החתכים הראשונים שלי-חלק 8-מוקדש לNOA BATEL דני אנונימית לולי DIANA SBW
חלק 8
נמ של-המשך
הצמדתי את ברכי לחזי וקברתי את ראשי בין ברכי-בוכה את נשמתי….
אני באמת שכבר לא יכולה לחיות ככה יותר-זה לא חיים…
אני לא מרגישה חייה-אני מתה-אני חייה רק מבחינה גופנית-פיזית,אבל מבחינה רגשית-מנטלית אני מתה….
אני לא אצליח לשרוד ככה עוד שנה-עד גיל 18-עד שאני אהיה חופשיה….
אין בי כבר תקווה,אין בי כלום-אני מרגישה חלולה,ריקה…..
שוב עברו לי בראש מחשבות על החיים המחורבנים האלה ומחשבות על להפסיק את החיים האלה-מחשבות על התאבדות,על חתכים….
ואז החלטתי לעשות את זה-לחתוך את עצמי….
אומרים שזה מקל על הכאב-שהכאב הנפשי הופך לכאב פיזי וככה נהיה לך יותר קל…
ירדתי למטבח ולקחתי משם סכין קטנה
עמדתי מול המראה כשידי מעל הכיור ופשוט חתכתי-
נזהרתי לא לחתוך עמוק מדי או בורידים חשובים כדי לא לגרום נזק רב….
פס דם אדום הופיע לי על מפרק היד ואחריו עוד פס קטן ועוד אחד
ובאמת הרגשתי טוב יותר….
זה קצת כאב לי אבל אני יכולה להתמודד עם זה-כמו שהתמודדתי עם ההצלפות של "אמא" שלי-ההצלפות עם השוט,הצלפות עם חגורת עור…..
זרם חלש של דמעות עדיין זרם על לחיי-אבל כבר התרגלתי אליו-התרגלתי למשקל הדמעות על לחיי…
פתחתי את זרם המים על שורש כף ידי
המים נצבעו מהדם והפכו לורודים
שטפתי את פניי-עייני עדיין היו אדומות מהבכי…
ואז שמעתי את קולה של "אמי" ואת קולה של אן-"אחותי" ואת אד-"אבא" עונה משהו
שמעתי את הדלת נפתחת ורצתי בשקט בשקט לחדרי….
התגנבתי למיטה והעמדתי פניי ישנה….
אחרי כמה דקות שמעתי צעדים מתקרבים-מי שזב לא יהיה-כנראה "אמי"-נעצרו ואחרי משהו כמו דקה שמעתי אותה מסתובבת על עקביה והולכת….
היא כנראה התעקבה כדי לבדוק שאני באמת ישנה אז אני לא זזתי ונשמתי נשימות עמוקות כמו אדם ישן….
אחרי כמה דקות נרדמתי כשמחשבות על מחר מתרוצצות בראשי-איך אני עומדת לשקר לזואי?-לחברה היחידה שלי-לאדם היחיד שבאמת אוהב אותי…
גם ההורים של זואי מחבבים אותי ומתיחסים אלי יפה כשאני אצלם אבל הם לא אוהבים אותי כמו זואי….
איך אני אמורה להסתיר את כל החבלות והחבורות שעלי בלי שזואי תשאל שאלות?-את החבורה שעל פני,את הצלקות על ידי….
גם ככה היא חושדת במשהו ואני לא רוצה לעורר את חשדה…
וכשכל המחשבות האלה מתרוצצות בראשי-נרדמתי….
תגיבו ותדרגו!!!!!!!
תגובות (10)
לdiana123 למה בדיוק התכוונת ב-
אני מתה זה כואב זה בושה שזה ככה אני ממש לא מאמינה
ואיך הזאנר מתקשר לסיפורי מפורסמים?
תמשיכייייייייייייייייייייייי
אני שואלת על השורה הראשונה-מה בדיוק הייתה הכוונה כי לא כל כך הבנתי ומאוד חשוב לי להבין כי את כל הזמן מגיבה לי וגם בתור מישהי בכללי…..
ולגבי הזאנר 2 דברים:
1-אין הרבה כאלה שנכנסות לדף פרופיל שלי ככה שאת ושאר הקוראות הקבועות שלי לא יכלתן לראות שהעלתי את זה ורציתי שתהיה לכן הזדמנות לקרוא את זה…
2-את בהמשך תראי איך זה קשור לזאנר-אני לא אגלה לך….
תרשמי לי בבקשה למה התכוונת בתגובה הקודמת שלך….
ל- NOA לגבי התגובה שלך:
היית יכולה לעשות את כל הפרקים שלך עד עכשיו בפרק אחד, תעשי פרק אחד על כל יום בסיפור, זה מעצבן שזה המשך של אותו קטע, הבנת?
אני רוצה להגיד שלפי דעתי זה יותר נוח ככה כי פרקים ארוכים לא נוחים לקריאה
אם את רוצה להפסיק באמצע או צריכה ללכת זה ממש לא נוח
חוץ מזה שככה יותר נוח לי לכתוב….
מקווה שאת מבינה אותי….
ל- SBW כשכתבת:
זה בסדר אבל את לא חייבת להקדיש לי אני נהנהת לקרוא את הסיפורים שלך
את קוראת עוד סיפורים שלי?
ואם כן איזה….
אני קוראת את הכול התחיל למעלה אבל אני לא יכולה להגיב כי אני קוראת בזמן בית ספר מהטלפון וזה לא מתחבר לי
תמשיכיי!!! מסכנה שלי :(
אהבתי את הרעיון של הסיפור, הוא מקורי ולא כתבו עליו הרבה סיפורים עד עכשיו.
אבל לדעתי לא כדאי לך להפוך אותו לסיפור מפורסמים, הסיפור יהיה יותר טוב אם לא תכניסי את ואן דיירקשן.
חוץ מזה, את צריכה לכתוב סימני פיסוק. את לא כותבת נקודה בסוף חלק מהמשפטים ושלוש נקודות במקום אחת באחרים. תנסי לסיים משפטים בנקודה במקום בשלוש נקודות, ולכתוב יותר פסיקים. יש לך כמה שגיאות כתיב וכמה שגיאות באותיות אית"ן.
ולדעתי כדאי לך לא לכתוב את ההקדשות בכותרת, אלא ב"רציתי להוסיף", זה יגרום לסיפור להיראות יותר אסתטי.
מקווה שלא פגעתי או העלבתי.
אמאאאא זה פשוט יפה תמשיכייי
תמשיכייי גאד!
תמשיכי!