הטיסה ששינתה את חיי- פרק 37

~מנקודת מבט ליאם~
כל הבנים ואני חזרנו לחדרים לאחר שכל הבנות נרדמו וכאשר נכנסנו לחדר כולם התיישבו בספה על הסלון וישר אמרתי:אני לא מאמין שיש להן את הכוחות האלה-זה משוגע, פשוט לא הגיוני!!
״ליאם צודק, זה משוגע ולא נשמע הגיוני אבל תמיד ידענו שהן מיוחדות אם כוחות או בלי כוחות ועכשיו יש עוד הוכחה לכך שהן מיוחדות״ לואי אמר.
״כן, זה פשוט מוזר ואני בטוח שעדיין יש עוד איזשהו חלק שהן לא סיפרו״ אמרתי .
״כמו מה?״ נייל שאל.
״אממ.. לא יודע- אולי איך הן קיבלו את הכוחות???״ אמרתי ונייל גיחך ואמר: טוב בסדר, אל תהרוג אותי-הבנתי אבל איך אנחנו נוכל לדעת?
״נצטרך לדבר איתן״ הארי אמר
״כן-זאת הדרך היחדיה לגלות" לואי אמר.
״טוב אז מחר נדבר איתן״ אמרתי וכולם הלכו לישון.
~ למחרת בבוקר מנקודת מבט נייל~
כשהתעוררתי מצאתי את עצמי מחוץ לחדר רק בבוקסר ולא קלטתי איך הגעתי לשם אז ישר הלכתי לחדר שלנו (של כל הבנים) והתחלתי לדפוק בדלת, לואי פתח ל את הדלת ופיהק פיהוק ענקי.
נכנסתי לחדר והתחלתי לצרוח: כל הבנים עכשיו לסלון דחוף!!!.
כולם הגיעו ושאלו מה קרה? עכשיו רק שבע בבוקר.
״איך לעזאזאל הגעתי למסדרון כשאני רק בבוקסר וישן שם?!?!״ שאלתי.
כולם התחילו לצחוק- לא הבנתי מה קרה, התעצבנתי ושאלתי בעצבנות: על מה אתם צוחקים?! דברו כבר.
״ אני וכל הבנים הוצאנו אותך למסדרון כי לא נתת לנו לישון- כל הלילה נחרת, הלכת ודיברת מתוך שינה, אפילו התחלת לקפוץ עליי במיטה ולהעיף לי כאפות- מה חלמת?!״ הארי אמר.
״אהה, אופסס, חלמתי על כל מה שקרה עם הבנות״ אמרתי וגיכחתי.
״ טוב, בואו נחזור לישון, אני עייף״ אמרתי.
״אני מקווה שלא תחלום יותר כאלה חלומות״ לואי אמר והעפתי לו כאפה וכולם צחקו.
~מנקודת מבט אלה- לאחר שלוש שעות~
כל הבנות התעוררו ואמרו אחת לשנייה: בוקר טוב.
לאחר שעה שכולנו התקלחנו, התאפרנו, סידרנו את השיער והתלבשנו נהיינו רעבות ולא היה לנו כח לצאת מהחדר ולצאת לאכול הזמנו אוכל אל החדר.
לאחר עשרים דקות שצפינו בטלוויזיה הייתה דפיקה בדלת.
״בטח זה האוכל- אני אלך לפתוח, גם ככה ראיתי את הסרט הזה כבר״ אלן אמרה והלכה לפתוח את הדלת.
~מנקודת מבט אלן~
הלכתי לפתוח את הדלת וכאשר פתחתי את הדלת וראיתי מי נמצא שם אם האוכל ישר הלכתי אחורה,התחלתי לרעוד ולפחד, חשבתי שאני הולכת להתעלף ומרוב הפחד אפילו למות!!!.