החיים של גרייס גרין פרק 4 פליז תגיבו

העלתי את הפרק למרות שלא הגיבו :/ כדי להבין מה הלך בפרק הזה תיקראו את הפרק הקודם… ביכלל ולמי שלא הבין זאת rocky
_____________________

|20:14|

אני בוכה פה
זה הלילה הכי גרוע בחיים שלי!!!
אני רוצה למות!!!
היד שלי מלאה בחתכים וכל הדמעות שלי מגיעות לי לבגדים…
הנהג שהחזיר אותנו הוריד את זאין בבית שלו ו…
אני לא יכולה ליכתוב את זה מבלי לבכות…
הוא אנס אותי…
אני פאקינג איבדתי את הבתולין שלי לנהג מונית מסריח בן 30 ומשהו!!!!
טוב אתה בטח לא מבין מה קרה נכון? או שכן?
אני וזאין אחרי הסרט הלכנו לפיצריה וביגלל שהאוטו של זאין היה בתיקון היינו צריכים ליסוע במונית ביגלל שהבית של זאין יותר קרוב לפיצריה הנהג הוריד אותו קודם זאין שילם לנהג גם על הנסיעה שלי שזה לא ממש רחוק…
במקום לפינות בפניה של הרחוב שלי הוא פנה לאיזה סימתה ו…
אוח אני רוצה למות!!!!
ניסיתי להתנגד אבל הוא היה חזק ממני הרבה יותר חזק.
כשהוא הלך ממני התלבשתי במהירות ורצתי לבית שלי. אמא לא הייתה שם כמו כל יום בשלושת החודשים האלה. כל שלושת החודשים האלה אני רואה אותה רק בבוקר וגם זה לשתי שניות כי אני יוצאת לבצפר.
נעלתי את הדלת פעמיים. לקחתי סכין והתחלתי לחתוך… מאז שאני וזאין ביחד הפסקתי לחתוך גם הסימנים נעלמו.
אבל עכשיו אחרי מה שהזבל הזה עשה לי, רק המחשבה על זה גורמת לי להקיא, גורמת לי להרגיש מושפלת, מגעילה, כלום. אני מרגישה כיאילו אני כלום…
עים כל חתך אני מרגישה כאב פיזי חזק יותר כאב פיזי שמשכיח את הכאב הרגשי שלי אבל הבעיה היא שהכאב הפיזי הוא לכמה דקות אים יש לי מזל אז לכמה שעות…
כל הזמן הזה אני לא מפסיקה ליבכות על הדף יש טיפות דם ודמעות.

。יום חמישי 23:02。

|11:20|

ליפני כמה שניות בדיוק סיימתי שיחה עים זאין אוח מתי החיים האלה יגמרו?! מאז יום ראשון נישארתי בבית לא רציתי לצאת. פחדתי ולא היה לי כוח ליראות או לשמוע אף אחד. אמא הלכה לשבוע עסקים היא אמרה שזה מאוד חשוב ושאני לא אטריד אותה. לא שהתכוונתי… אני לא התכוונתי לספר לאף אחד על זה
טוב אז בוא נחזור לשיחה בסדר?
״הלו?״ אמרתי בקול עייף אני עדיין עייפה
״איפה את? מה קרה שאת לא באת כמעט שבוע לבית הספר?״ זאין שאל. כל הזמן הזה סיננתי. את כולם… זאין התקשר מלא פעמים לא יכולתי לדבר איתו לא יכולתי לדבר עים אף אחד
זאת הפעם המליון שהוא התקשר אני לא רוצה להדאיג אותו או שהוא יחשוב שאני רוצה להפרד או משהו כזה כי אני לא.
״כלום זה פשוט שלא היה לי כוח לבצפר והטלפון שלי היה על שקט ולא מצאתי אותו״ תירצתי לו לפחות ניסיתי (זה לא כל כך עבד)
״נו באמת גרייס אני מכיר אותך את לא תבריזי אלה אים יש לך סיבה מוצדקת ואת התחלת עים זה אחרי הדייט שלנו בראשון מה קרה?״ הוא שאל חושד ברור שהוא לא האמין לי
״כלום לא קרה פשוט אין לי כוח לכלום״ אמרתי
״טוב אני בא אלייך תישארי בבית. אין מצב שזו האמת״ הוא אמר וניתק
עכשיו אני צריכ להתארגן להסתיר את הסימנים והחתכים הכל…
במשך כל הכמעט שבוע הזה אני חתכתי ברגע שהפצעים נירפאו חתכתי מחדש אתמול בלילה חתכתי וזה עדיין כואב. אני חתכתי עמיק במזל לא פגעתי בוריד…
החלפתי לחולצה ארוכה כדי שהוא לא יראה את החתכים ( http://www.polyvore.com/cgi/set?id=97584104 )
שיט מישהו דופק בדלת זה בטח זאין…

-נקודת מבט של גרייס (לא ביומן במציאות)-

פתחתי את הדלת זה היה זאין
״את בסדר?״ הוא שאל בזמן שהוא ניכנס לדירה שלי
״כן אני סתם עייפה. אים אתה חייב לדעת אני בדגל אדום״ אמרתי. שיקרתי לו אבל לא נורא…
״לא את לא! אני זוכר שאמרת לי שאת ב'דגל אדום' וזה היה בתחילת החודש!״ הוא אמר ״מה קרה לך?״ הוא שאל בעדינות מחזיק בעדינות בפרק כף היד שלי, איפה שהחתכים
״אוח״ ניפלט לי מתוך אינסטינקט
״מה קרה לך שם?״ הוא שאל. הוא תפס את הכף יד שלי נמנע מלגעת באיזור של החתכים למרות שהוא לא ידע שיש לי אותם. הוא הרים את השרוול שלי מסתכל לי בעיניים במידית החזקתי את פרק כף היד מסתירה את התחכים.
״תעזבי״ הוא אמר בקול שקט. השפלתי את הראש שלי ועזבתי. הוא הסתכל על החתכים שלי ״למה עשית את זה לעצמך?״ הוא שאל עדיין בקול שקט. לא עניתי הראש שלי עדיין היה מושפל. הוא חיבק אותי
״תספרי לי כשתרצי״ הוא אמר ממשיך לחבק אותי. הורדתי את השרוול והחזרתי אותו למקום.
״בואי ניראה סרט בוי או די״ הוא אמר מושך אותי לספה הוא חיבק אותי. שמנו איזה סרט בוי או די אני לא ממש בטוחה איזה לא שמתי לב לשניה אחת מהסרט כל מה שחשבתי עליו היה אים לספר לו או לא ומה אני אספר לו ואיך… חשבתי כל כך חזק וכל כך הרבה שפחדתי שזאין ישמע את המחשבות שלי…
בסוף נירדמתי כשהוא מחבק אותי בישיבה