החיים של גרייס פרק 7

-מנקודת מבט של גרייס-

קמתי בבוקר והיה לי חלום ממש מוזר בהתחלה היה לי פלאשבק של מה שקרה שהנהג לא פנה בפניה ולקח אותי לסמטה הזו,אבל הקטע היה שמי שאנס אותי והואציא אותי מהמכונית היה זאין וזה היה מפחיד. למרות שאני יודעת שזאין לא יפגע בי זה מוזר כי אני מאמינה שלחלומות יש קשר לחיים האמתיים אבל אני בטוחה ב100% שבקטע הזה אין לחלום הזה כלום קשר לחיים האמתיים! (טוב אולי ב99%. 98%?).
ניכנסתי למכונית שלי אמא הייתה אמורה לחזור ליפני יומיים אבל כל עוד היא לא מתה או משהו כזה אחרת היו מודיעים לי.
נעמדתי על המשקל וואוו ירדתי 6 קילו! אני 39 קילו!
התארגנתי והתלבשתי
http://www.polyvore.com/cgi/set?id=103772224
נסעתי לבצפר.
הגעתי וראיתי את קייט ליד זאין (כמובן שהשפוטות שלה לידה) עים עוד כמה ילדים כניראה שזה לא השתנה כל הזמן שנעדרתי… למרות שליפני זה הן לא היו יושבות שם. אפילו לא קייט לבד
נעמדתי ליד הכיסא מחכה שהן יזוזו כמו בחודשים שליפני.
קייט הסתכלה עליי במבט מזלזל והחזירה את המבט שלה לשאר הילדים והמשיכה לדבר איתם.
זאין נאנח וקם מהמקום שלו הוא התיישב בקצה השני של הכיתה, קייט הסתכלה עליו במבט לא מבין וגם טיפה לא מאמין. הלכתי התיישבתי לידו נישקתי אותו. כשהסתובבתי ראיתי שקייט דופקת לי מבט רצח. שלחתי לה מבט של 'הוא שלי' והתחלתי לדבר עים זאין.

אחרי שיעור פיזיקה (שהוא השיעור הרביעי) ספנסר בא וביקש ממני שיעור פרטי (הוא ממשיך לבזבז כסף…) זאין שישב לידי הסתכל עליו במבט טיפה כועס
״לא מצטער היא לא יכולה היום״ זאין אמר ומשך אותי למסדרון במהירות
״וואו מה לעזאזל זה היה?״ שאלתי זו כבר פעם שניה שהוא מבטל ומחליט בשבילי
״היום אנחנו יוצאים נכון?״ זאין אמר
״לא קבענו כלום״ אמרתי ״אבל מה הקטע עים ספנסר פמה אתה מבטל ככה? אני יכולה לחשוב לבד ולדבר לבד אני לא צריכה עזרה״ הוספתי
״אוח, זה פשוט שיש שמועות שהוא מחבב אותך ואני לא רוצה…״ הוא התחיל להגיד ולא המשיך. כבר הבנתי למה הוא מתכוון
״אוקי שמועות זה סתם שמועות וחוץ מזה למה שהוא ירצה אותי?״ אמרתי
״למה לא?״ זאין אמר מחייך ונישק אותי
״טוב אני אחזור לספנסר ואגיד לו שאפשר״ אמרתי וליפני שהוא הספיק להגיב כבר הייתי בכיתה.

ניכנסתי וניגשתי לספנסר שישב לבד והתעסק באייפון שלו הוא הסתכל למעלה כשנעמדתי מולו
״אממ אני מצטערת על זאין, אפשר היום״ אמרתי
״זה בסדר. אז היום בארבע?״ הוא שאל וחייך
״כן״ אמרתי והלכתי לכיוון המקום שאני וזאין עברנו אליו

|16:07|

הגעתי לספריה. באיחור של שבע דקות אבל לא נורא ספנסר יתמודד זה לא כיאילו הוא באמת צריך אותי…זה בין הדברים היחידם שאני בטוחה בו בחיים שלי.
״היי״ ספנסר אמר לי כשהתיישבתי בשולחן שלו
״היי״ אמרתי

|16:28|

״תגידי את פנויה מחר בשבע?״ ספנסר שאל. פאק מה? השמועות נכונות? לא אין מצב אולי הוא רוצה ליקבוע שיעור? אוח מטומטמת הוא הולך להזמין אותך לדייט ואת יודעת את זה!
״אממ כן למה?״ למה אמרתי כן?!?!?!?! מפגרת!
״סתם חשבתי שנצא לסרט אים את רוצה״ הוא אמר
״אממ תקשיב אני חברה של זאין״ אמרתי לו בטון מתנצל. למרות שאין לי על מה
״נו באמת, אניהרבה יותר טוב ממנו!״ ספנסר אמר מחזיק לי את הידיים. נשבעת שבאותו הרגע רציתי לדקור אותו באיזה וריד עים העט שהחזקתי ביד. הייתי עושה את זה אים לא היו פה אנשים הוא אים לא היה יכול להתלונן עליי על זה ואים הוא לא היה מכיר אותי ולא היה סיכוי שאני אראה אותו עוד פעם… אבל כל זה, זה אים ואני לא יכולה לעשות את זה…
״אתה יודע מה פשוט תשכח מזה לך תמצא לך מורה אחרת״ אמרתי לו עצבנית בזמן שאני אורזת את הדברים שלי במהירות, פשוט זרקתי את הספרים שלי לתוך התיק.
״ביי״ אמרתי ויצאתי במהירות מהספריה
״לא נו חכי!״ הוא צעק
״ביי! מה אתה לא מבין בביי!?״ אמרתי לו עצבנית כשהו עמד מולי. באמצע הרחוב.
הוא הסתכל לצד ותוך שניה הוא החזיק לי את הלחיים בעדינות ונישק אותי
״גרייס?!״ שמעתי צעקת פליאה. כבר זיהיתי את הקול זה היה הקול של זאין
פאק
אני
מתה