החלום השלישי – פרק שני מוקדש ל____

טוב, אז הנה אני ממשיכה עם החפירות!
לכל מי שתהתה לגבי התגובה שלי לפרק הראשון, אמממ אמממ אמממ…. אני בסוף לא הולכת לעשות את זה, תכננתי משו ממש אדיר אבל זה לא פייר שלאחת זה קורה ולכל השאר לא אז…
אני מתחילה:

-למחרת בבוקר, באוטובוס בדרך לבצפר (רעש לא נורמלי)-
*אביה*
עליתי לאוטובוס, הרעש כמו תמיד החריש אותי לגמרי אבל הצלחתי לשמוע את הצעקה של זוהר שקראה לי לשבת לידה, הדר וגאיה ישבו אחד לידינו ואלה בדיוק עלתה אחריי, היא התיישבה אחד לפני גאיה והדר והסתובבה אלינו.
הדר: מוכנות לעצבן את נופר ברמות שאין לתאר אותם?
אני, זוהר ואלה ביחד: ברור שכן!" וכולנו צחקנו. רק גאיה הייתה שקטה והשפילה מבט לרצפה.
אני: מה קרה גאיוש הכול טוב?" היא הרימה את ראשה וראיתי את פניה, המבט שלה היה מאוכזב ופניה היו אדומות מדמעות, גם אפה והיא משכה בו כדי לא להיראות טיפשה, אבל הטיפשות במראה שלה רק גברה (סורי אהבתי).
אלה: נו גאיה מה קרה? את יכולה לספר הכול" היא אמרה וזוהר ליטפה את פניה האדומות של גאיה, הדר הושיטה לה טישו ואני שחררתי חגורה ובאתי לשבת על הדר כדי שאני אוכל להגיע אל גאיה ולפנים המתוקות שלה.
גאיה: זה… זה יואב. הוא…" היא לא גמרה והבכי התפרץ ממנה, האוטובוס עצר וכולנו היינו צריכות לרדת, אז לקחתי לגאיה את התיק והדר ואלה ליוו אותה לכיתה. אני וזוהר מאחוריהן.
זוהר: את יודעת מה קרה איתה? את מול היא הייתה כמו מסיבת זיקוקים. או ש… לא?" זוהר אמרה ומיד נתקפתי פחד. מה שהיא סיפרה לי… מה שהיא סיפרה וביקשה שלעולם לא אגלה…
הוא קשור ליואב.
"גאיה חכי!" קראתי לה, היא, הדר ואלה עצרו וחיבקתי אותה חזק כשהיא מנגבת עוד דמעה.
לקחתי אותה לצד, כל הבנות המשיכו ללכת לכיתה כי הן ידעו שאני אחזיר אותה מחייכת לכיתה, והמצברוח שלה יישאר ככה כל היום.
"זה קשור למה שסיפרת לי… פעם? שרצית שלא אגלה לאף אחד?" שאלתי אותה והיא שוב התחילה בבכי מר: "כן, זה כן… הוא בגד בי… עם נופר! איתה ודווקא איתה!!! למה זה קרה? יודעת למה?! כי היא הזמינה אותו אליה הביתה (וברור שהוא לא יסרב לה), הם נכנסו לחדר שלה והיא הורידה לו ת'בגדים! איזה זונה! אני לא סובלת אותה, אפילו יותר מאתמול! הוא סימס לי הכול… אני יודעת שהוא אוהב אותי, אבל לא נוכל לחזור עד שהכול ישכח, ומחר אנחנו טסות לשנתיים… אלוהים, למה זה קורה לי?!" היא התייפחה על כתפי.
היא אמרה את הכול. הוציאה הכול מהלב.
ואני משערת שכבר כל השכבה יודעת, וכולם יודעים גם את זה שאנחנו טסות מחר… לשנתיים שלמות…
"אני ממש מצטערת, אבל לזונה בת זונה הזאתי אין גבולות!" אמרתי וחיבקתי אותה עוד יותר חזק, היא הפסיקה לבכות וניסתה להשתחרר.
"אני יושבת לידו, מה אני יעשה? הוא בטח ינסה לגרום לי לשכוח ולסלוח, אבל זה לא יקרה! EVER!" היא אמרה, צברה יותר ביטחון וחייכה אליי. "תודה" היא אמרה, לקחה ממני את התיק שלה ורצה לכיתה, לכל הבנות ולשים זובי על נופר.
*הדר*
"היי בנות!" ידעתי שזה הולך לעבוד. גאיה שוב שמחה בזכות אביה, זה תמיד הולך.
"טוב בנות, בוא נשב לפני שתופסים אותנו…" אלה אמרה, התיישבנו, אני ליד זוהר, גאיה ליד יואב, אביה ליד תומר ואלה בשולחן הריק שלה, בגלל שאורי כמעט אף פעם לא מגיע…
חיכינו שהמורה תיכנס, אבל במקומה נכנס\ה….