים הרבות שבהם הזמינו אוכל. בקיצור, זה לא משנה כל עוד הוא היה מאוד לחוץ ודאוג לג׳ולי.
״א-אני לא יודעת עם א-אני יכולה לספר לך..״ גמגמה אלינור בשקט. כל אדם שהיה יודע על כך היה עוזר לה. היא פשוט לא בטוחה שג׳ולי גם הייתה חושבת כך.
״למה לא?״ הופתע נייל
״כי..זה מעין סוד״
״אלינור, זה לא עניין של סוד או לא עכשיו! היא צריכה עזרה, וכל עזרה תעזור עכשיו. במיוחד ממשיהו קרוב עליה כמוני״ מחה נייל. הוא היה חייב לעזור לג׳ולי, והוא לא הסכים עם אלינור שנמנעה מלספר לו את זה.
אלינור פצחה את פיה, מוכנה כבר לספר זאת לנייל, ומרגישה נבונה עם עצמה שהחליטה לשתף זאת איתו. למרות כל ההשלכות, אלינור חייבת לספר זאת למישהו שיכול לעזור לג׳ולי איכשהו. והמישהו הזה הוא בהחלט נייל. היא לא ממש חשבה על התגובה של ג׳ולי כשתגלה על כך, היא פשוט הייתה חייבת לספר זאת לו. חבל שמשהו קטע אותם.
״הגענו!״ קרא לואי בשמחה כאשר פתח את הדלת ועמד שם עם ליאם. שניהם מחזיקים שקיות פלסטיק מלאות, וליאם נראה תשוש מתמיד. למרות הבעתו השמחה והחיננית של לואי היה ניתן להבחין בידיו השריריות שגם, די עייפות מן השקיות הכבדות. 
מחוץ לבית היה ניתן להבחין בעוד שקיות פלסטיק מלאות, ונייל ישר רץ אל כניסת הבית כדי להגיש עזרה לליאם ולואי, אך לא לפני ששלח מבט לאלינור. מין מבט כזה שמרמז ׳נדבר אחר – כך״ 
לואי חלץ את נעלי התומס שלו בכניסה לבית, ומיד מיהר אל המטבח כדי להניח את כל המוצרים על דלפקי השיש בלי להבחין באלינור היושבת על הספה כשרגליה משולבות לישיבה מזרחית ופלג גופה העליון מסובב אל כניסת הבית. שם היא צופה בליאם ונייל עוזרים אחד לשני להרים שקיות אשר נופלות כל הזמן. בעודה מחייכת למראה שני חברי הלהקה המגושמים של החבר שלה היא מרגישה אכזבה בתוכה שאינה הספיקה לספר לנייל על ג׳ולי, אך באותה זמן גם מרגישה אנחה. 
״היי אל, לא ידעתי שאת כאן״ לואי קורא בעודו מתקדם לעברה מן המטבח ונושק לה על שפתיה. ניתן להרגיש את החיוך השמח שלו כאשר הוא מגלה שהיא כאן. אבל עם ההרגשה הטובה הזאת הוא גם מופתע. מה יש לאלינור לעשות עם נייל לבד בבית?
אלינור נושקת ללואי בחזרה. ומרגישה איך הוא אוחז בתווי פניה בחמימות ומלטף עם אגודלו את הלחי שלה. עד שפתאום הוא עוצר אותה ומביט בה עם שתיי עיני הטורקיז היפיפיות שלו. 
״מה את עושה כאן?״ הוא שואל ברוגע, מנסה לא להילחץ מן התמונה המהדהדת לו בראש של אל ונייל על הספה קרובים מתמיד. כלומר, הוא סתם מלחיץ את עצמו, שום דבר הרי לא קרה. הוא אף פעם לא קנאי שכזה. 
״אתה לא שמח שאני כאן?״ מתגרה וצוחקת.
לואי מיד מניד בראשו לשלילה ״כמובן ששמח!״ קורא בשמחה ״אני פשוט שואל״
״א-אני…״ אלינור מהססת בחיוך. מנסה למצוא איזושוהי סיבה טובה להיותה כאן. היא לא יכולה לספר על מה שקרה לג׳ולי, לפחות לא עכשיו, לפחות לא ללואי. היא מחביאה את המחשבות שלה מאחורי חיוכה המזויף בזמן שמנסה למצוא תירוץ. ״הגעתי לכאן עם ג׳ולי.״ מספרת את האמת, ומעבירה מבט חטוף על נייל. הוא לא ממש עוזר לה, הוא עסוק בדיבור עם ליאם, והעברת השקיות המלאות מן הכניסה אל המטבח ביחד עם ליאם.
״היי, למה כל השקיות?״ מעבירה נושא במהרה. היא מרוצה מעצמה שמצאה עוד זמן לחשוב על סיבה טובה שהיא בביתם. ״או, זה. אנחנו החלטנו לערוך מן ׳סעודה׳ שכזאת. את יודעת, מזמן לא בילינו יחד.״ חייך
״או״ נאנחה אלינור והביטה בכדורים הגדולים של לואי שוב. היא פשוט נמסה בעודה מסתקלת בעיניים המושלמות שלו. העיניים האלו שמגלות הכל, ולרגע היא מפחדת שלואי יבחין בהיסוס שבקולה. ״פשוט לא חשבתי שתהיי כאן. התכוונו שזאת תהיה הפתעה״ מחה לואי שנית והסביר, הוא לא רצה לגרום לאלינור להיות לא רצויה.
״התכוונו?״
״כן. אני והבנים״
״אה. אז גם פרי ודניאל באות?״
״כן, גם די התכוונו להזמין את ג׳ולי. יותר נכון הארי הציע את הרעיון, אבל בגלל שבאת איתה -״ 
אלינור כבר הספיקה לקטוע את לואי בנשיקה פזיזה על השפתיים. היא הייתה לגמרי מרוצה מזה שהבנות באות היום וגם הן יוכלו לעזור לג׳ולי ולה להתמודד ואולי אפילו לעזור לג׳ולי באמת להפתח אליהן. היא עלתה במהירות אל החדר של לואי במטרה לשכנע אותן לבוא ל׳סעודה׳ שעורכים הבנים ולא לדחות את הצעתם, בזמן שהשאירה את לואי מופתע בסלון.