הטיסה ששינתה את חיי – פרק 9 (עם 1D)

הוא הכניס אותנו לחדר חשוך ואמר לנו: תישארו כאן, שלא תעזו לזוז.
שאלתי את כולם: למה הם לקחו אותנו? ואיך לעזאזל אתן הגעתן לפה?
אלן ענתה לי: אני וכל הבנות חוץ מאביה יצאנו לחפש את אביה שמענו אותה צורחת ומצאנו אותה כאן ואז אתה כבר יודע מה קרה.
אני: ולמה הם הרביצו לך?
אלן: כי התחלתי לצעוק עליהם כשראיתי שמרביצים לנו ושבכלל הרביצו לאביה בהתחלה אז הם עילפו אותנו.
זאיין: מה אתן חושבים שהם יעשו לנו?
זואי: אני לא רוצה עוד מכות, זה ממש כואב.
זאיין חיבק אותה ואמר לה: אני פה, אל תדאגי.
אלן הסתכלה עליי, והבנתי את הרמז והלכנו לפינה השנייה בחדר כדי להשאיר אותם לבד.
~מנקדת מבט של זואי~
כשהוא לקח אותנו לחדר אחר, רעדתי כל כך, חשבתי כל הזמן מה יעשו לנו ולמי שנשאר בחדר הקודם. כל כך פחדתי כשהכניסו אותנו לחדר חשוך אחרי שהארי ואלן וזאיין דיברו אמרתי שאני לא רוצה עוד מכות ושזה ממש כואב והתחלתי לרעוד. זאיין אמר לי שהוא איתי, חיבק אותי ות'אמת הפסקתי לדאוג לכמה דקות, אני באמת אוהבת אותו.
אלן והארי הלכו לשבת בפינה השנייה בחדר, אלן קרצה לי והבנתי את הרמז.
זאיין: אני אהיה איתך כל הזמן לא משנה מה.
אני: תודה.
פתאום נכנס שני אנשים במדים ובא לכיוון שלי ורצה לקחת אותי אבל זאיין ישר קם והעיף אותם ואמר: עם אתה לוקחים אותה, תיקחו גם אותי, אני לא עוזב אותה.
הזזתי אותו אחורה, הארי ואלן באו ואחד מהם בא ולקח בסוף את הארי ואלן בכוח.
נשארנו לבד ולא ידענו מה לעשות, ישבנו כל הזמן מחובקים ורועדים כל הזמן.
זאיין שאל אותי: מה את חושבת שעושים עכשיו לכולם?
אני: אני באמת לא יודעת, אני רק יודעת שהם עוד ישלמו על זה וביוקר!
זאיין: את יודעת, את ממש יפה.
אני: תודה, גם אתה. הרגשתי את הלחיים שלי מתחילות להסמיק.
זאיין התקרב אליי ואמר: אני אוהב אותך.
אני: גם אני אוהבת אותך והסמקתי יותר.
התנשקנו, הרגשתי בעננים.
~מנקודת מבט של נייל~
הם לקחו את הארי, אלן, זאיין וזואי. נשארנו רק אני, קייט, ליאם ואלה. כל הזמן חשבנו מה עושים לאחרים. לא הפסקתי להסתכל על קייט, היא כל כך יפה, אני מרגיש שאני אוהב אותה.
שמתי לב שהיא מסתכלת עליי גם והסמקתי.
אחרי כמה שעות, בטח זה כבר היה אמצע הלילה, אני גווע ברעב, ואני בטוח שכולם גם, קייט נרדמה עליי ואלה על ליאם ואז נרדמנו גם אנחנו.
פתאום שמענו דלת נפתחת כשזרקו אלינו את הארי ואלן, כשהם ממש פצועים, בקושי עומדים.