הטיסה שיינתה את חיי- פרק 40

~מנקודת מבט זואי~
הם עדיין לא חזרו, אולי הוא לא מצא אותה, אולי קרה להם משהו- אני כבר מתחילה ממש לדאוג אבל למזלי הארי ואלן בדיוק נכנסו לחדר ואמרתי להם ישר: סוף סוף הגעתם, כבר התחלתי לדאוג- חשבתי שכבר קרה לכם משהו. כתגובה הם גיחכו ואמרו: טוב, הנה אנחנו עכשיו כאן זה הכי חשוב.
הנהנתי וכולם נכנסו לחדר וחיבקו אותם ושאלו אם הם בסדר.
אלן החליטה לספר על הבן הזה שהגיע אלינו לחדר היום ולאחר שהיא סיפרה אותו בקול חנוק מבכי היא השאירה את כולנו המומים למשך 3 דקות בערך.
"אני מפחדת" היא הוסיפה בסוף, חיבקתי אותה ואמרתי לה באוזן: הכול יהיה בסדר, אל תדאגי אנחנו איתך.
"רגע יש לי רעיון!" הכריזה אביה.
"מה?" כולנו שאלנו אותה.
"כאשר שי הגיע אלינו לחדר היום הוא רצה לפגוע באלן אבל אז הוא ראה שאנחנו איתה ולכן הוא לא יכל לפגוע בה כי הוא ידע שנעצור אותו ונזמין משטרה ישר" אביה אמרה.
"אוו קיי אבל איך זה עוזר לנו?" לואי שאל וכולם נראו גם כאילו הם לא מבינים.
"רגע את חושבת מה שאנחנו חושבות?" כול הבנות אמרו.
"כן" אמרתי כי ידעתי שהן חושבות על מה שאני חושבת.
"על מה אתם מדברות?" נייל שאל.
"אנחנו מדברות על זה שאם אנחנו תמיד ניהיה ביחד הוא לא יוכל לפגוע בה כי זה אחד נגד עשרה" אלה אמרה.
"אה נכןן, וואי אתן הבנות חכמות" זאין אמר ואנחנו צחקו.
"טוב אנחנו הולכות לחדר" אלן אמרה.
"לא אתן לא הולכות אנחנו צריכים להישאר ביחד" הארי אמר.
"אבל אני עם הבנות זה בסדר זה עדיין חמישה נגד אחד" אלן אמרה.
"לא אני עדיין מפחד, בבקשה אל תלכו" הארי אמר וכל הבנים עמדו לצידו.
נכנעתי והסכמתי כי לא היה לי כוח להתווכח איתו עכשיו על זה- הבנים עקשנים.
"אז זה אומר שאנחנו נשאר פה" אמרתי.
"טוב" כולם הסכימו.
~מנקודת מבט הארי~
אין סיכוי שהייתי נותן לאלן ללכת- אני לא אחיה עם עצמי אם יקרה לה משהו.
לבסוף החלטנו שכל הבנות ישנות איתנו- אני עם אלן, זואי עם זאיין, אלה עם לואי, קייט עם נייל ואביה עם ליאם.
~מנקודת מבט נייל~
אני לא מאמין מה אלן עברה, זה פשוט נורא!.
לפחות היא וכל הבנות נשארות איתנו.
"תגיד נייל אתה חושב שהוא באמת יפגע בה שוב?" קייט שאלה אותי.
"אני לא יודע, אני מקווה שלא" אמרתי בהיסוס.
"טוב אנחנו נשמור עליה, לילה טוב" קייט אמרה לי.
"לילה טוב" אמרתי לה בחזרה..
"לילה טוב" כולם אמרו לכולם ונרדמנו.
~מנקודת מבט לואי~
באמצע הלילה בשעה שתיים וחצי בלילה שמעתי בכי בחדר ורק אני התעוררתי.
עשיתי סיבוב בחדר ולא ראיתי כלום עד שראיתי בשירותים את אלן בוכה את הבכי של החיים שלה אבל בשקט כדי שלא ישמעו אותה.
"הכל בסדר?" שאלתי אותה.
היא נבהלה ואמרה לי: אה לואי זה אתה, אני מצטערת לא רציתי שתתעורר בגללי.
"זה בסדר אבל למה את בוכה?" שאלתי אותה והתיישבתי לידה.
"אני ישנתי עם הארי ופתאום קיבלתי הודעה בטלפון ממספר לא ידוע" היא אמרה לי מודאגת.
היא הראתה לי את ההודעה "תיפרדי מהארי ותתרחקי מכל החברים שלך, אחרת הם ייפגעו ואת יודעת שאני מסוגל" צעקתי את בקול כי גם אני נבהלתי וכולם התעוררו.