הטבחית של ביבר -פרק 18

Avril Lavigne-Everybody Hurts (תשמעו עם זה )
המשך נקודת מבט של גסטין:
הזר נשמט מיידי כאשר הבחנתי בפיניה הדומעות וחיוכי נמחק כאילו מעולם לא היה.
"מה קרה,יפה?" שאלתי במהירות מתקרב אל גופה
היא פשוט בכתה יותר וחיבקה את גופי , הרגשתי איך חולצתי מתמלאה בדמעותיה אך כרגע זה לא מה שהפריע לי אלא הסיבה לכך הציקה לי בלב , כאב לי כל כך כי לה כואב.
הרגשתי איך היא משחררת את האחיזה ממני ומנגבת את דמעותיה ומכניסה אותנו לביתה, עצרתי לשנייה מרים את הזר שנפל מיידי ונכנסתי אחריהם.
היא שתתה כוס מים ושאלה אם גם אנחנו רוצים אך הננו את ראשנו לשלילה.
"למה את בוכה?" שאלתי שנית
"סתם אני בסדר" אמרה במטרה שיעזבו אותה , היא לא באמת חושבת שאני יעזוב אותה ככה או שכן??
"ברוור שאת בסדר" אמרתי בציניות מוחלטת
"נכון" אמרה והעלתה על פניה שהיה ברור כי הוא מזויף
"את לא צריכה להעמיד פנים שהכל בסדר , לכולם יש ימים כאלה , זה בסדר להיות פגוע , כולם מרגישים ככה וזה בסדר" אמרתי מנסה לגרום לה לפתוח את לבה
היא חייכה חיוך קטן שכבר גרם לי להרגיש יותר טוב.
"סתם אבא שלי הגיע לבקר אותנו וזה היה לי די קשה לראות אותו אחרי הרבה זמן אבל אני בסדר עכשיו" אמרה ולאחר מכן פלטה מבין שפתייה הבשרניות "תודה, גסטין" ..
למרות שהיה לי קשה לשמוע על אבא שלה שהיא לא נמצאת איתו בקשר ידעתי שזה פצע פתוח ונושא כאוב מאוד בשבילה ראו את זה לפי מה שהיא שידרה אז החלטתי לעזוב את זה ופשוט התרכזתי במטרה שאליה הגעתי לכאן.
לקחתי פרח אחד מהזר והושטתי את ידיי אל מולה "פרח אחד לפרח אחר" אמרתי בקיטשיות מוזרה שאף פעם לא יצא לי לנסות אותה בעבר,אני מניח שהיא מוציאה ממני צדדים חדשים.
היא הסמיקה ואמרה באדיבות תודה..
חייכתי עוד יותר ונשקתי בעדינות את הלחי השמנמנה שלה ( לא באמת שמנה אתן מבינות את הכוונה)
"טוב אז רציתי להזמין אותך להופעה שלי היום" פצחתי את פי לאחר דקה של שקט שאני רק בוהה בסיאל והיא מביטה לעבר הפרח שקיבלה מרוצה, ובנתיים ראיין עמד מהצד מחיוך.
חיוכה נמחק מידית ופניה נראו כאילו צנחו 360 מעלות מטה..
"אני מצטערת אבל אני לא יכולה" הכריזה מה שגרם לי לתהות למה…