הטיסה ששינתה את חיי- פרק 6 (עם 1D)

פתאום אביה צעקה וראינו שאחת מהבנות הצמידה לה את הסכין לבטן ודקרה אותה בבטן, רצתי אליה ישר ודחפתי את הילדה הזאת וצעקתי עליה: מה נראלך שאת עושה? מאיימת עלינו, מצמידה לנו סכין לצוואר ועוד דוקרת אותה בבטן אתן משוגעות! כל וואן דיירקשן ישר הסתובבו אלינו וזואי אמרה: אה עכשיו אתם מסתובבים אלינו? אתם יכולים להמשיך להתנשק עם איתן זה בסדר, אף אחד לא שם לב! וקייט ואלה אמרו: טוב בואו נלך לבית חולים לפני שהיא תתעלף פה, כולנו הסכמנו ונסענו לבית החולים. אני, אלה, זואי וקייט חיכינו שעה שלמה בחוץ, ואז ראיתי את הרופא יוצא ואומר: זאת לא הייתה דקירה עמוקה, היא מרגישה יותר טוב, היא תישאר פה ל-3 ימים הבאים אבל עם מצבה ישתפר היא תישאר פה רק ליומיים הבאים. אמרתי: תודה והלכתי לספר לשאר.
הבנים הגיעו וליאם ישר שאל: מה עם אביה? היא בסדר? מה קרה לה?
קייט: אוו יופי שאתה מתעניין בה כי במועדון זה היה נראה כאילו אתם לא יודעים שאנחנו קיימות!
לואי אמר: הן נישקו אותנו ולא הצלחנו להשתחרר.
נייל לחש: שכחת את האיום. אבל כולם שמעו את זה וכל הבנות ואני שאלנו: איזה איום?
הארי: הבנות האלה איימו עלינו שעם לא ננשק אותן אז הם יפגעו בכן.
אלה: ומאיפה לנו לדעת שאתם אומרים את האמת ולא משקרים לנו עכשיו?
ליאם: מצידי תשאלו אותן, עכשיו אנחנו צריכים ללכת לאביה לראות מה שלומה, אני באמת מחבב אותה והוא התחיל להסמיק.
אני: הרופא אמר שהדקירה הייתה לא עמוקה ושעם היא תרגיש יותר טוב אז היא תשתחרר עוד יומיים אבל זה תלוי במצבה.
נכנסנו לחדר, נשארנו שם חצי שעה והשעה כבר הייתה אחד בלילה, אני, הארי, לואי, אלה, זואי, זאיין, קייט ונייל רצינו ללכת למלון לישון ושאלנו את ליאם אם הוא בא והוא אמר שלא שהוא ישאר איתה פה הלילה, אמרנו טוב והלכנו למלון לישון.
בבוקר התעוררנו בעשר והייתה דפקה בדלת, כשפתחתי את הדלת עמדו שם הבנים ואמרו: טוב אתן באות לבית חולים?
אני: כן, דקה אנחנו מתארגנות.
הבנים: טוב
התארגנו ויצאנו לבית חולים. כשהגענו ראינו את ליאם יושן על הכיסא ואת אביה עדיין במיטה ללא הכרה.
בינתיים הלכנו לאכול וקנינו גם לליאם ולאביה במקרה שהיא תתעורר.
כשנכנסנו לחדר ראינו את ליאם כבר עשר, הבאנו לו את האוכל והוא אכל יותר מהר מנייל. תחקנו וקייט אמרה: מה זה אתה אוכל יותר מהר מנייל בחיים לא ראיתי מישהו שאוכל יותר מהר ממנו חח.
פתאום שמענו קולות מאביה, ניגשנו אליה וראינו שהיא עדיין ללא הכרה, נלחצנו ופתאום אביה..