החתכים הראשונים שלי-חלק 1

מכירים את הרגע הזה שאתם רבים עם כל המשפחה שלכם-אמא שלכם,אבא שלכם,אחותכם ואח שלכם-ונמאס לכם כבר מכולם,נמאס לכם מהכל ובעיקר בעיקר נמאס לכם מהחיים-זה מה שקרה לי היום….
~~~~~~~סטופפפפפפפפ~~~~~~~~
קוראים לי שלי ואני בת 17
מאז שאני זוכרת את עצמי אני רבה עם כל המשפחה שלי
זה התחיל מריבים קטן והתפתח והתפתח-כמו כדור שלג מתגלגל
הריב בדרך כלל מתחיל מדבר קטן ומתפתח ומתפתח עד שהוא יוצא מפרופורציה
זה מגיע למצב שיש לי מחשבות על לחתוך את עצמי ועל התאבדות
לפעמים אני חושבת שאם אני אתאבד זה יפתור את הבעיה בשביל המשפחה שלי ואני מתכוונת שאני הבעיה וככה הם יפתרו ממני-ככה אני אפתור אותם מעצמי
אני חושבת שזה ישמח אותם
אני חושבת שאם אני אתאבד אמא שלי תשמח-שתרד לה אבן מהלב…
אני חושבת שככה טוב יותר-ככה העולם יהיה טוב יותר….
אם אתם שואלים את עצמכם ממה זה-זה ממש לא נובע מהילדים בכיתה שלי או משהו זה לגמרי המשפחה שלי
אני מרגישה כאילו הם מורידים אותי למטה-כאילו הם שמים לי רגל-רוצים שאני אפול וזה לא אנשים זרים-לא אנשים רחוקים ממני-זה המשפחה שלי!!!!!!-המשפחה שלי!!!!!!!!!!
הבעיה האמתית היא אחותי הקטנה-אן,היא בת 12 וחצי
כמעט כל הריבים מתחילים ממנה
היא מזייפת בכי ומתבכיינת ומתלוננת
וההורים שלי-בעיקר אמא שלי-עושים אפליות והם תמיד לטובתה
גם אם אני צודקת הם לטובתה-הם אף פעם לא יהיו לטובתי…
הם אפילו לא ישמעו את כל הסיפור-את מה שיש לי להגיד-את הצד שלי-הם אוטומטית יאשימו אותי ויאמינו לה!
וכשאני אומרת לאמא שלי שהיא עושה אפליות-היא צוחקת לי בפרצוף…..
היא מקללת אותי כל הזמן והיא אפילו זרקה עלי פעם נעליים-
היא כמעט שברה לי על הראש מקל של מטאטא…..