הטיסה ששינתה את חיי- פרק 33

הסתתובבתי וראיתי את האקסית שלי מלאה בבוץ ובדם, נזכרתי בהכל והתחלתי לבכות.
"אני חזרתי ואני אנקום בך שעזבת אותי ככה" היא אמרה לי והתחלתי לרעוד, ידעתי למה היא מסוגלת.
"תעזבי אותו, אם תפגעי בו את כבר לא תחיי ואני ורצינית" אביה אמרה רק שהיא לא הבינה על מה היא מדברת.
" חח אני כבר מזמן לא חיה, חמודה, אני כבר שלוש שנים מתה" היא גיחכה, התקרבה אליה ואמרה לה את זה.
"א..בלל א..בלל את פה, אז איך את ל..א חי..ה..ה?" אביה אמרה מגמגמת ורועדת.
התקרבתי אליה וחיבקתי אותה מאחורה.
"אני וליאם היינו חברים לפני שלוש שנים במשך שנתיים וחצי והיינו מאוהבים, יום אחד יצאנו לטייל בלילה למועדון וכשחזרנו מהמועדון, קרתה תאונה ואני מתיי, אך לפני זה הוא הבטיח לי שעם יקרא לי משהו אי פעם הוא ימות איתי ביחד ולא משנה מה אך הוא עזב אותי ונשאר לחיות" היא אמרה וזה היה נשמע ממש מפגר אבל זאת האמת.
"וואי את יודעת שאת ממש מפגרת?" אביה אמרה לה וצחקה בקול רם.
"סתמי ומהר, זאת לא אני שיוצאת עם מישהו שקרן ובוגד!" היא צעקה עליה שאפילו כל הבנים והבנות שמעו את הצעקה ויצאות אלינו למסדרון, כאשר הם ראו אותה הם נעצרו במקומם, המומים ומפחדים.
"את הרגע אמרת שאת העדפת שאהבת חייך ימות מאשר שיחיה?" אביה אמרה לה בזלזול.
"אני חשבתי שהוא לא כזה דקרן ושהוא מקיים הבטחות, כדאי לך להזיהר בדבריך" היא אמרה לה והתקרבה אליה.
אביה התעצבנה ואמרה: למה? אהה? את באה לפה משום מקום ועוד לפני זה את מטרידה את החבר שלי ואחר כך את מאיימת עלינו ומפריעה לנו בחיים! את גם ככה מתה, זה לא ישנה עם תמותי שוב!"
היא התקרבה אל אביה, תפסה אותה וזרקה אותה אל הקיר חזק, רצתי אליה מהר וצרחתי: אביהה!! את בסדר?
"עכשיו היא תלמד איך לדבר" רוני אמרה (רוני זה שם האקסית).
"תעזבי אותה, היא לא עשתה לך כלום!!" צרחתי עליה ודחפתי אותה.
קייט וזואי הגיעו ואמרו: תעזבי אותה ואותו, את זאת שמגיעה לפה משום מקום ואומרת שהיא מתה! את לא נשמעת הגינונית אפילו, את פשוט לא שפויה!!
תראי איך את נראית, מלאת דם ובוץ- פשוט מגעילה! איך ליאם היה מסוגלת לאהוב מכוערת שכזאת?!
"כדאי לך לעוף מהפרצוף שלנו, או שאת באמת תמותי ולא תחזרי יותר" לואי אמר.
אלה הגיעה ודחפה אותה ואמרה: את לא תפגעי לא בי ולא בחברים שלי! הבנת?!?! או שאת גם מספפיק מטומטמת בשביל זה?!?!?
אביה ואלן הלכו לחדר ולא הבנתי למה אך נשארתי במקום מסיבה לא ידועה.
~מנקודת מבט אלן~
לקחתי את אביה ורצנו לחדר שלנו, ידעתי שיש רק דרך אחת להוציא מפה את המפחידה הזאת.
"אלן מה אנחנו הולכות לעשות? היא לא עוזבת. אביה אמרה.
"תקראי לכל הבנות, אני יודעת מה לעשות- יש לי תכנית" אמרתי לה והיא הלכה לקרוא להן.
כעבור דקה הן הגיעו לחדר והן שאלו: מה עושים?
"יש רק אפשרות אחת, אין לנו עוד ברירה, צריך לעשות את זה מהר לפני שהמצב יחמיר- אני רק מקווה שהבנים עדיין יאהבו אותנו לאחר המעשה שלנו.
"נו דברי" כולן אמרו.
"לחשוף את הכוחות שלנו" אמרתי לכולן.