הטיסה ששינתה את חיי- פרקים 41+42

פרק 41.
~מנקודת מבט זאיין~
אני וכל הבנים והבנות חוץ מלואי ואלן התעוררנו בלילה כאשר שמענו את לואי צועק.
ישר רצנו אל לואי וראינו שהוא ואלן יושבים ביחד כאשר אלן בוכה ולואי מחזיק את הטלפון שלה בהלם.
לקחתי לו את הטלפון והקראתי בקול את ההודעה, כשגמרתי לקראו הסתכלתי על אלן והיא נהייתה חיוורת, עיניים אדומות מהבכי והיא רועדת.
"אלן כולנו יודעים שהוא מסוגל לעשות משהו אבל אני לא אתן לו לפגוע בך או בכל אחד פה, אנחנו תמיד ניהיה ביחד- לא משנה מה." הארי אמר וחיבק אותה.
"לא הארי אתה לא מבין, זה שאנחנו ביחד פוגע בי ובכולכם ואני לא רוצה שיקרה לכם משהו רק בגללי- אני מעדיפה ללכת, ככה אתם לא תיפגעו" אלן אמרה והתכוונה לצאת.
"לא, אלן אני יודעת שזה קשה אבל את לא קולטת שזאת מלכודת?" אללה אמרה.
"נכון" כולם אמרו.
"אני יודעת שזאת מלכודת אבל אני מעדיפה להיפגע מאשר שכולנו ניפגע-עדיף אחד מאשר עשרה" אלן אמרה.
"עדיף אפס והוא לא הולך לפגוע בנו" אמרתי.
"תודה חברה אבל אני באמת לא רוצה אחד מכם יפגע רק בגלל שנשארתי" אלן אמרה.
"אבל זה לא הולך לקרות" אביה אמרה.
"אביה צודקת" ליאם אמר וכולם הסכימו.
"אלן אני לא אתן לו להתקרב אלייך או אליי או לכל אחד מפה, אני מבטיח לך- את סומכת עליי?" הארי שאל אותה.
"כן" אלן ענתה לו.
~מנקודת מבט אלן~
"אני הולכת להתקשר למשטרה לרות שזה אמצע הלילה- אין לי כח ועצבים לכל הלחץ הזה עכשיו ומצידי שיירקב בכלא- הוא מספיק פגע בי" אמרתי לכולם וקייט נתנה לי את הטלפון.
חייגתי למשטרה ואישה אחת ענתה לי:משטרה שלום, במה אוכל לעזור?.
"שלום, אני רוצה לדווח על פגיעה וכוונה לפגיעה" אמרתי ברצינות.
"אוו קיי אני שולחת חוקר עכשיו אלייך, איפה את נמצאת?" היא שאלה אותי.
"במלון %^$&#$#*#^ ברחוב @#@$ 11." אמרתי.
"אוו קיי זה קרוב, החוקר יגיע תוך כמה דקות" היא אמרה, אמרתי: תודה וכך נגמרה השיחה.
"אז?" כולם שאלו.
"יגיע חוקר בעוד כמה דקות" אמרתי וכולם שמחו.
תוך 7 דקות החוקר הגיע, נראה בשנות העשרים שלו, נאה.
"שלום, אני מייק" הוא אמר.
"שלום" כולנו ענינו.
"טוב אפשר להתחיל לספר?" שאלתי במהירות, רק רציתי שכל העניין הזה ייגמר.
"ברור" הוא ענה.
פרק 42.
"לפני כמה שנים היה לי חבר שרצה שנעשה את זה ולא הסכמתי, התחלתי לפחד ויצאתי מביתו, כמה זמן לאחר מכן הוא הרביץ לי בבית ספר וכולם צחקו ולא עזרו לי רק חברה שלי קייט עזרה לי, הוא הרביץ לי חזק נורא, זה עד עכשיו כואב, כעת הוא חזר ואתמול הוא הגיע אליי לחדר פה במלון ואיים עליי אך כשראה שאני עם חברות בחדר הוא הלך והיום בלילה הוא שלח לי הודעה (הראתי לו את ההודעה והוא הנהנן כדי שאני אמשיך) ואני בטוחה שהוא יעשה את זה ולכן התקשרתי למשטרה."
"אוו קיי, רשמתי את הכל, אנחנו נטפל בזה, תשובות יגיעו אלייך ביומיים הקרובים אולי אפילו מחר בבוקר או בצהריים". הוא אמר.
"תודה" אמרתי.
"בבקשה" הוא אמר והלך.
"טוב, עכשיו עד הבוקר אפשר לחזור לישון?" נייל שאל.
"כן, לילה טוב" אמרתי וכולנו הלכנו לישון.
בבוקר כולם התעוררו בסביבות השעה עשר והלכנו לחדר אוכל כדי לאכול לפני שייסגר.
"לקראת השעה אחד עשרה וחצי עלינו בחזרה לחדרים.
"טוב יש סיכוי שהתשובות יגיעו היום בצהריים אז בינתיים רוצים ללכת לבריכה פה למטה- אין פה הרבה אנשים". לואי אמר וכלם הסכימו.
כולנו התארגנו וירדנו לבריכה.
כאשר הגענו לבריכה, הבנים קפצו לבריכה ואני והבנות נשארנו להשתזף מחוץ לבריכה.
כעבור עשר דקות שלא השתזפות החלטנו גם לקפוץ לבריכה עם הבנים ולפני שרצינו לקפוץ הבנים דחפו אותנו לבריכה, הם נקראו מצחוק ואנחנו צרחנו עליהם עד שהם קפצו לבריכה גם.
"חעחעחע מצחיק מאוד" הבנות אמרו לבנים והבנים נישקו את הבנות כתשובה.
היינו בבריכה מלא זמן ואז החלטנו לעלות למעלה לחדרים כי ככברר ההשעה הייתה עשרה לשתיים בצהריים.
כל אחד עלה לחדרו והלכנו הלתקלח, כאשר אנחנו (הבנות) גמרנו להתקלח ולהתארגן הלכנו לחדר של הבנים וגפ הם גמרו להתקליח לפני עשר דקות.
ראינו קצת טלוויזיה ואז החוקר התקשר אליי.
נלחצתי,שמתי על רמקול ולבסוף עניתי: הלו?.
"היי, זה מייק, רציתי להגיד שבדקנו את התיק של שי וגילינו שהיו לה כבר כמה עבירות ובנוסף למה שסיפרת צריך לעצור אותו לשנתיים וחצי בכלא" הוא אמר והרגשתי הקלה.
"אוו קיי" אמרתי.
"החיפושים מתחילים" מייק אמר.