החתכים הראשונים שלי-פרק 18-מוקדש לדני 1D yaelis SBWאנונימית DIANA גל שירני

למקרה שאתן לא זוכרות הקיצור של S.B.W.J.B בהקדשות ובכלל הוא SBW!
אני מזכירה לכן שבסוף הפרק הקודם שלי סיפרה להורים של זואי-אליס וג'ון-את הכל על ההורים שלה,את ההתעללויות שהיא עוברת,ההרעבות,ההצלפות,האפליות בינה לבין אחותה הקטנה.היא סיפרה להן עובדות-לא את הרגשות שלה,לא את המחשבות שלה.

פרק 18
נמ של(שלי)
כשחזרתי הביתה באותו ערב אמא שלי שאלה אותי למה התעקבתי כל כך הרבה,כמובן שהיא לא שאלה את זה מתוך דאגה אלא כדי להעניש אותי.
לא יכולתי להגיד לה שנשארתי שם לארוחת ערב כי אחרי זה היא מרעיבה אותי עוד יותר,זה אפילו הגיעה למצב שהתעלפתי פעם מחוסר מזון.כשהרופא אמר שזה מחוסר מזון וחשב שאולי אני אנורקסית או בולמית נאלצתי לשקר ולהגיד שפשוט לא אכלתי ושתיתי היום כי הייתי מוטרדת ממבחן שלא כל כך הצלחתי בו.וכשהוא דיבר עם אמא שלי היא אמרה שאני תמיד אוכלת ושאני ילדה בריאה ושזה באמת משהו חד פעמי.אחרי זה,אחרי ששיחררו אותי מבית החולים והגענו הביתה אמא שלי אמרה לי שיש לי מזל שהיא בכלל לקחה אותי לבית החולים כי גם זה לא מגיע לי.היא אמרה שאם זה יקרה עוד פעם אז היא תשאיר אותי בבית-כאילו שזה תלוי בי בכלל?!
עכשיו אתן מבינות למה אני לא יכולה להגיד לה שנשארתי אצלהם לארוחת ערב?וכמובן שלא יכולתי לספר לה את מה שבאמת קרה,לספר לה על השיחה שלי עם ההורים של זואי.
אז אמרתי לה שאני וזואי עשינו עבודת הגשה ביחד וזה לקח זמן.ראיתי שהיא חשדה קצת אבל היא קיבלה את זה.

למחרת-נמ של(שלי)
קמתי בבוקר ואחרי שצחצחתי שיניים ושטפתי פנים נכנסתי למקלחת קצרה ומרגיעה.התלבשתי וסידרתי את השער,לוקחת את תיק בית הספר שלי ויורדת למטה.
(יש קישור למה שהיא לבשה ברציתי להוסיף!-אני עיצבתי את הסט!)
כמובן,כמו בכל בוקר,לא אכלתי ארוחת בוקר.אני לא אוכלת ארוחות בוקר בבית כי זה 'מותרות'.כשארוחת בוקר זה לשאר המשפחה שלי זה דבר יומיומי מבחינתי זה 'מותרות',מותרות שאני אף פעם לא אקבל,לפחות לא מהמשפחה הנוכחית שלי.
אבל אני כן מקבלת כריך לבית ספר כדי לא למשוך יותר מדי צומת לב ולעורר חשד בבית הספר.
אחרי שעתיים משעממות של היסטוריה יצאנו להפסקת האוכל.כשיצאנו מהכיתה זואי משכה אותי הצידה ואמרה לי לבוא איתה,לא נותנת לי לשאול שאלות אפילו.התיישבתי ליד זואי בחצר,במקום מבודד שבו אף אחד לא יכול לשמוע אותנו ככה שאנחנו יכולות לדבר בגלוי על כל מה שקרה אתמול.
"תקשיבי.ההורים שלי התקשרו למישטרה."
היא התחילה להגיד אבל אני קטעתי אותה מיד
"מה? מה משטרה?"
"חייבים לערב בזה משטרה ובית משפט.חייבים!"
היא אמרה.נאנחתי,מסתכלת על המלאכית שלי,השומרת שלי,הנפש התאומה שלי.נאחנתי כי למרות שלא רציתי להודות בזה,ידעתי שהיא צודקת-באמת חייבים.
"את צודקת."
לחשתי.
"המשטרה רוצה לדבר איתך כדי לשמוע ממך את הסיפור ולהגיד לך מה לעשות.בגלל שזה לא אפשרי שתלכי למשטרה את היום תבואי אלי והשוטרים ידברו איתך אצלי.הם יגיעו ב-4 אבל תבואי לפני,אני רוצה להיות איתך קצת."
היא אמרה
"תודה.אין לך מושג כמה אני מעריכה את זה."
אמרתי לה
"אין בעד מה.בשביל מה יש אחיות?!"
היא אמרה וגרמה לחיוך להתפרס על פני.התחבקנו והיא לחשה לי באוזן "הכל יהיה בסדר.אנחנו פה בשבילך-אני פה בשבילך!"
"אני יודעת."
לחשתי בחזרה
תגיבו ותדרגו!!!