הטעות הכי נכונה שלי – פרק 10

אחרי שני שוטים של טקילה, בירה, וודקה חמוציות, אני מתחיל לתהות אם המועדון הסתובב גם לפני.
"שלום ללהקת וואן דיירקשן המפורסמת, אני יכולה להביא לכם חיבוק או שאתם מהמפורסמים הסנובים?" באה ניקי עם האמירה שגרמה לכולנו לגחך, עומדת ליד ליאם שאני רואה בבירור שבוחן אותה מכף רגל ועד ראש.
"יכולה ואף רצוי" אמר לואי ומשך אותה לחיבוק, לאחר סבב חיבוקים, וחיבוק די יבש שאני קיבלתי היא שואלת:"לא הבנתי, אתם פה לצורך נוי, או שבאתם לרקוד?" שאלה מחייכת חיוך שאוטומטית גורם לך גם לחייך.
היא משכה את ליאם בלי יותר מדי שאלות לרחבה, והתחילה לרקוד איתו.
אנחנו כולנו מצטרפים במעידות מצידי, טוב אולי גם קצת מלואי.
אני רוקד, משתחרר, מאבד את עצמי בתוך המוזיקה, ובדיוק כשאני קצת מצליח להוציא אותה מהראש שלי, בזווית העין אני רואה שיער ארוך שטני, שמלה קטנה שחורה, אני מסתובב בשישים מעלות ומגלה את אנה, רוקדת עם פרי, באופן די נועז, שגורם לפה שלי להתייבש ולנשימות מוגברות.
"אתה חייב להפסיק לרייר כל הזמן" בא הארי והוציא אותי מעולמי.
"מה?" שאלתי, מעמיד פנים שלא שמעתי אותו.
"אחי, אתה יודע בדיוק מה. אתם מכירים בדיוק שלושה ימים, פלוס מינוס.
באלכם להפסיק עם הדרמה המטומטמת הזאת? פשוט תדברו כמו אנשים נורמליים" אמר הארי כשמשך את תלתליו אחורה.
"הארי, תפסיק לדחוף תאף שלך למקומות שהוא לא צריך להיות בהם."
אמרתי וקימצתי אגרופיי.
"להתעצבן עליי לא יעזור לך במצב הזה. תדברו." אמר הארי, הרים ידיו כלא מבין, ועזב עם הכוס וודקה בידו.
כאני רואה את אנה מסתכלת עליי והולכת לפלרטט עם הארי, אני מרגיש שכל גופי עולה באש.
אני מתחרפן, שנייה מלבוא להארי ולפוצץ את הפרצוף היפה שלו.
הלכתי לבר בעצבים, מחכה להטביע את הכעס בעוד אלכוהול.
"עוד וודקה חמוציות, ושיהיה כפול." הושטתי את השטר לברמן, והוא מצידו תוקע לי פרצוף של 'שתית מספיק'. אבל אני מתעלם.
"נייל מוואן דיירקשן גם פה? חייבת להגיע לכאן לעיתים קרובות יותר"
אמרה מישהי בלונדינית, היה לה שיער גלי, אף כפתור, ועיניים חומות.
ציחקקתי ולקחתי שלוק גדול מהכוס שלי שכבר הספיקה להגיע.
"אני רייצ'ל" היא אמרה וישבה לידי, משרבבת שפתיים באופן שנראה ממש מאולץ.
"הייתי מציג את עצמי אבל נראה לי שאת כבר יודעת" אמרתי והמשכתי לשתות.
"אין לך אפילו מושג כמה אני יודעת" היא אמרה וסידרה את הצאוורון של החולצה שלי, מצמצמת רווח בינינו.
"אז מה הורן, משעמם בלונדון- אז באים למקום הכי נידח באנגליה?"
היא אמרה שמה את ידייה על כתפיי, מפיה יש ריח של וודקה, ממש חזק.
"או שבאת לחפש את האחת, לפי הכתבות זאתי שמתחילה עם סטיילס היא המיועדת, לא?" היא אמרה והצביעה על אנה, וכשאני מסתובב אני רואה את אנה רוקדת ומצמידה את גופה לגופו של הארי, אני מרגיש שאני מאבד את הראש שלי מרוב כעס, אני לוקח את הכוס שלי, מסיים אותה בשלוק, ודורש מרייצ'ל; " אני. את. לרקוד. עכשיו."
ישר היא חייכה, והביאה את ידה אל ידי, לקחתי אותה במורד הרחבה, דוחף אנשים, עד שאני מגיע ליד הארי ואנה.
לקחתי את רייצ'ל, הצמדתי אותה אליי, ואחזתי חזק במותנייה, היא שיתפה פעולה, והניחה את ידייה על צווארי.
מזווית העין אני קולט את פנייה הכעוסות של אנה, וישר מבין שזה עובד.
הצמדתי את רייצ'ל יותר אליי, והיא מחייכת חיוך שובב ונצמדת אליי גם היא.
אנה עושה גם היא כמוני, ונצמדת אל הארי ברמה שאני נשבע שאני הולך
להתפוצץ.
פאק איט.
לקחתי את פנייה של רייצ'ל, ונישקתי אותה, נשיקה גדולה ותובענית, רטובה.
הלשונות שלנו מתגלגלות בתיאום רשלני, אני סוחט את ישבנה בין שתי ידיי והיא תופסת את שיערי בין אצבעותייה וזה כואב, כאילו ממש. והאמת שהנשיקה הזאת די גרועה בהתחשב בזה שאנחנו מתמזמזים אולי 30 שניות והיא הספיקה לנשוך לי את הלשון פעמיים.
אחרי שהבנתי שאם אני לא אתנתק ממנה היא תגרום לי לדמם, הפסקנו להתנשק.
חשבתי שהכל טוב עד שאני רואה את אנה מנשקת את הארי.
אני לא יכול, אני לא יכול להחזיק יותר את הכעס הזה, מתחילת הערב אני מת לפוצץ להארי את הפרצוף מאז שאנה רק אמרה לו שלום, וכנראה שזה קורה כי לפי שאני בכלל שם לב למה שקורה, אני מוצא את עצמי מעל הארי עם אגרופי על פניו.