הטבחית של ביבר -פרק 5

נקודת מבט של סיאל:
נכנסתי למטבח בעצבים ולמולי נגלה המנהל של המסעדה שפניו רותחות מעצביים.
"מה קרה?" שאלתי בתמימות
"מה קרה? היא שואלת" מלמל בעצבים
"את מפוטרת, זה מה שקרה" צרח עלי והרגשתי איך ליבי מתפורר לאט לאט, הרגשתי איך הדמעות מטפסות על גרוני וחונקות אותו, מחכות לרגע הפריצה אך אני מתאבקת בהן.
"למה?" גמגמתי מרכינה את ראשי
"סאם, הודיע לי שישבת לך בנחת בזמן שכולם עבדו וגרמת לעיכוב של 15 שעה" הוא אמר מרוגז ואז הבנתי שלא משנה מה אני יגיד זה לא יעזור הוא בן אדם קר מעניין אותו רק כסף.
"אני נשבעת לך שזה לא היה ככה" אמרתי במהירות בניסיון להגן על עבודתי שאני חייבת אותה בניגוד לסאם שסתם בא לפה ולא עושה כלום ומקבל משכורת
"לא אכפת לי ממחר תראי אותך כמפוטרת תנקי כאן ובואי תקחי את הסכום שמגיע לך ופשוט תלכי אין לי זמן להתעסק על פרחחים כמוך" צעק עליי ויצא מהמטבח
ואז הכאב תקף אותי חזק נפלתי על רגליי וקיפלתי את גופי ככה שהוא צמוד לפלג גופי העליון.
הדמעות ממזמן ירדו וידעתי שאין לי עבודה מי יעזור לאמא שלי?
אני פשוט אבודה למה הכל צריך לקרות בזמן הכי גרוע?!
פשוט אני מרגישה כאילו הכל נסגר עליי ואין דרך יציאה אני כועסת ואני עצבנית והכל בגלל הדפוק הזה אוחחחח אני רוצה להרביץ לו אני לא עושה כלום בלעדיי אין פה מסעדה!!
זה שהבוס הדפוק הזה לא יודע כלום ממה שהולך פה זאת אשמתי??
סיאל יודעת מה?? פשוט עזבי הוא הפסיד אותי הוא עוד יתחנן שאני יחזור.
אך מה שניקב את ליבי והשאיר לי תחושת אשמה זה עניין הכסף אני יודעת כסף זה אמצעי ולא מטרה אבל עבורי זה מורכב כי זה כן המטרה שלי כי בלעדי זה אמא שלי ואני לא נוכל לשלם חשבונות וכלום אוויי והכל בגלל ילד שמנת מפונק.
"היי, מה קרה לך?" שאל אותו האיש שהגשתי לו לאכול
"כלום" מלמלתי והרמתי את ראשי מעט
הוא עביר את אצבעותיו על פניי ומחה את דמעותי אך דמעות חדשות הציפו את פניי שנית.
הוא התחיל לצחקק לו ולא הבנתי למה…
"מה אתה צוחק?" שאלתי אותו
"יש לך קמח על הפנים" אמר וצחק צחוק מגלגל חייכתי חיוך מבויש וקמתי מהר שהוא אחריי וניקיתי את פניי בעדינות.
"יש עוד?" שאלתי אותו
"לא" אמר בחיוך רחב דאמט החיוך שלוו כובש
"אז למה בכית, יפיפייה?" שאל בעודו מקרב אותי לגופו
הוא הזכיר לי למה שוב בכיתי, הרכנתי את ראשי מנסה לא להשבר שנית אני לא בן אדם שנוטה לבכות אבל זה באמת קשה פעם ראשונה שלוקחים ממני משהו שאני אוהבת.
פשוט רציתי להגיד לו הרגשתי שאני באמת סומכת עליו אבל הראש שלי לא נתן למילים לצאת וזה יצא כמו הרבה מילים לא מובנות.
"היי, אני גסטין" הוא אמר עוזב את הנושא הערכתי אותו מאוד על כך
חייכתי והצגתי את עצמי "סיאל"