החיים של גרייס פרק 9

כן גרייס אנורקסית והיא חושבת שהיא שמנה אבל היא בעצם אנורקסית
ותודה למי שאמרה לי איך כותבים שריטה^^
________________________________
״עכשיו אני קצת פוחדת להיות איתו לבד… אף פעם לא אמרתי לו את זה כי אני לא רוצה שהוא יפרש את זה לא נכון אבל…״
לא יכולתי להמשיך בגלל שלוש סיבות:
אחת הדמעות חנקו אותי
שתיים לא ידעתי איך להמשיך
ושלוש…
זאין עמד מהצד שלי ככה שהוא שמע הכל ועד עכשיו לא ראיתי אותו
״למה לא אמרת לי?״ הוא שאל בשקט
״כי חשבתי שאולי תיגעל מזה ולא תרצה להיות איתי, תחשוב שאני מזוהמת ומגעילה או משהו כזה…״ אמרתי בקול שקט
״אני חושבת שאני אשאיר את שניכם לבד ילדים…״ בלה אמרה בעדינות קמה וגורמת לי לקום לישיבה. היא הלכה לכיוון הרחוב (זה כיאילו שיש ספסל מאחורי הספריה וככה אי אפשר ליראות את הרחוב אלה את המאחורה של הבתים כדי להגיע לרחוב צריך להקיף את הספריה מאחד הצדדים-הערת הכותבת)
״ביי״ אמרתי בקול שאפילו אני כמעט ולא שמעתי אותו
״למה חשבת ככה?״ הוא שאל
״כי לא יודעת…אותי זה הגעיל…״ אמרתי
״אבל זה מה שהוא עשה לך הגעיל אותי זה לא הגעיל זה רק מעצבן אותי שזה מה שהמניאק הזה עשה לך״ הוא אמר טיפה בעצבים
״אין מה לעשות עכשיו״ אמרתי עצובה והשפלתי את הראש. זאין משך אותי בעדינות ככה שאני אשים את הראש שלי על היריכיים שלו והוא התעסק לי בשיער (בקטע של בלה זה בניחום ושהיא רוצה לעודד אותה בקטע של זאין זה כזה רומנטי-הערת הכותבת)
״אוח אני כזה מטומטם למה אני לא ביקשתי ממנו להוריד אותך קודם?״ הוא אמר בשקט
״זה לא אשמתך זה אשמת הזבל הזה״ אמרתי
״אים לא הייתי נותן לך ליסוע לבד איתו זה לא היה קורה״ הוא אמר
״זאין אני עברתי את זה הכל בסדר״ אמרתי לו
״לא הכל לא בסדר! ביגלל הזבל הזה אני לא יכול לנשק אותך או להיות איתך לבד!״ הוא אמר בעצבים
״זה באשמתי״ אמרתי בקול שקט קמתי ממנו ועמדתי ליד הספסל
״זה ממש לא באשמתך! יש לך טראומה! ואים אני אראה אותן עוד פעם אני הולך להרוג אותו במכות! הוא ישלם על זה!״ זאין אמר וקם גם הוא מהספסל
״עזוב, פשוט תישכח מזה…״ אמרתי לו
״אני לא יכול! את ניפגעת מזה!״ הוא אמר חצי בצעקה
״טוב אז תן לי לנסות לישכוח מזה!״ אמרתי עצבנית גם אני חצי בצעקה
״אני מצטער״ הוא אמר וחיבק אותי ככה שהראש שלי יהיה קבור בחזה שלו
אני לא יכולתי יותר אני פשוט נישברתי בכיתי בזמן שהוא מלטף לח את השיער
״בואי את רוצה לחזור הבייתה?״ הוא שאל אחרי רבע שעה שפשוט בכיתי, עכשיו אחרי שכבר טיפה נירגעתי הוא החליט לדבר
״כן…״ אמרתי בשקט

״בואי״ הוא אמר והתקדמנו לכיוון המכונית שלו

|22:13|
כל היום ראינו סרטים כבר גמרנו 5 קופסאות פופקורן שבכל אחת יש 10 חבילות

איך שהגענו הבייתה אחרי 'ההתפרצות שלי' הלכתי להחליף לפיג׳מה

http://www.polyvore.com/cgi/set?id=96564765

וכבר ראיתי את זאין הולך לכיוון הטליווזיה בוחר סרט מהוי או די
״איזה סוג סרט את רוצה ליראות?״ הוא שאל עים הפנים לטלויזיה מחפש סרטים מעניינים. אני בטוחה שמה שהוא חושב זה על מה שהוא שמע זה ברור ומצד אחד אני מחכה לדבר על זה איתו אבל מצד שני אני ממש לא רוצה לדבר על זה
״לא משנה לי״ אמרתי הולכת לכיוון אחד הארונות ומוציאה משם פופקורן עים חמאה למיקרוגל. הכנסתי את הפופקורן למיקרוגל והפעלתי. הוצאתי מהמקרר פחית רדבול ופחית אקסל (מאוהבת במשקה הזה! (אקסל (XL)- הערת הכותבת) ושמתי אותם על השיש הוצאתי את הפופקורן מהמיקרוגל ושמתי אותו בקערה. שמתי את קערה על השולחן בסלון וככה גם את האקסל והרדבול פתאום זאין תפס לי את המכנס ומשך אותו טיפה למטה ואז הוא משך לי את הגופיה למתה ככה שהיא תתארך. הסתכלתי עליו במבט לא מבין
״ככה עדיף.שהמכנסיים לא כאלה קצרים״ הוא אמר מחייך ואני נישקתי אותו נשיקה קצרה
״אני אלך להחליף״ אמרתי מחייכת והחלפתי לפיג׳מה ארוכה ודקה