החיים החדשים של שרלוט – הקדמה

"החיים החדשים של שרלוט"

אני שרלוט, שרלוט פניסון.
אני בת 17. אני בעלת גובהה ממוצע, לא נמוכה ולא גבוהה, ממוצעת.
אני רזה מאוד, אבל לא אנורקסית, גופי פשוט רזה כי כך הוא בנוי.
יש לי שיער חלק וארוך בצבע חום כהה מאוד, ממש כמעט שחור.
עייני חומות בהירות וגדולות, ושפתיי אדמדמות ושמנמנות.
נולדתי בישראל, שם קראו לי "שרית", אבל בגיל שבע, לפני עשר שנים, אימי, אני, ואחותי הגדולה ממני בשנה ושמה ניקול, עברנו לאנגליה, התגוררנו בוילה בלונדון, שרכש בן הזוג של אימי, שהוא הסיבה בגללה עברנו ללונדון, כי בישראל אבי נהרג במלחמה כשהייתי בת שנתיים וניקול הייתה בת חמש. הרגשנו עשירות ומלכות לכל דבר, עד שאימי ובן זוגה נפרדו, הוא זרק אותנו לרחוב, אימי הייתה עובדת ביום כעובדת בית ובערב היא הייתה מסתובבת בין מועדונים ומרוויחה כסף, בילדותי, לא ידעתי איך היא הייתה מקבלת כסף בזה שהיא מבקרת באירועים, היא הייתה אומרת שהיא הייתה מקבלת נדבות מאנשים, אף פעם לא האמנתי לה, כיום אני גדולה ומתמודדת עם האמת הקשה, שאמא שלי עבדה בזנות כדי לפרנס אותנו, היא הייתה מוכנס לעשות הכל אפילו לעבוד בזנות כדי לפרנס אותי ואת ניקול ולהצליח לגדל אותנו, גרנו בקרוון שתרמה לנו העירייה של לונדון, היה שם מקלחת ושירותים וכיור בחדר קטן, חדר נוסף ובו מטבח עם גזיה קטנה ושתי סירים, מיני מקרר, וסכו"ם, והיה עוד חדר נוסף שבו הייתה ספה בעלת שלוש מקומות לשלושתנו, ושתי מיטות, מיטה זוגית, לי לאחותי ועוד מיטת יחיד לאימי. אפשר להגיד שחיינו על שפל המדרגה, אבל עדיין הייתה בליבנו שמחה, כי כל עוד היינו יחד, היינו מאושרות שיש לנו זו את זו, וכל עוד יש לנו מחסה להיות בו בלילות הקרים, שמחנו על זה.
לפני שלוש שנים, העירייה לקחה לנו את כל רכושנו בגלל שלא היה לנו מספיק כסף כדי לשלם פעם בחודש על הקרוון, אני ואחותי נשלחנו לפנימייה, ואימי, היא גרה אצל אדם שהייתה עוזרת בית קבועה אצלו, היא הייתה מקבלת את כל הצרכים כדי לחיות, ועבדה אצלו, כמובן ללא תשלום כי היא התגוררה שם, אבל שמחתי שיש לה איפה להניח בלילה את הראש על כרית ומזרן, והיא לא צריכה לגור ברחוב.
זה סיפור חיי, זאת אני, שרלוט פניסון, ואלו חיי…