הטיסה ששינתה את חיי- פרק 21

הוא התחיל לגמגם ואמר לי: אני אוהב את קייט, אבל ממש אוהב אותה ואני לא יודע מה להגיד לה או יותר נכון איך להגיד לה את זה וקיוויתי שבגלל שאתן חברות ממש טובות כבר מלא זמן את תוכלי לעזור לי..
"תראה נייל אין לי בעיה לעזור אבל אני חושבת שעם אתם באמת אמורים ליהיות ביחד אז זה יקרה בזמן המתאים ובמקום המתאים ואני לא אמורה להתערב בזה ואני חושבת שאתה צריך לדבר איתה כשתרגיש שאתה מוכן". עניתי לו.
"אוו קיי, את צודקת, תודה את באממת חברה טובה" נייל אמר לי.
גיחכתי ואמרתי: טוב יאלה אתה בא?
"אממ. כן למה לא, זה לא שיש לי עוד מה לעשות פה לבד" והא ענה לי.
כהשגענו למלון השעה כבר הייתה שמונה ורבע ואמרתי שאני הולכת להתקלח ולהארגן והוא הסכים והלך לחדר שלו ושל הבנים.
הגעתי לחדר, הבנות עוד ישנו אז הלכתי להתקלח אחרי שגמרתי להתקלח התאפרתי, התלבשתי ועשיתי מחליק עם ביבייליז בקצוות. כשגמרתי שמתי לב שהבנות מתעוררות ואמרתי להן בוקר טוב והן השיבו לי בבוקר טוב. אחרי כמה שעות כשכל הבנות כבר היו מאורגנות החלטנו ללכת לשופינג, רק אנחנו הבנות אבל ידענו שלא תיהיה חניה כי זה יום שבת בצהריים ואף פעם אין חניה איפה שנמצאות חנויות אז החלטנו לכת לבנים ולבקש מהם להסיע אותנו ואז לחזו.
ביקשנו מהארי והוא הסיע אותנו, כשהגענו אמרתי לו: תודה בייב והתנשקשנו ווהתחבקנו כשיצאנו אמרתי שאחרי זה נחזור ברגל או במונית, שלא יטרח לחזור.
הוא התעקש אבל התווכחתי איתו ובסוך ניצחתי והוא וויתר (הוויכוח היה בצחוק, רק שתדעו).
בהתחלה הלכנו לחנויות בגדים ואז לחנויות נעליים, קנינו בכל החנויות שהיו שם את כל החנות, פשוט השתגענו אבל זה היה שווה את זה, בלי בלאגנים, בלי בעיות, רק אנחנו הבנות עושות שופינג ונהנות. אחרי בערך 4 וווקצת שעות החלטנו לחזור הבייתהה, היינו מותשות.
כשחזרנו הבנים היו בלובי וכשראו אותנו עם כל השקיות אמרו: וואו, איך אתן קניתן כל כך הרבה דברים? אתן משוגעות. הבנו שזה בצחוק נתנו לכולם מכה קטנה בכתף ואמרנו טוב אחנו הולכות לפרק את השקיות ולישון, אנחנו מתות מעייפות, ביי לילה טוב.
"טוב, תראו כמה קניתן, מה אתן מצפות לא תיהיו עייפות?" נייל ענה לנו, שמתי לב שהוא עצבני ורציתי לדעת מה קרה אבל לא היה לי כוח להתעסק בזה עכשיו אז החלטתי אחרי שאני אתעורר לדבר איתו, הוא נראה ממש עצבני, אבל ממש עצבני.
כל אחת התחבקה והתנשקה עם החבר שלה והלכה לחדר.
~בחדר~
פירקנו את כל השקיות, התארגנו לשינה וכולם נרדמו בפחות מ-5 דקות אחרי שננשכבו במיטה.
היה לי סיוט שאנירואה את כל הבנים עם בנות אחרות, בוגדים בנו, שהם ראו אותנו אבל התעלמו, כאילו הם לא מכירים אותנו, כאילו בחיים לא היינו איתם והכי חשוב כאילו הם לא אוהבים אותנו ולא אכפת להם לבגוד בנו, שהם חשבו שהבנות האלה שהם איתם עכשיו יותר טובות מאיתנו פי אלף, כשראיתי את הארי עובר דרכי עם החבורה, מתחיל לרקוד איתה סלואו ואז מנשק אותה התעוררתי בצרחה מהסיוט וכל הבנות התעורוו ישר ושאלו מה קרה.
"סתם סיוט שהיה לי, לא משהו חשוב, בואו נחזור לישון" אמרתי אבל הרגשתי שהחחלום הזה כל כך אמיתי, התחלתי לחשוש מהיוט הזה והתפללתי שכל מה שהיה בסיוט לא יקרה בעולם, אבל אני סומכת על הבנים, הכל יהיה בסדר, נרדמתי אחרי כמה דקות
כשתעוררתי, ראיתי שהבנות עדיין ישנות אז החלטתי ללכת אל נייל ולדבר איתו על מה שהיה מקודם שהוא היה עצבני, לברר מה קרה.
התארגנתי ויצאתי לחדר של הבנים, דפקתי בדלת ונייל פתח לי.
"היי, נייל אני יכולה לדבר איתך בחוץ?" שאלתי אותו.
"גרר,, טוב, בואי". הוא אמר לי, משהו השתנה בו, הוא בחיים לא ענה לי ככה, והא חיים לא התנהג ככה והוא בחיים לא התעצבן ככה ועשה כאילו טובה שהוא בכלל חיי, התעצבנתי עליו בגלל זה אבל התאפקתי י עוד לא ידעתי מה קרה לו או עם מי או איתו.
"נייל, למה אתה כזה עצבני? מה קרה?" שאלתי אותו בדאגה.
הוא התחיל לבכות וראיתי שבל בפנים שלו וראיתי סבל וכאב ממש חזק בעיניים.
"נייל, מה קרה?, אתה יודע שאתה יכול לספר לי" אמרת לו.
"הכל בגלל קייט, היא שברה לי את הלב". הוא ענה לי בסבל ובבכי.