הטבחית של ביבר 2 -פרק 14

"גסטין" מלמלתי לא יכולה להוציא עוד מילה , בחנתי את גופו מכף רגל עד ראש , הוא התבגר בפניו ,זיפים תפסו את מקומם על עורו החלק ואני חושבת שאני מבחינה בשפם מעל שפתו העליונה.
הוא גבהה הרבה והשיער שלו עבר תדמית..
"סיאל" הוא מלמל מובך והעביר על גופי מבט מהיר לפי מה שאני יודעת הוא תפוס

לא יצא לנו לדבר מאז הפרידה כל אחד בדרכו , אבל כנראה עכשיו "המסך יורד" והחיים האמתיים עולים , הגיע הזמן להתמודד עם האמת.

"אממ אני שומע מישהו קורא לי" אמר כריס ויצא מהחדר , תאמת לא באמת היה אכפת לי.

הבטתי בגסטין לא יכולה להוריד ממנו את מבטי , לא יודעת מה לומר , איך להתנהג אולי בעיקר מובכת אבל יותר כועסת , אני חושבת שעד עכשיו לא יצא לי להודות בכל הכעס שנאגר בי אני פשוט ברחתי כי ככה היה לי יותר קל לוותר על משהו טוב שקרה בחיי.

גסטין גירד במצחו מעט והבנתי שהוא לחוץ.

גיחכתי מעט מבינה שאני עדיין זוכרת כל פרט ופרט עליו.
"מה את צוחקת??" שאל לא מבין וחיוך עלה על מבין שפתיו
"סתם" השבתי בחיוך

"אז מה שלומך?" שאל גסטין על מנת לפתח שיחה
"יכל להיות יותר טוב" מלמלתי בתקווה שלא ישמע
"אמרת משהו?" שאל באי הבנה
"אמרתי מעולה , לא יכול להיות יותר טוב" , "חזרתי" על דבריי והעליתי על פניי חיוך מזויף

"מה קרה?" שאל במהירות
"מה צריך לקרות?" שאלתי בהתחכמות
"מספיק עם המשחקים , מה קרה לך היום?" שאל ברצינות מוזרה , קשוחה כזאת
"כלום" סיננתי בעצבים שהגרון שלי מתהדק חזק מנסה להשאר חזקה

"בואי לפה" אמר ומשך אותי לחיבוק ענקי ברגע זה הסכר נפתח ואלפי דמעות זלגו אחת אחריי השנייה שאני מריצה במוח את הערב הנוראי הזה.

"אני יודע" הוא לחש לאוזניי וחיזק את אחיזתו בי כאילו ניסה לשמור עליי מהכל
"אז זהו אתה לא יודע" אמרתי והזזתי אותו ממני
"אני לא יכולה ככה , אתה ממש לא יודע מה אני מרגישה אתה אפילו לא יכול לדמיין , אני מרגישה מלוכלכת , אני לא יכולה להרגיש את עצמי , אני לא יכולה להפסיק להריץ מחשבות במוח שלי , ואני לא יודעת אפילו אם אני יכולה לסמוך על מישהו יותר ושלא נדבר על איך לתפקד אני לא יכולה אני מנסה אבל זה לא עובד זה שקר זה חיוך אבל אתה לא יודע מה עומד מאחוריו , אני פשוט שבורה" צעקתי עליו ונפלתי על ברכיי בוכה , משחררת את כל ההרגשה הנוראית שהרגשתי בתוכי מקווה שהיום הזה יגמר כבר ושבבוקר אני יקום ויגלה שהכל היה חלום רע.

הוא ניסה להתקרב אלי שוב אך מנעתי ממנו, " לא אל תתקרב אתה האחרון כרגע שאני מעוניינת לראות" צייצתי מבין שפתיי , יבבות נפלטו מפי ומידי פעם משיכות אף קטנות בשל הדמעות.
"אתה האחרון שאני רוצה לשמוע , אני פשוט שונאת אותך" צרחתי את נשמתי לא יכולה לראות יותר אף אחד יודעת שהוא קפא במקום , המום.

"תמסור לכריס תודה אני הולכת" אמרתי לאחר דקה על מנת לברוח מהבית הזה , הבית שהכניס לי רק צרות אבל עם זאת רק ברכה , קמתי במהירות למרות שהדמעות טשטשו את הראייה שלי לעבר היציאה.

"אני ממש לא הולך לתת לך לנסוע לבד ועוד בלילה " אמר בעובדתיות מתעלם מהמתרחש ומשך אותי ליציאה אבל הפעם איתו…

נקודת מבט של גסטין:
"סיאל" מלמלתי מעביר מבט מרופרף על גופה יודע שברגע שאני יביט בה אני לא יוכל לחיות עם עצמי עד עכשיו חייתי בידיעה שאני לא הולך לראות אותה אבל גם היא התנפצה ועכשיו היא מולי גורמת לי להתמודד עם הטעויות שעשיתי .

"
Respect me enough to admit when you've done me wrong instead of lying about it…"

זה משפט שהיא צייצה חודש אחרי שנפרדנו , אז הבנתי עד כמה דפוק הייתי וותרתי עליה בשביל לילה שלא יצא ממנו הרבה ואפילו לא ראיתי את הטעות שלי זה יותר מכעיס אותי…

ידעתי על מה שקרה לה הלילה , כריס סיפר לי על הבחורה שהוא הביא הביתה אבל לעולם לא חשבתי שזאת היא פשוט חיבקתי אותה חזק מנסה להגן עליה גם אם אין בידי את הכוח.

היא הרחיקה אותי והתפרקה ידעתי שהיא כועסת ואני מבין אותה לגמרי אני שונא את עצמי עוד יותר אני זה שגרם לה לחצי מהבעיות שלה, ברגע שהיא אמרה שהיא שונאת אותי לא יכולתי לזוז אבל איך אני יכולה להאשים אותה אני שונא את עצמי גם.
היא רצתה ללכת אבל ברוור שאני לא הולך לתת לה ללכת לבד ועוד בלילה אחרי מה שהיא עברה ..

נכנסו למכונית שלי שאני מביט בה ישנה , נטולת כוחות זה היה יום לא פשוט עבורה והוא רק מסתבך לה ,אני לא מבין איך יכולתי לעשות את זה למלאך הזה אני פשוט דפוק..

נכון הייתי בכמה מערכות יחסים מאז אבל אף אחת לא משתווה לה , לאחת והיחידה לאמיתיות שבה , למתיקות והתמימות שבה היא פשוט היא וזה משהו שאי אפשר להחליף אבל עד שאתה לא מאבד מה שיש לך ביידים אתה לא לומד להעריך ואת זה חוויתי על בשרי.