היחיד שנוצר עבורי (סיפור על וואן דיירקשן) פרק 22

״לאן אתה צריך ללכת?״ שאלתי, מנסה להדחיק את השתיקה. ״לחזרות״ אמר והרים את מבטו על ידיו. ״רוצה לבוא?״ שאל בהתלהבות ״נייל…״ אמרתי מנסה לוותר על הצעתו המפתה. ״נו פליז!!!״ אמר שוב בקול ילדותי ״בסדר״ אמרתי מצחקקת.
נסענו למקום החזרות במכונית של נייל. מכונית יוקרתית כמובן, כמה לא מפתיע. נייל נהג בזהירות רבה. ״שמעת את השירים שלנו?״ שאל בעודו פונה שמאלה ברמזור. ״התחלתי לתת לאחותי להשמיע את השירים שלכם, היא דיירקשנית.״ אמרתי בחיוך ״אהבת?״ נשמע נלהב ״כן״ אמרתי לו וזה העלה לו חיוך חושף גשר כסוף. הסתקלתי על החלון, חושבת על המחשבה שאראה את הארי. אולי מתמזמז עם בחורה אולי לא…ג׳ולי די! מספיק! שיגעת את עצמך מספיק איתו! זה החיים שלו! הוא לא רוצה אותך! משפט זה הדהד בתוך תא מודעי במשך כל זמן הנסיעה. הוא לא רוצה אותך…הוא לא רוצה אותך…הוא לא רוצה…אותך…״הגענו״ אמר נייל וחנה את האוטו בחנייה של הסטודיו.  באותה חניה ניצבו עוד 3 מכוניות. ״איפה עוד מכונית?״ שאלתי אותו מופתעת ״זאיין לא יודע לנהוג״ אמר מצחקק. צחוקו הדביק אותי שוב. יצאנו שנינו מהאוטו בו זמנית ונייל סגר את המכונית מאחוריו. ניגשנו לעבר הסטודיו שמתוכו בקעו קולות. שמעתי את קולו של הארי. קולו העמוק אשר גרם לי לצמרמורת. אני לא מבינה…כל השבועיים באלו שבכיתי, המחשבות על הארי לא הטרידו אותי בהם. כל השבועיים האלו חשבתי על איזה בן אדם נורא אני! חשבתי על מה שעשיתי, חשבתי על אית׳ן כמו שלא חשבתי עליו מעולם. אולי התגברתי? אולי התאהבתי במישהו אחר? והמישהו הזה הוא הארי? אני ילדה לא מובנה. המחשבות תמיד משתנות לי, פעם ככה פעם ככה. אני לא החלטית. אני בוגדנית. אני לא נאמנה, כזו אני. אני אבגוד במי שמיתחשק לי. אני אפגע בהם. לא משנה איך, או למה. פשוט כזאת אני. רק הרגע הבנתי באמת את חומרת מעשי. רק הרגע הזה נועד כדי שאני לא אבכה ואתבכיין אלא שאני באמת אחשוב על הטעות שלי. נייל פתח את דלת הסטודיו הגדולה, המפיקים לא הורידו את עינייהם מהארי אשר שר את הסולו שלו. עייני נפגשו בעייניו. אותן עיניים שעכשיו אני חושבת שאני מתאהבת בו בגללן, טוב לא רק בגללן…אוי תסתמי ג׳ולי, למען השם! הוא חייך את חיוכו המדהים ובלחיו הופיעו גומות, או אלוהים הגומות האלו…מצאתי את עצמי מושכת את השפה התחתונה שלי מרב לחץ. הוא כנראה שם לב לזה מכיוון שחייך חיוך הרבה יותר רחב. למה הוא כזה מושלם? למה הוא גורם לכל בחורה לחייך? למה הוא גורם לי לה יתאהב בו? ג׳ולי, את שמה לב למה שאת חושבת?! אוי פשוט עזבי אותו, תזכרי שהוא לא רוצה אותך! צעק קול במוחי. השפלתי את ראשי על ידי. אשר כעת נכנסו לכיסי הג׳ינס שלי. המפיקים כיבו את המוזיקה ביחד עם סיום קולו השר של הארי. ״יפה הארי״ אמר אחד מהן, לבוש בחולצה פשוטה שעליה היה כיתוב לא מובן.הארי הנהן להסכמה והוריד את האוזניות מאוזניו. ״נייל?״ קרא אחד אחר מהם בקול מצונן,לבוש בסוודר חום. נייל הרים את כתפיו והתקדם לאותו מפיק בעודו טופח על גבו ״הצתננת אה?״ שאל נייל בקול מצונן אשר לא ממש הלך לא. ״מצחיק מאוד״ אמר אותו אדם בציניות ועטף את עצמו בזרועותיו, בכדי לנסות לחמם את עצמו. נייל בתגובה ציחקק ונכנס לאולפן ההקלטות השקוף. ״איך הייתי?״ שאל הארי בעודו לוקח את תיקו, מניח אותו על כתפו ומתקרב לעברי בחיוך. ״מצוין״ עניתי בחיוך. ״היי ג׳ולי מה את עושה כאן?״ שאל ליאם בעודו מחבק אותי חיבוק מוחץ. ״היי ליאם״ אמרתי בקושי. הוא שיחרר אותי מהחיבוק ונתן לי אפשרות לדבר ״פיספסתי בית ספר״ ״למה?״ שאל מופתע. הארי השפיל את ראשו לריצפה, הוא הרי ידע מההצקות. ״סתם, פשוט לא רציתי״ אמרתי מנסה לעודד את הארי ולהוכיח לו שזה לא באשמתו. ליאם חייך חיוך קלוש בתגובה ״תודה שבאת אתמול״ הוסיף בחיוך רחב. ״העונג כולו שלי״ אמרתי מצחקקת. ״מישהו ראה את אוזניות הגזרים שלי?!״ נשמעה צעקה מן חדר אחר, כנראה של לואי. ״אני אלך לעזור לו״ אמר ליאם ובין שניה נעלם מעינינו. הארי התקרב אלי, והרים את מבטו אל עיניי ״אני מצטער, שוב״ אמר בעצב ״הארי, תפסיק. כבר דיברנו על זה לפחות 40 פעם, זה אשמתי בדיוק כמו אשמתך…רק שאני יותר אשמה״ אמרתי מנסה להימנע מהשיחה הזו שכל הזמן הייתה לי עם הארי כאשר בכיתי או דיברתי על ביה״ס. ״עדיין, אני חייב לך התנצלות כל פעם מחדש״ אמר וחיבק אותי. הנחתי את ראשי על כתפו, במודעות שהוא תמיד שם בשבילי, לא משנה מה. אבל הוא היה שם רק כחבר, רק כמישהו שתומך, שעוזר, כחבר טוב, חבר נפש. לא כמשהו אחר, כמישהו שרציתי שיהיה, או לפחות כך חשבתי שאני רוצה. אני כבר לא בטוחה לגבי מה שאני אומרת…הרגשתי את ידו החמימה מחבקת את גבי בכוח. ידעתי שהוא לא יעזוב אותי, וידעתי שהוא יקח עליו את כל האשמה. אבל תכלס, זו הייתה אשמתי. התנתקתי ממנו באי רצון והוא רק נאנח. ״מתי כבר תלכי לביה״ס? את לא יכולה כל הזמן להבריז״ אמר ״לזמן קצר״ אמרתי ״תלכי מחר״ ״אני לא רוצה…״ ״תנסי, אם לא יצליח אז…נמצא פתרון אחר״ קבע ״והפיתרון האחר הוא לעבור בית ספר?״ שאלתי באכזבה. ״לא״ אמר וחייך. חייכתי עליו בחזרה והוא ציחקק. ״הולכים למקדונלס בסדר?״ שאל זאיין בעודו מתקרב אלי. כאשר שם לב אלי חיבק אותי. ״רוצה גם לבוא?״ שאל ״אני לא רוצה להפריע לבילוי הגברי שלכם״ ״את לא מפריעה!״ מחה זאיין ״גם דניאל ואלינור יבואו״ אמר הארי. ״ומה עם פרי?״ שאלתי את זאיין ״היא בחזרות״ אמר זאיין במעט אכזבה. הנהנתי להסכמה. ועל פנייו של הארי היה ניתן לראות חיוך.