הטבחית של ביבר 2- פרק 5+6

"בדר"כ אני כותבת את מה שאני חושבת למטה אבל עכשיו אני רוצה לגוון XD
כתבתי קצת את הפרק בסגנון שונה , תגיבו אם אהבתם או לא זה חשוב לי , הפעם הפרק יחסית ארוך אז אל תתייאשו ותקראו עד הסוף, לא יודעת למה אני ממש אוהבת את הפרק הזה ועכשיו העלילה הולכת להסתבך אז אני ממש הולכת להשקיע בפרקים הבאים…
ואני שמחה שאתן מגיבות אני אוהבת לקרוא את התגובות שלכן…
וכן הפרק די מוזר אבל תזרמו איתו אני השקעתי אז אני מצפה לתגובות ולא רק לתמשיכיי..
בקיצור בלי חפירות מיותרות תהנוו <3

נקודת מבט סיאל:
צבע כחלחל תפס את השמיים הכהים וגרם לאישוניי להיפתח בכבדות ,מספר אנחות נפלטו מפיי וצרור קללות נורו לאוויר מרוב העצבים שאגרתי בתוכי..
לא הצלחתי להניח את ראשי בנחת מבלי לגרום לאלף מחשבות לעבור בו עד כדי כך שכאב ראש תופס אותי , חום גופי עלה ועגלי זעה נטפו ממצחי.
הזזתי בעצבנות יתר את השמיכה שכיסתה את גופי הקטן מה שגרם לקור של שעות הבוקר לחדור לעומקיי עצמותיי.
דילגתי במהירות לחדר האמבטיה מביטה על השתקפותי שנוצרה עקב הסתכלותי במראה , עייני היו נפוחות ,שיערי היה מבולגן כהוגן ושלא נדבר על הרגשתי שהיה גרועה פי 4 מכך, עכשיו אני מבינה היטב את האמירה ניתן לדעת איך יהיה היום שלך למחרת לפי הרגשתך בליל אמש…
"מה הולך כאן?" שאלתי את עצמי בעוד אני מרטיבה את פניי במים, כמובן ..
שאלה רטורית כי אני אפילו לא קרובה ללהבין..
***
ימי החורף תפסו את קנדה , הטמפרטורות מתחת לעשר מעלות.
השחלתי לתוך גופי טוניקת צמר ורודה ווטייץ שחור לרגליי, גרבתיי גרביים עבות יותר מהרגיל ונעלתי את מגפיי שהוו לי חום נוסף לכפות רגליי הדקיקות.
החלקתי את שיער בעזרת המחליק שיש ברשותי ונראתי הרבה יותר טוב.
לפעמים אני כועסת הרבה יותר על עצמי שאני כועסת על דברים שאני לא מבינה , אני מחפשת את ההיגיון בדברים וכאשר אני לא מוצאת אותו אני הופכת עולמות.
יצאתי לאוויר הפתוח שריח של מטר ממלא את האוויר , הידקתי בהמצאות ידיי את הסוודר שלי לגופי מנסה לחמם אותו קמה שאפשר ולמנוע מהאוויר הקר לחדור לריאותיי.
התיישבתי על ספסל שהיה יבש מעט ממים ביחס לשאר הספסלים, מתחילה לחשוב מחדש גם אם אין ברצוני בכך.

נקודת מבט גסטין:
לאחר דבריה של סיאל,
פשוט שתקתי באותו רגע רציתי להגיב אך לא יכולתי ידעתי שאני יכול לסכן אותה וברור מאליו שאני לא רוצה בכך.
אני בטוח שפניי החווירו כהוגן , העולם שלי התהפך 360 מעלות כרגע.
פשוט שמעתי את דבריה אך בחרתי להתעלם לגרום לה לכאב, שתשכח ממני , שתשנא אותי רק שלא תתקרב אליי כי עכשיו אני יודע שהיא מסומנת.
אני לא יכול לחיות עם העובדה שבגללי הבחורה שלי סובלת , כמה אירוני זה יכול להיות שאני זה שבסוף זה ששובר אותה , מנסה כמה שיותר להרחיק אותה לביטחונה אני כל כך שונא את עצמי ברגע זה ואני לא יאשים אותה אם היא גם שונאת אותי.

**
כל הלילה לא הצלחתי להירדם רק חושב על סיאל על איך היא מרגישה , די בטוח שהיא מאשימה את עצמה בזה שהיא לא יודעת מה קורה , חושבת הרבה כמו תמיד , אך כעת עם שובה של אביה , אני בטוח שזה הקש ששבר את גב הגמל…
הזזתי בעדינות את רגלי לרצפה הקרה , שכל צעד קטן שאני דורך על הרצפה לבי נשבר לרסיסים קטנים כל כך שנראים כחסרי משמעות אך הם משמעותיים.
לא יכולתי יותר התחלתי לאגרף את ידיי והכהיתי בחוזקה את הקיר מוציא את עצביי וממלמל מספר קללות ,כל כך רציתי להרוג משהו, זה בער בתוכי , תחושה שמעולם לא חשבתי שאני יוכל לחוש.
שונא את העובדה שמישהו שולט בחיי , אני לא אוהב את זה בכלל , את חוסר הידיעה , אך ברגע שאני יתפוס את הבן אדם הזה אני מביט לו שהוא יתחרט על כך רגע של סבל שגרם לי ולסיאל כי אני יגרום לו פי 2 אני מבטיח את זה אחרת לא קוראים לי גסטין.
נקודת מבט של סיאל:
הרגשתי נוזל חם נוחת על ידי לא הבנתי מאיפה הוא מגיע , הושטתי את ידי כלפי מעלה על פני והבחנתי כי אני בוכה , מה שלא קורה אף פעם.
המצב כל כך מתסכל אותי , אולי אני כמו הבנות האלה מהסרטים שמישהו אחר מסתכל מהצד וצוחק על כמה אומללות הן , אבל אני חושבת שהוא צוחק לא בגלל שהן אומללות אלא בגלל שהוא אומלל בדיוק כמוהן.
החיים מציבים לך מכשולים רבים בניסיון לכשל אותך , הם שוברים אותך עד רסיסי נפשך , גורמים לך להגיע לנקודות הכי כואבות לך , למדתי לקחת מכל דבר קטן דבר טוב , ברור לוודאי שלא קל לראות את האור בחושך מוחלט אך אמי תמיד נוהגת לומר "כששיא החושך מגיע אור עומד להחליפו"..
אני מחפשת את הטוב אבל כרגע אני רחוקה מלראותו , אני מנסה לחכות לו אבל אני לא יכולה יותר מידי כואב לי , אני מרגישה שמי שסמכתי עליו בתקופה האחרונה בוגד בי שוב ועוד פעם אני מרגישה איך הלב שלי מתמלא בתחושת אכזבה שעוד מישהו עזב אותו , הוא לא מוכן להשלים עם זה אבל המוח בניגוד אליו רק צוחק , גורם לי לתסכול עצמי על כך שנתתי אמון במישהו אחר , מישהו שלא מגיע לו.
אני חושבת למה כל דבר בחיים צריך לבוא על חשבון של אחר?
איך החיים שלי היו נראים אם אבא שלי לא היה הולך, האם הייתי אותה סיאל?
אך אז אני מבינה שלא משנה כמה חזק אני ירצה אני לא יכולה לשנות את העולם , העולם זז ממשיך הוא לא נח לרגע , אי אפשר לחשוב על האתמול צריך לחשוב על המחר.
אך אני לא יודעת אם אני ירצה לחיות את המחר אני לא יודעת איזה "הפתעה" תתפוס אותי בפינה ולפעמים אני מעדיפה גם לא לדעת.
אחרי הכל אני חושבת אולי יש בי משהו שגורם לכולם לעזוב , אני לא בסדר , הרי משפחה תמיד נשארת לצדך מקבלת אותך כמו שאתה בכל מצב אך אותי לא מקבלים אפילו לא קרוב מה זה אומר עליי?

נקודת מבט של גסטין:
הושטתי את ידי אל עבר הקומקום מרתיח את המים ממתין עד שיגיעו לנקודת הרתיחה שלהן , שופך תכולה רבה של קופיאין לתוך הכוס המוצקה שלי, לא מוסיף סוכר מה שאני עושה בדרך כלל אלא משאיר אותו מר בדיוק כמו הרגשתי כרגע למה כל רגע יפה בחיי צריך להרס?
אני לא כועס על החיים אני כועס על עצמי שאני נופל למלכודת שלה..
לאחר דקה ממושכת אדי המים התפרצו כקיטור ומילאו את חלל האוויר באדי המים הרותחים , מזגתי אותם בעדינות על תוך הכוס ממלא אותה עד חצי הכוס ומבחיש את העיסה שיצאה , מוביל את רגליי על עבר המקרר מוציא קרטון חלב מה שמשלים את "היצירה"..

**
ישבתי על הספה , פיזית שם אך במחשבותיי אני רחוק מלהיות כאן, אני עצבני לא יודע מה לעשות איך לגרום למצב להשתפר עבור שתי הצדדים , חבל שכל הכסף הזה לא יכול לקנות לי מכונת זמן שאני יוכל לומר לה עד כמה היא חשובה לי להלחם על ליבה בכל מחיר אך כעת אין בידי אפשרות כזאת והכל בגללי, בגלל עוד אחד שברח.

נקודת מבט כללית:
כל אחד מבין השניים מאשים את עצמו על כך שלא מנע את הפרדה הזאת , הפרדה שלא רצו בכך שנוצרה בלי לדעת , היא השאירה את שניהם באוויר , חסרי ידיעה למה שמצפה להם.
אך הדבר היחיד שמחבר בין שני הנשמות הללו הוא המוזיקה כעת שניהם בורחים לעולם אחר , עולם ששם הכל צומח , שהם מתעוררים לצד השני , מחויכים ושלמים עם עצמם , אך העולם הזה רחוק מהמציאות.
הזמן חולף וסיאל לא מתקשרת עם גסטין , שניהם בדיכאון לא אוכלים לא שותים , הם הפכו לחלק חסר משמעות עבור האחר הכל היה טהור ויפה , כל כך נקי והכל נהרס, כעת הכל נראה חסר משמעות שהם לא אחד לצידי השני.
הימים עוברים במהירות ומסע של גסטין קרב לתחילתו אך הרגשתו העילאית הוחלפה בדיכאון ועצב הוא לא יכל לשיר לאלפי איש לשמח אותם , שאותה אחת שהוא אוהב יושבת בביתה עצובה והכלל בגללו, וסיאל שהמצב לא יכול להיות טוב יותר עבורה נכנסה לדיכאון עמוק כי יודעת שכנראה לעולם לא תפגש עם מי שליבה חפץ בו.