היחיד שנוצר עבורי…(סיפור על וואן דיירקשן) פרק 27

היושים!!!!!
יום הולדת להרי, יום הולדת להרי, יום הולדת להרי, יום הולדת שמח…;)
ולא, לא מעניין אותי עם כתבתי ׳לא נכון׳ כי זה השם שלו מעכשיו -,-
אז החלטתי להעלות את הפרק יום לפני אותו היו שרציתי – כי רציתי להעלות מחר…
עוד משהו לתשומת לבכן: הצפיות והתגובות ירדו – אבל ממש ירדו.
כבר אמרתי בפרק הקודם שאיכזבתם אבל כנראה שלא שמתם לב :(
בכל מקרה תודה לכל הקוראות ואני מקווה שהבנות ש*לא* קראו פרק קודם שלא יאכזבו אותי גם הפעם, בקיצור תהנו <3
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
״ג׳ולי?״ שאלה אותי אמה בשיעור השלישי, שיעור לפני אחרון.
הרמתי את עיניי מן המחברת הריקה שלי, שבדרך כלל כבר הייתה מלאה, מן כל החומר שעכשיו היה על הלוח. אך כנראה שאני לא מרוכזת היום, והמחשבות עפות לי – וכך גם כל המילים שהייתי אמורה להעתיק מהלוח. 
״מה?״ שאלתי, חסרת כל התעניינות בדבריה, ורק ממשיכה לחשוב על מלא דברים שלא קשורים ללימודים. 
״הכל בסדר? אני מתכוונת בינך ובין קמיל.״ 
לא חשבתי שהשאלה הזו תגיע כל כך מהר, אך כנראה שהשמועות רצות פה מהר בביה״ס. אף פעם לא יודעים מי הפיץ, אך זה תמיד יגיע לאוזני כל התלמידים. אולי מישהו הפיץ את השמועה? יכול להיות שזו קמיל? או שזה פשוט אמה ש׳דואגת׳ למצב שלי – כמובן שזה לא מעניין אותה, היא פשוט רוצה למצוא משהו עסיסי שיקפיץ את המעמד שלה כשתספר לכולם על הילדה שברגע זה, כל העיניינים עוסקים בה.
״הכל טוב״ השבתי, בלי להביט בכלל בעיניה.
״אז למה את לא יושבת לידה?״ החלה לחקור, בדיוק כמו שציפיתי…
״כי יש שם אבק, ואני אלרגית לאבק״
״לא אמרת למורה שאת לא רואה משם?״ עלתה עלי אמה
״אם את יודעת את הסיבה, למה את שואלת שוב ?״ שאלתי אותה, אפשר להגיד שתמיד ידעתי איך להתמקח. בכל זאת, אני הבת של אחד מן העורך דין הכי נפוצים בארץ.
״סתם״ אמרה מופתעת.
״אז אם זה סתם אז אל תתערבי בעניינים לא שלך.״ הסתקלתי לתוך עינייה וכשהיא הבינה את הרמז היא מיד הכניסה את האוזניות לאוזניה והמשיכה להעתיק מהלוח.
נאנחתי והתחלתי להעתיק מהלוח את כל החומר שהמורה כתבה.
אוליבר אשר עבר לשבת ליד קמיל החל לדבר איתה, והיא רק נראתה עצובה במשך כל השיחה. ראשה היה מושפל וידיה קפצצו במהירות על רגליה. הוא הסביר לה משהו ומשם כבר עברתי להתבונן בלוח. יופי, עכשיו הכלבה הזאת עומדת לספר לכולם שפגעתי בה – ושהיא מבחינתה, לא עשתה כלום. כאילו שאני האשמה בסיפור. ההצגה שלה עומדת לפעול כל רגע, והדמעות שלה עומדות להתפרץ במהירות על לחייה – ככה היא בטוח תשכנע את כולם.
הצלצול נשמע והמורה החלה לאסוף את דבריה במהירות.
״מה?!״ צעקה נשמעה מכיוון פיו של אוליבר, מיד לאחר שהמורה יצאה מהכיתה.
העברתי את מבטי אל עבר קמיל, וראיתי שהיא מהנהנת לו לחיוב וממשיכה לבכות.
״אבל למה?״ שאל אותה הפעם ביותר לחש
״תשאל אותה״ אמרה קמיל והרימה את רגליה על הכיסא ובכך שילבה את ידיה סביבם.
אוליבר הסתובב אלי והסתקל עלי במבט מופתע, כאילו לא מאמין למה שעשיתי. נו באמת, מה היא המציאה עכשיו?!
״ג׳ולי מה יש לך?!״ צעקה לעברי אדריאנה שלפני רגע הצמידה את ראשה לעבר ראשה של קמיל, וקמיל לחשה לה משהו.
״מה?״
״תגידי את נורמלית?!״ פלטה פני הבעה מופתעת ושאלה מפיה.
״מה עשיתי?״ שאלתי מבוהלת
״מה נראה לך שאת מרביצה לקמיל?! את משוגעת?!״ צעקה עלי אדריאנה בקולה המעצבן. כל הכיתה הסתובבה לעברי ומבטיהם המופתעים הופנו עלי. 
קמיל הגזימה. ממש הגזימה.
״אני מה?״ שאלתי בקול חלש, עדיין מופתעת מכל הדרמה שקמיל סוחבת אחריה. אין סיכוי, פשוט אין סיכוי שהיא אמרה את זה. אין סיכוי, היא הגזימה. מה נראה לה?! להמציא שאני הרבצתי לה?! שאני איזושהי מפלצת? לא! זו היא המפלצת פה! המפלצת הבוגדנית, השקרנית והעלובה! אני פשוט מתחרטטת שבאמת לא הרבצתי לה.
״אל תשחקי את עצמך תמימה! תראי יש לי אפילו הוכחות!״ אמרה קמיל בבכי. היא הרימה מעט את חולצתה, עד לקו הגב התחתון ובמידי כל הבנים החלו לנשוך את שפתיהם מרב עיצוב גופה המחוטב. 
״תראי!״ אמרה והצביעה על קו אדום – שנראה שנגרם מתוצאה של מכה עם החגורה. 
״יואו…״ נאנחה פני
״אומיגד״ נאנחה אדריאנה שוב בקולה המעצבן
״למה?״ שאל סטיב, אשר עוד שניה החל לדמוע מרב הלם שעשו זאת לקמיל.
״א…אני ל..א״
״את פסיכית! למה את מרביצה לה?! מה היא עשתה לך רע הא?! את פשוט…״ אמר אוליבר. הוא נאנח והתיישב על הכיסא שבו ישב, החזיק את ראשו בשתי ידיו ופתח את עינייו לרווחה.
״עזוב, היא לא שווה שבכלל נצעק עליה.״ הניחה פני את ידה על גבו.
אמה הייתה בשוק, היא במהירות קפצה ממקומה על עבר החבורה שביינתים התגבשה ׳לנחם׳ את קמיל ׳המסכנה׳.
למה היא עושה לי את זה? מה אני עשיתי לה? למה היא צריכה להמציא עלי שקרים נחותים? למה זה מגיע לי?
״כלבה שכמותך״ לחשה אמה.
ברגע זה אני חושבת שעיבדתי את כל הסבלנות שלי. אני לא אהיה סתומה ואצעק עליהם, או חס וחלילה ארביץ להם. אני אצא מכן בכבוד – שאני מקווה שעדיין נשאר לי.
לאחר שהיא הפכה אותי ל׳כלבה׳ של בית הספר, אני לא רוצה יותר לראות אף אחד. 
השפלתי את מבטי והרמתי את תיקי מהרצפה. הם כנראה פחדו ממעשי, מכיוון שכולם התרחקו אחורה כאשר קמתי ממקומי כי חשבו שאני ארביץ להם כמו ש׳הרבצתי׳ לקמיל.
הלכתי לעבר הדלת בצעדים איטיים, בזמן שכל מבטי הכיתה עדיין מופנים עלי. רב הבנים הגנו על קמיל בגופם. כמובן, קמיל לא משאירה חשבון פתוח לאף אחד, ועם מישהו פגע בה היא תפגע בו בחזרה פי מליון יותר חזק. אני לא רצויה יותר פה. זה הייתה טעות לחזור לבית הספר – במיוחד כשרבתי עם קמיל. 
״שמעתי שהרבצת לקמיל״ אמר הקול לידי בזמן שצעדתי במסדרון. הסתובבתי וגיליתי את אית׳ן. עומד ליד הקולר לאחר ששתה מים ומביט בי. ״לבגוד, להרביץ…מה קרה לך ג׳ולי?״ שאל בעודו מתקרב עלי ומביט בי מקרוב. ״מה קרה לאותה בחורה מקסימה שהתאהבתי בה?״
שתקתי, במיוחד כי לא ידעתי מה לענות, וגם די פחדתי מאית׳ן.
״הבחור הזה שינה אותך לרעה הא?״ 
״זה לא קשור בכלל להארי״ אמרתי בלחישה
״הארי, אז ככה קוראים לו? ככה קוראים לבחור שאיתו בגדת בי?״ שאל מסתובב סביבי
״כבר דיברנו על זה…״
״כן נכון, דיברנו…״ השתיק אותי ״יותר נכון אני צעקתי ואת בכית, לא שלא עשיתי כך בצדק״ 
״אית׳ן..״ לחשתי
״זה רק בגללו נכון? בגללו כל כך השתנת?״
״אני לא השתנתי אני…״
״את השתנת לרעה״
״אז אתה מאמין לכל זיבולי השכל של קמיל?״ שאלתי
״ואם כן?יש לי סיבה להאמין״ צחקק 
שתקתי
״תאמיני לי שבלי ההארי המ**יין הזה היה לך הרבה יותר טוב בחייך״
״שלא תעז לדבר ככה על הארי!״ צעקתי בשנאה
״אני אדבר אליו איך שאני ארצה!״
״אני שמחה שבגדתי בך, ועוד איתו״ נאנחתי והסתובבתי אליו עם גבי.
״ואני שמח שזרקתי אותך!״ צעק
הרגשתי את דמעותי מתחילות לרדת על גבי לחיי ופשוט ברחתי משם.

שער בית הספר היה פתוח, לכן במהירות חלפתי כנגד פניו של השומר הישנוני. רצתי לעבר הכביש, וחציתי אותה במהירות – כמאט שנדרסתי אבל לא כל כך היה לי אכפת. התיישבתי על המדרכה, מנגבת את עייני בידי ומנסה שלא להראות סימני בכי. אני פשוט לא מאמינה שאנשים מסוגלים לגרום כל כך הרבה סבל. קשה לי.קשה לי עם השקרים של קמיל, עם אית׳ן והקללות שלו כנגד הארי, ופשוט קשה לי כי אין לי מישהו לצידי עכשיו – במיוחד בזמנים כאלו.
״ג׳ולי?! מה קרה?!״ שאל קול מאחורי
הסתובבתי – בדיוק האדם הנכון…