החתכים הראשונים שלי-פרק 10-מוקדש לדני שירני USER SBW אנונימית גל אות קין NOA גילוש זואי DIANA נועה SHIRAZ

פרק 10
נמ של (=שלי)
הלכתי ברגל לבית הספר.
היה יחסית חם,אבל זה לא היה כזה גרוע.
כשהגעתי ראיתי שזואי (החברה הכי טובה שלה) כבר כאן.
היא בירכה אותי לשלום ונכנסנו לכיתה.
אנחנו יושבות אחת ליד השניה.
אני החברה היחידה שלה והיא החברה היחידה שלי,ממש כמו אחותי,ואני לא מדברת על אן אלא על זה שהיא כמו אחות בשבילי-מונח שאני לא כל כך מכירה "אישית".
ההורים שלה הם מבחינתי ההורים האמיתים שלי-ההורים היחידים שלי-הם תמיד כאלה נחמדים אלי ומארחים אותי יפה ומכבדים אותי וטובי לב.אני מרגיה שהם ממש ההורים שלי ואני ממש כמו בת שלהם.
הם מדברים איתי על דברים ומתיעצים איתי,מה שההורים ה"אמיתיים" שלי אף פעם לא עשו.

נמ זואי
אני ושל התישבנו במקומות שלנו-אחת ליד השניה.
המורה לספרות נכנסה והתחילה לדבר.
התחלנו להעתיק מהלוח את מה שהיא כתבה.
תוך כדי שאני מעתיקה שמתי לב שהצמידים של שלי זז וקצת וחשפו סימנים על ידיה.
סימנים שניתן לראות היטב שנעשו בכוונה-חתכים.
החלטתי להתעלם מזה ולבדוק את העניין בלי שהיא תשים לב אחר כך,כי אני יודעת שאם אני אשאל אותה על זה היא תתחמק ותנסה להסתיר את זה עוד יותר.
יום הלימדים חלף והזמנתי את שלי אלי,גם כדי לבדוק את עניין החתכים יותר טוב.
והיא הסכימה.

נמ שלי
חזרתי הביתה,ברגל כמובן.
סיימתי להכין את כל שיעורי הבית והתחלתי להתארגן לפגישה עם זואי.
קבענו להיפגש בביתהב-5 וחצי.
התקלחתי בזריזות התלבשתי ונעלתי נעליים.
המים החמים במקלחת צרבו את הצלקות שעל גבי וגרמו לתחושת כאב עמוק.
וידאתי שהחולצה מסתירה את כל הסימנים על גבי.
אספתי את שערי לקוקו גבוה.
שמתי צמידים שמסתירים את החתכים שבידי.
לקחתי את הפאלפון שלי ויצאתי ברגל לביתה של שלי.
תגיבו ותדרגו!!!!!!