הטרור של המוסלמים- עונה 2 כל הפרקים, (אני ממשיכה!)

הטרור של המוסלמים עונה 2 :
פרק 1
מנקודת המבט של זאין:
"איזה בן אדם שפוי ישלח את הבן שלו לפנימייה?" שמעתי את אמא אומרת
"אני!" קבע אבא
"דיייי! דוניה תרדי ממני!" צעקתי
"זאין, בוא לפה, נראה אם ארזת הכל" קרא לי אבי
"ה..ה..הכל ארוז אבא, לא שחכתי כלום" אמרתי בגמגום, קצת מפחד, וחושש.
"אתה בטוח?" אמר
"כן!" קבעתי
"יאללה בוא, נלך האוטובוס שלך צריך לבוא לתחנה"
"או-קי"
הלכנו לכיוון המכונית, ליבי חשש, פעם בחוזקה.
'אם מישהו יגלה את זה אני אבוד!' חשבתי לעצמי
הייתה שתיקה, לא דיברנו במשך הנסיעה.
"תודה אבא," אמרתי, ויצאתי מהמכונית. הלכתי לכיוון אביגיל, היא כבר הייתה שם ופטפטה עם שירה.
"אהלן!!" אמרתי
"היוש" אמרה שירה
"היי" אמרה אביגיל ונישקה אותי.
הרגשתי טפיחה על שכמי (גבי), הסתובבתי וראיתי את ליאם.
"אח שלי!!!, " אמרתי ובאתי ותת לו חיבוק, והוא זז.
"יש מגמת שירה בפנימייה" שמעתי את אביגיל אומרת
"כן ויש גם ספרות, וטכנולוגיה." ענתה שירה
"מה את תיקחי?" שאלה אביגיל
"טכנולוגיה, ואת?"
"לא חשבתי על זה אבל נראה לי ספרות."
"לא!! יותר מתאים לך שירה!"
"עאעאעאעאעעאעאעאעאעאאע" שמעתי קול שצועק
הסתובבתי והרגשתי נחיתה על הפנים שלי, הייתי מרוסק על האדמה.
"ערמת ילדים!!"
"ערמת ילדים!!"
"ערמת ילדים!!"
"ערמת ילדים!!"
"ערמת ילדים!!"
"ערמת ילדים!!"
"ערמת ילדים!!"
שמעתי צעקות וישר זיהיתי של מי הקול הזה.
"אני בסדר!! את תדאגו לי" אמרתי
"חחחחח הוא מפרפר כמו דג שהוצאו אותו מהמים" צחק עלי ליאם
קמתי וראיתי את לואי והארי מחובקים,
"זוג משמיים" אמרתי להם
"איך אתה מדבר?! יש לי חברה!" אמר לואי
"כן נכון! זאת אני!" אמר הארי
לואי נתן לו כאפה קטנה על הראש.
"כאילו אווה" אמרה שירה ועמדה מאחורי לואי
"שירה!!!!!!!!!!" צעק לואי והגיש לה את כף ידו, היא באה לתת לו כיף אבל הוא הזיז את ידו.
רות, נייל, וקת'רין הגיעו.
"איפה מורן?!?!?!" אמר לואי
"תירגע היא תבוא" אמרתי בחוסר עניין
"אבלאבלאבל האוטובוס הגיע!!"
"בוא כבר!"
"אני מחכה לה פה!"
"תחכה!"
נכנסנו לאוטובוס,
"היי חברה" צעקה לעברנו מורן.
"מה? מה את עושה פה?" שאלה אביגיל
"אבא שלי מסיע אותנו" ענתה
"תפני את לואי מבחוץ, הוא עושה מחאה" אמרתי
"דפוק" אמרה מורן "לואי!! בוא," צעקה מעבר החלון
"מה..? מי..?" היה מבולבל
"בוא, בוא חיים שלי, בוא"
"מה הוא כלב?!" שאלה אביגיל
"כן!" ענתה
"אם הייתי עושה את זה לזאין כבר הייתי ילדה מוכה!"
"לא!! מי היה מרביץ לך?!" אמרתי
"אתה!"
"מה פתאום.. להרוס כזה יופי?!"
"יש לנו נסיעה ארוכה נכון?" שאלה אביגיל
"כן!"
"טוב..אז לילה טוב!" אמרה, ושמה את האוזניות.
'המזוודה שלי, היא למטה, בבגז', רק שלא יגעו בא!!' ליבי חשש.
'אם מישהו מהחבורה יגלה על זה אני אבוד!, אביגיל לא תדבר איתי לעולם, ההורים שלי יעיפו אותי מהבית.'

שקעתי בתרדמה.
"זאין!!, אביגיל!!, קומו!!!!" שמעתי צעקות.
"זוג ישנוניים, כל היום יושנים" אמר לואי
"מה..?" אמרתי בקול עייף
"הגענו"
"טוב, טוב!"
'המזוודה!' נזכרתי ורצתי מהר
"מה יש לו זה?" שמעתי את אביגיל אומרת
התקדמנו לעבר שער הפנימייה, עמד אדם גבוהה בפתח ושאל את שמנו
"מה שמך?" שאל אותי אותו הבנאדם.
"זאין מאליק" עניתי
"נעים מאוד, אני אוליבר, ואני מנהל בית הספר שלכם."
שתקתי ונכנסתי פנימה.
כולם התאספו בחצר,
"תלמידים יקרים, בואו בבקשה לכאן" אמר המנהל
"שלום, בכל חדר מותר 5 ילדים, יש חדר לבנות וחדר לבנים, למי שאין שותפים לחדר, שיבוא להנהלה ואנחנו נשבץ אותו עם תלמידים, אתם משוחררים."
כולנו הלכנו להנהלה,
"אהלן, אנחנו חמישה, באיזה חדר אנחנו?" שאלתי
"אתם רוצים חדר ליד חדר?" שאלה אישה אחת.
"כן, שהחדר של הבנות יהיה ליד חדר הבנים" ענתה לה אביגיל
"או-קי, לבנים חדר- 89 ולבנות חדר- 90" אמרה
"תודה רבה." אמרנו כולנו והלכנו לכיוון החדרים.
פתחתי את המזוודה, בדקתי הכל,
'זה פה' אמרתי לעצמי בתחושה הקלה.
מנקודת המבט של שירה:
"עאעאעאעעאעא אני במיטה הזאת!!" צעקתי
"אני מול הקיר!" אמרה אביגיל
"אני גם מול הקיר השני" קבעה קת'רין
"אז..אני באמצע" אמרו רות ומורן ביחד
קתרין פתחה את המזוודה השנייה שלה.
"ג'סטין!!!!" צעקה
"בגלל זה הבאת שתי מזוודות?!" שאלה אביגיל
"כע" ענתה
"עכשיו לא לעצבן אותי!, אני רוצה לעצב לי את הפינה!"
"טווווב!!" ענינו כולנו
לאחר חצי שעה, הבנים הגיעו.
"ג'סטין!" צעק נייל והתחיל לנשק את הפוסטרים שהיו תלויים על הקיר
"WTF?" שאל זאין
החדר היה נראה ככה-
http://www.rosh1.co.il/wp-content/uploads/2013/07/%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%92-%D7%90%D7%9E%D7%A1%D7%9C%D7%9D-%D7%92%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%9F-%D7%91%D7%99%D7%91%D7%A84-490×367.jpg
"ממש זוג משמים" אמר לואי
"שתי טיפות במבה" אמרה אביגיל
וכולנו צחקנו.

מנקודת המבט של שירה:
"כל התלמידים והתלמידות, נא לגשת לחצר," אמרו ברמקול
"נלך?" שאל הארי
"כן" עניתי
"כן.. מה?" שאל הארי
"כן אהובי" עניתי
הגענו לחצר.
"תלמידים יקרים, המגמות צריכות להתחלק, קבעו איזו מגמה אתם רוצים.,
יש לנו 5 מגמות:
1. ספרות
2. טכנולוגיה
3. שירה
4. משחק
5. מדעים
תיגשו למזכירות, והגידו את המגמה שבחרתם." אמר המנהל.
מנקודת המבט של זאין:
'איך אני עכשיו מתפלח מפה בלי שאף אחד שם לב?' שאלתי את עצמי
יצאתי, לכיוון החדר, 'אני חייב לסדר את החפצים שלי ולהחביא את הקופסא,'
הנחתי את הקופסא, והסתכלתי על המגירה, בהייתי בה.
'שאלוהים יעזור לי' אמרתי בליבי.
"מה אתה עושה?" שמעתי קול,
נבהלתי, וטרקתי את המגירה. ראיתי את איימי.
~סטופ~
איימי, בת 17, שיער שחור, עניים שחורות, היריבה הכי גדולה שלנו, ובמיוחד של אביגיל
~המשך~
"מה אתה מסתיר..?"
"מה את עושה פה?" שאלתי
"מה שאתה עושה פה" ענתה
"צאי בבקשה מהחדר!" פקדתי עליה
"קודם כל תגיד לי מה אתה מסתיר!"
"אני לא מסתיר כלום!"
"נו.. זאין אני מכירה אותך, כבר מלא זמן, תענה"
"צאי מפה!" אמרתי דוחף אותה לעבר הדלת, וטורק את הדלת מול פנייה, נעלתי את החדר.
"אני יגלה את זה בסוף!!" אמרה ודפקה כמו בהמה על הדלת

חזרתי לחברי,
"הא, זאין איזו מגמה אתה לוקח..?:" שאלה רות
"אמ.. נראה לי שירה, מה אתם?"
"אביגיל- משחק וספרות
שירה- טכנולוגיה
רות- ספרות
אני- משחק ושירה
ליאם- שירה
נייל- רוצה אכילה.. אבל הוא בחר שירה
הארי- שירה
קת'רין- מדעים
מורן- משחק" אמר לואי
"כל תלמידי בית הספר, נא לגשת לכיתות!" אמרו ברמקול
הלכנו כולנו לכיתה,
"תלמידים, כל אחד יציג את עצמו, יגיד את שמו, התחביב שלו,וזהו בעצם. נתחיל מ….פה" אמרה והצביע על השולחן שלי ושל אביגיל."
"זאין מאליק, והתחביב שלי זה לשיר"
"ולהיות כל היום מול המחשב" הוסיפה אביגיל
"חח או-קי, עכשיו את" אמרה המורה והצביע על אביגיל
"אביגיל/ליילה חוסייני, והתחביב שלי זה לכתוב"
"מה את רושמת?" שאלה המורה?
"שירים, סיפורים" ענתה אביגיל.
"אני נייל הורן ואני אוהב לצחוק" נייל אמר.
"ולאכול" הוספנו אני וליאם ן.
"הבדיחה הזאת כבר לא מצחיקה" כעס נייל.
"אותנו כן!" ענה ליאם.
"טוב תלמידים אני מבקשת שקט ועכשיו תורך" אמרה המורה והצביע על מורן.
"אני מורן ואני אוהבת לצייר" ענתה מורן וחייכה.
"נעים מאוד, ועכשיו נעבור לילד שצחק יחד עם זאין על נייל" אמרה המורה והצביעה על ליאם.
"אני ליאם ואני אוהב לשיר" אמר ליאם והסתכל עלי שבאותו רגע הצקתי לנייל.
"בנים אני מבקשת שקט!" צעקה המורה והסתכלה על רות.
"אני רות, ואני אוהבת לאפות ולאכול את מה שאני אופה" אמרה רות והסתכלה על המורה המופתעת.
"אוקיי, תלמיד הבא" אמרה המורה והצביעה על לואי.
"אני לואי ואני אוהב את תחום המשחק" אמר לואי וחייך אל מורן.

מנקודת המבט של איימי:
'הם עכשיו לא בחדר, אני יכולה לדעת מה הוא מסתיר.' חשבתי בעודי נגשת לדלת חדרם.
"פאק! זה סגור" אמרתי בעצבנות
שמעתי צעדים קרבים, בעודי מנסה לפרוץ את דלתם,
"העלמה איימי, מה את עושה פה?" שמעתי את אוליבר המנהל אומר לי
"כלום," עניתי
"למה את לא בכיתה?! גשי בבקשה לכיתתך!" אמר
"כן, כן בטח" אמרתי
נכנסתי לכיתה,
"איפה היית?" שאלה אותי המורה
"אמ.. בשירותים" שיקרתי
"או-קי, גשי בבקשה למקומך"
'אני בסוף יגלה את זה…' אמרתי לעצמי
"עכשיו כל אחד יגיד איזו מגמה הוא רוצה" אמרה המורה
"זאין? מה אתה רוצה? " היא שאלה
" אביגיל- משחק וספרות
שירה- טכנולוגיה
רות- ספרות
לואי- משחק ושירה
ליאם- שירה
נייל- אבל הוא בחר שירה
הארי- שירה
קת'רין- מדעים
מורן- משחק" ענו כל החבורה המשעממת הזאת
"או-קי, כל אלה שעם מגמת שירה, נא לגשת לכיתה הימינית שלידנו." אמרה המורה, "וכל אלה שמשחק, לגשת לכיתה השמאלית"
"אבל המורה, אני גם משחק וגם שירה" אמר לואי
"או-קי לך קודם כל לשירה, ואז למשחק רק תגיד את שמך למורה, והיא תרשום אותך,"
"אוקי" ענה
"אז ככה-
כל אלא שבמגמת שירה- ללכת לכיתה יא' 1
כל אלה שבמגמת משחק- ללכת לכיתה יב' 2
כל אלה שבמגמת מדעים- ללכת לכיתה י' 2
כל אלה שבטכנולוגיה- ללכת לכיתה יא 2
כל אלה שבספרות- ללכת לכיתה י' 1"
'יופי, אני בשום מגמה, אני ילך עכשיו לחדר של זאין!' אמרתי
הלכתי לחדרם, ובדרך לקחתי את המפתח של החדר שלנו, 'על בטוח המפתח יפתח גם את הדלת של הבנים' חשבתי 'יופי זה עובד!!' אמרתי בשמחה.
פתחתי את הדלת, 'איפה זה צריך להיות, איזו מגירה הוא סגר?' חשבתי בעודי מנסה להיזכר
'הא המגירה הכי אחרונה' נזכרתי פתחתי את המגירה, היו שם גרביים העפתי אותם, ראיתי קופסה, פתחתי אותה והיה בה….

מה היה בקופסה?
מה איימי תעשה?
האם מישהו יעלה עליה?
הכל בפרק הבא…
ההמשך יבוא…

מנקודת המבט של איימי:
היו שם גרביים העפתי אותם, ראיתי קופסה, פתחתי אותה והיה בה….
סמים?! הפכתי את השקית, בודקת אותה מכל צדדיה
'סם המריחואנה, סם חזק מאוד המשווק במקסיקו,' היה רשום על השקית, 'מריחואנה?! הבנאדם התדרדר לגמרי'
"מה את עושה פה?" שמעתי קול הסתובבתי, זה היה זאין
"גיליתי מה את מסתיר" אמרתי, בעודי מזיזה את השקית מיד ליד
"תביאי לי את זה!" הוא צעק
"אני יביא לך, רק בתנאי" אמרתי בערמומיות
"מה התנאי?, כסף?" שאל
"פחחחח (הערת הכותבת- צחוק מזלזל) נראה לך שאני ירד לדרגות שלך?, אני לא צריכה כסף יש לי מלא, לא זוכר?"
"כן.. אבא הצפונבון שלך, מנהל בנק, פחח לבן אדם כזה נתנו לנהל סניף בנק" הוא אמר בזלזול
"אתה רוצה לדעת מה התנאי?"
"נו!"
"התנאי הוא….

מה היה התנאי?
זאין יסכים לתנאי?
(סורי שהפרק קצר אני עסוקה..)
ההמשך יבוא….

"התנאי הוא, אני רוצה לעשות משהו, משהו שיפגע בחברה שלך, בשירה הזאת, בכולם!"
"למה נראה לך?!" הוא אמר נרתע לאחור
"או-קי! המנהל!!" צעקתי
"לא, לא, לא, בסדר, בסדר, אני מסכים!" הוא אמר
"כמו שידעתי" אמרתי בערמומיות
"עכשיו תביאי לי את השקית!" הוא ציווה עלי
"קח" אמרתי בפשטות
הוא חטף את השקית מידי בפראות, דחף אותה ביסודיות,
"אווווח היא נפלה לי למאחורי המגירה" הוא אמר בעצבנות,
"אז תוציא את המגירה."
"מה זה…?" שאל בעודו מוציא צנצנת שקופה עם דפים מגולגלים בתוכה.
הוא פתח את הצנצנת, הוציא דף אחד מתוכה. ו…
מנקודת המבט של לואי:
הלכנו לחדר אוכל, נייל הזיל ריר, "אוכלללללללללללללללללל" צעק והתפרע על המגשים.
"כאילו הוא לא ראה אוכל בחיים" אמרתי בלגלוג
"התרגלנו!" אמרו ביחד רות וקת'רין.
"אם תתחתני איתו את תעשי את טעות חייך" אמרתי לכוונת בידור, קת'רין הסתכלה עליו במבט מאיים
"בסדר! בסדר!" אמרתי
'מה קרה אחותי קיבלת, תרגיעי' חשבתי
"אחמאחם, אתה חושב בקול אתה יודע את זה?!" אמרה קת'רין
"יפה שלי! כל מילות האהבה אקשור בסרט!!!" שר נייל
הלכתי אליו ולחשתי לו;
"שרת את זה לקת'רין?!"
"ברור, למי עוד?!"
" יש לה יופי מתמטי
היא דומה לנעלם"
"מה זה????????!" אמר נייל
"כלום, כלום!!"
מנקודת המבט של זאין:
פתחתי דף מגולגל אחד והיה כתוב בו;
'הנכם מוזמנים לצילום רנטגן בשל המחלה….
מנקודת המבט של זאין:
פתחתי דף מגולגל אחד והיה כתוב בו;
'הנכם מוזמנים לצילום רנטגן בשל המחלה….

פרק 9
'הנכם מוזמנים לצילום רנטגן בשל המחלה….
הסרטן'. נרתעתי אחורה, מתנשף בחוזקה.
"ל..ל..להארי יש את המחלה?!" אמרתי בשקט.
"מה קרה?!" שאלה איימי.
"כלום, כלום."
"תביא את זה!" היא אמרה מנסה לחטוף את הדף מידי,
"עזבי את זה!" אמרתי בעודי נלחם על הדף,
"לעולם לא!" צעקה, והדף נקרע.
"תודה רבה!" אמרתי בעצבנות, קיפלתי את שתי החצאים והכנסתי אותם לצנצנת, מגולגלים.
"להתראות" אמרה אימי בעודה יוצאת מהדלת, ואני טורק אותה מול פנייה,

מנקודת המבט של ליאם:
"אוווווווף! איך נמאס לי ממך!" צעקה עלי רות
"גם לי ממך!" צעקתי בחזרה
"יופי!"
"טופי" השבתי
עזבתי את רות, והלכתי לחדרי.
"אני צריך את ספר חשבון" אמרתי הולך למגירה שלי.
"אמ.. אמ.. אני יביא לך אותו," אמר זאין דוחף אותי
"מה יש לך אחי?!"
"כלום,"
"טוב אז תביא לי לעבור, אני רוצה לקחת את הספר!"
"אני יביא לך אותו!" צעק עלי
"טוב, טוב תרגע"
"אני רגוע"
הארי נכנס,
"מה קורה פה?!" שאל הארי
"כלום,"
"טוב, אני נכנס להתקלח"
"ביי!" אמרנו שנינו
~חצי שעה לאחר מכן~
"צא כבר!!" צעקתי
"חכה!"
"נווווו!"
הוא יצא, רק עם תחתונים
"האאאאאאאאאאאאאאאא" אמר פורש את ידו הצידה
"דפוק!"
שירה נכנסה,
"אני מעדיפה את החבר שלי עם קצת יותר בגדים עליו" אמרה ואני וזאין צחקנו
"אני עפתי," אמר זאין
"אני גם " אמרתי נכנס למקלחת
"גם אני" אמרה שירה

מנקודת המבט של הארי:
"יופי!, עכשיו אף אחד לא בקרבתי," לחשתי לעצמי, הוצאתי את המגירה, ולקחתי את הצנצנת,
'מי קרע את זה?!' חשבתי, 'אולי.. מישהו יודע מזה..?'
"היי"ראיתי את אביגיל נכנסת וזרקתי את הצנצנת עם הדפים,
"אהלן" השבתי
"איפה זאין?" שאלה
"אמ.. לא יודע"
"אווף, חיפשתי אותו בכל חור!"
"מצטער, אני לא יודע איפה הוא, אולי תתקשרי אליו?"
"התקשרתי, הוא לא ענה, אמרה בעצבות
"אני יחכה לו פה"
"אוקי," אמרתי בעצבנות
'שיט! עכשיו הדפים זרוקים שם, אם היא לא תצא הם יהיו שם עד שמישהו יגלה'
מנקודת המבט של זאין:
"תקשיב וולטר, אני לא יכול להביא לך את הסמים, אני פאקינג תקוע בתוך הפנימייה הזאת, אם לא הייתי יודע שאני הולך לפנימייה בכלל לא הייתי מתעסק אתך,"
"זה לא מעניין אותי, אני רוצה את החומר שלי,"
"א נ י— ל א—- י כ ו ל —-ל ה ב י א —ל ך— א ו ת ו!" אמרתי באיטיות
"אתה לא מביא לי אותו, אני שורף לך ת'בית עם המשפחה המזדיינת ש'ך, אתה מבין?!"
ראיתי את אביגיל יוצאת לחצר,
"אני ידבר אתך" אמרתי וניתקתי את השיחה

"היי," אמרה אביגיל מתקרבת אלי
"אהלן"
"איפה היית?!, חיפשתי אותך בכל מקום, גם בחצר, איך לא שמתי לב אליך?"
"אני אמרתי לך שאני הייתי מצטיין במחבואים" צחקתי,
"עם מי דיברת?" שאלה
"אמ.. אחותי, דוניה" אמרתי בהיסוס
"הא או-קי,"
'מה אתה מנתק, י'כלב' קיבלתי הודעה מוולטר
הוא התקשר אלי, לא עניתי,
מנקודת המבט של וולטר:
'תענה, מה אתה מסנן, אני נשבע שאני ישרוף לך ת'בית י'בן זונה' שלחתי לו,
"חתיכת בן זונה, מוסלמי מחורבן," אמרתי בעודי בועט בדלת בכל חוזקי,
"היי, היי, וולטר תפסיק!," צעקה עלי אשתי, "עוד תהרוס את כל הבית"
"שיט! תפסו את מייק, זהו הלך עלי, הם יעלו עלי,"

מנקודת המבט של שירה:
"אמא נעלמה," אמר אבי, בפלאפון
"מה?!" צעקתי
'אני לא מאמינה, גם כן עם האמא המסוממת הזאת, נעלמה!'