הטיסה ששינתה את חיי- פרקים 31+32

~מנקודת מבט אלן~
החלטתי ללכת אל ליאם ולדבר איתו, זה כבר ממש מעצבן ואני לא יכולה לראות את ליאם ואביה ככה.
"ליאם, הכל בסדר?" שאלתי את ליאם שהיה עם הגב כלפיי.
הוא נבהל ואמר: הבהלת אותי, וכ..כעע הכל בסדר, למה?
"סתם כי אתה מתנהג ממש מוזר בזמן האחרון וכולם שמו לב לזה" אמרתי לו כמנסה לרמוז משהו.
"לא הכל בסדר, כלום לא קרה" הוא אמר ונלחץ.
פתאום כולם נכנסט ואמרו: דיי ליאם, אנחנו יודעים על ההודעות ואנחנו לא יכולים יותר לשתוק- אנחנו יכולים לעזור אתה יודע את זה.
ליאם הסתכל על אביה וראה שהיא עצובה ומאוכזבת, התקרב אליה ואמר: הכל בסדר? אני ממש מצטער ואז ליטף לה את הלחי.
היא התרחקה ממנו ואמרה: אני סולחת לך אבל אני מאוכזבת שלא סיפרת לי- אני מבינה שזה כי רצית להגן עליי אבל זה ששיקרת לי לא הגן עליי- זה יותר גרוע.
"אני באמת מצטער, חשבתי שאני מגן עלייך" הוא אמר לה והתקרב אליה.
"אני מעדיפה עכשיו ליהיות לבד" היא אמרה לו, התרחקה ורצה מהחדר.
ידעתי לאן היא הולכת למרות שהשאר לא ולא אמרתי כי הבנתי שהיא רוצה ליהיות לבד.
ליאם בא לצאת ולרוץ אליה אך עצרתי אותו ואמרתי לו: ליאם, אני חושבת שעכשיו היא צריכה ליהיות לבד והיא תדבר איתך כשתיהיה מוכנה.
"טוב, תודה" ליאם אמר ופתאום קיבל הודעה ובה היה רשום: אז כל חבריך יודעים! ליאם אני הזהרתי אותך ועכשיו אתה צריך להגן על חברה שלך לפני שהיא תיפגע.
הוא קרא את ההודעה וישר אמר: אביה, אני חייב למצוא אותה.
הבנתי שצריך למצוא אותה ולכן אמרתי: אני יודעת איפה היא, בואו מהרר.
הגענו אל אביה וראינו שהיא בסדר, לקחנו אותה למלון וסיפרנו לה על ההודעה בדרך.
~כעבור שבוע~
ליאם ואביה עדיין בריב וזה בלתי נסבל.
כל פעם זה או היא או הוא אי אפשר ליהיות עם שניהם ביחד.
"אז את באה היום עם כולם לקניות?" שאלתי את אביה בזמן ארוחת הבוקר.
"ליאם גם בא?!" היא צרחה את זה על כל המקום וכולם שמעו.
"זהו עכשיו אלן זאת או היא או אני תחליטו מי בא" ליאם אמר.
נמאס לי ופשוט צרחתי: דייייי!!!! כמה אפשר?!?!?! אני לא מתכוונת לבחור בין שניכם יותר! זה לא בעיה שלי שאתם רבתם! אתם עדיין מאוהבים וכדאי שתשלימו כי אני לא הולכת עוד פעם לבחור בין שני החברים שלי ולפגוע בשני או לשמוע עוד קללות או העלבות אחד על השני!!
כולם היו בהלם אבל גם הסכימו איתי- לא רק לי זה נמאס.
ליאם ואביה הסתכלו עליי ואז אחד על השני ואמרו ביחד: סליחה.
"אני מצטערת אבל אני לא יכולה ליהיות איתו באותו מקום" אביה אמרה והלכה.
ליאם נראה מאוכזב ועוד שנייה בכה.
רצתי אל אביה ואמרתי לה: אביה אתם הייתם מלא זמן ביחד וזה ריב על שטות ואת צריכה להבין שהוא לא סיפר לך את האמת בגלל שהוא חשב שככה הוא מגן עלייך- הוא לא ניסה לפגוע בך- הוא אוהב אותך אביה!! <3
"אני יודעת אלן אבל אני לא מסוגלת לדבר איתו על זה" אביה אמרה והבנתי שרק האומץ זה הבעיה.
"בסוף את תצטרכי לדבר איתו גם אם תרצי וגם אם לא וככל שיותר מוקדם כך יותר טוב" עניתי לה.
"את צודקת אני אדבר איתו בצהריים" היא אמרה וחיייכתי חיוך גדול כתשובה.

פרק 32
~מנקודת מבט נייל~
שישלימו כבר אין לי כח לעוד מריבות.
"ליאם תקשיב אני בטוח שהיא אוהבת אותך היא רק כועסת" אמרתי לו- הוא פשוט לא הפסיק לבכות.
"אני לא יודע עם היא רוצה בכלל לראות אותי- אתה בעצמך ראית איך היא התנהגה" הוא אמר בעצב.
"ליאם היא רק כועסת ואתה צריך גם להבין אותה- אתה לא סיפרת לה משהו חשוב והיא כל יום ראתה אותך עצוב ולחוץ , זה לא נעים" אמרתי לו.
הוא חשב לרגע ואמר: אתה צודק אני אדבר איתה בצהריים.
~בצהריים~ מנקודת מבט ליאם~
אני הולך לדבר איתה- חשבתי לעצמי.
יצאתי מהחדר למססדרון וראיתי שם את אביה מתקרבת אליי.
"אני חייב/ת לדבר איתך אמרנו ביחד וגיחכנו.
"אתה קודם" היא אמרה והתחלתי לדבר.
"אני באמת מצטער אביה, הייתי צריך לספר לך ולא להסתיר את זה ממך ולשקר" אמרתי לה והשפלתי את ראשי.
"אני גם מצטערת ליאם, אני יודעת שרק ניסית להגן עליי- סליחה, אני אוהבת אותך" היא אמרה לי וישר הרמתי את הראש.
נישקתי אותה נשיקה אמיתית ואמרתי לה: גם אני אוהב אותך.
הלכנו לטייל קצת בגינה וכעבור שעה הלכנו למסעדה לאכול.
כעבור שעתיים וחצי חזרנו למלון והשעה כבר הייתה שמונה וחצי בערב.
כאשר הגענו למלון התחבקנו ובאנו ללכת כל אחד לחדרו ופתאום שמענו מישהו/מישהי אומר/ת: יופי, בדיוק מה שציפיתי לראות, את ליאם ואת חברה שלו, אביה, במסדרון, בערב מתחבקים ולבד.
זה החלום שלי לראות אותך אביה, כל הזמן רק שמעתי עלייך וסוף סוף אני רואה או יותר נכון זוכה לראות אותך. כל כך התעצבנתי, הסתובבתי וראיתי….