החיים החדשים של שרלוט פרק ~2~ תגיבוווו

אני רועדת מקור, גופי הרזה והדקיק כואב בכל מקום אפשרי,
ראשי כואב כל כך, בעייני, אני כמעט ולא רואה, ואני מסוחררת נורא.
אני יושבת בתוך שלולית הבוץ הקפואה, אין לי יכולת לזוז מהקיפאון שתוקף אותי,
כל כוחי אזל, חיבקתי את בירכי, וטמנתי את פרצופי בתוך ברכי במטרה לאגור מעט חום,
למרות שברור לי שזה לא יקרה, אבל עדיין אני מנסה.
"אז זהו? זה הסוף שלי? למות מקור בשלולית בוץ בין סמטאות חשוכות?"
שאלתי את עצמי, "גורלי הוא למות כך? אני לא רוצה בכך!"
חשבתי לעצמי, אבל אין לי איך להזעיק עזרה אם כי אין לי יכולת לזוז ואם כי אין לי קול לצעוק או מכשיר טלפון להתקשר,
למעשה, גם אם היה לי מכשיר טלפון, אין לי למי להתקשר ולבקש עזרה, הרי אני גרה בפנימייה, אין לי חברים או ידידים, אין לי כלום בחיי.
נתתי לדמעות לשטוף את פני ללא הרף, הרי בכל מקרה עוד מעט אני לא אשרוד.
נשארתי לי מוטלת בשלולית הבוץ, נותנת לגשם הזלעפות להכאיב לי,
אני מקווה שהמוות יגיע מהר, כדי שהסבל שלי פשוט יפסק…