החבר של הבן דוד שלי עם 1D פרק 96.. :( חלק א'.

~מנקודת המבט של הארי~

"חסר להם אם הם עושים את זה שוב!" אמרתי בכעס, מוסיף עוד שמפו לשערי.
"כן…" מלמלה מאי מעבר לוילון, היא ישבה על האסלה והסתכלה באייפון שלה בעוד אני מתקלח.
"אני פשוט לא מאמין שנייל הכין חביתה, היא נשרפה לו וזה הפעיל את המאתר עשן ולואי התקשר לאמבולנס!" אמרתי בארס.
לקחתי את המגבת שהייתה תלוי בהשג ידי.
סידרתי אותה סביב מותניי ויצאתי מהאמבטיה.
מאי הניחה את האייפון על השיש וקמה אלי, מחזיקה את פני בין ידיה, נושקת לשפתיי ברכות, "לפחות הכל בסדר…" היא לחשה לי, נאנחתי, אני יודעת שהיא צודקת.
הנחתי את ידי על מותניה, מקרב אותה אלי כמה שאפשר עם הבטן שלה אשר גדלה.
הזזתי קבוצת שיער אשר נפלה על פנייה.
"אני אוהב אותך." אמרתי ביטחון, היא חייכה אלי, "גם אני אוהבת אותך, סטיילס." היא אמרה.
"את יודעת, פתאום בא לי להתקלח שוב.." לחשתי לה, היא צחקקה, "מצטערת, בא לי להתקלח לבד." היא לחשה לי בחושניות באוזן.
המהמתי לעברי, "לא…" אמרתי ליד איזנה, לוחץ את מותניה מעט, מזיז את ידי וסוחט את ישבנה.
פיה תפתח לרווחה ואני לא בזבזתי רגע, מיד הצמדתי את פנינו, מכניס את לשוני לפיה, חוקר כל פינה בפיה, למרות שכבר הכרתי אותו כבר את כף ידי.
התיישבתי על האסלה, מושיב את מאי כך שאני שרגליה כרוכות סביב מותניי.
ידיי נשארו על ישבנה, סוחטות אותו בכל פעם מחדש, גורם לה לקפוץ מעט בכל פעם, מה שגרם לי לרצות אותה יותר ויותר.
"לפעמיים אני חושב עד כמה זה מבאס שאת בהריון!" אמרתי, נוגע בפניה היפות, היא אולי שחקנית מצליחה ואולי דוגמנית, אולי היא מעודדת והרבה דברים שאני בטח לא יודע עליה.
אבל היא שלי.
"מה קרה סטיילס? החבר שלך עצוב?" היא שאלה בפרצוף תמים.
"קצת, הוא מחכה כבר שתלדי." לחשתי לה, אני לא מאמין שאני הולך עכשיו לחכות עוד חמישה חודשים בלי סקס!
"אתה יודע, אתה תמיד יכול ללכת ללואי שיסדר לך להגיע לבית בושת." היא אמרה והסתכלה בעיניי.
"מאי, את צריכה להבין שאת היחידה שאני אוהב!" אמרתי, מלטף את פנייה.
היא נשקה לשפתיי, "ואני עדיין רוצה להתקלח איתך." אמרתי.
"נודניק…" היא מלמלה, "אז זה כן?" שאלתי בתקווה, "מה זה משנה? – גם אם אני אגיד לך לא אתה הולך להיכנס למקלחת בעצמך." היא אמרה. ״צודקת.״ אמרתי, נושק לאפה.
היא קמה ממני, מורידה את בגדיה ונכנסת למקלחת.
שמעתי את זרם המים נפתח, נאנחתי, קם על רגלי ומתנגב, לובש את הבוקסר שלי ואת המכנס הארוך.
העברתי את ידי בשערי המתולתל, לוקח את המברשת ומסרק אותו, לרוב אני לא נוהג להסתרק, אבל אני בהחלט לא רוצה קשרים.
פתחתי את המגירה, מנצל את זה שמאי מתלקחת ומביט בכל הדברים שלה.
״תביא לי את המגבת.״ היא אמרה, סגרתי בשקט את המגירה ונתתי לה את המגבת הורודה.

היא יצאה, המגבת סביב גופה היפה והחטוב, עמדתי מול המראה, מסדר את שיערי בעוד היא מתלבשת.
״את עייפה?״ שאלתי, היא משכה בכתפיה.
״רוצה לאכול?״ היא שאלה והנהנתי, יורד אחריה למטבח. "תקשיבי, אני יודע שדי קשב לך עם אוכל, אל אני מתחנן, שבמשך ההריון, תאכלי כמה שצריך." אמרתי, מחזיק בידיה ומביט בעיניה הירוקות שגורמות לי לשקוע.
היא נאנחה, מלטפת את לחיי ונושקת ללחיי. "תבטיחי לי." אמרתי, היא הביטה ברצפה, "מאי. תבטיחי לי." אמרתי שוב. "תסתכלי לי בעניים ותבטיחי לי." המשכתי, היא הרימה את מבטה אלי, מביטה בעיניי, אך לא פתחה את פיה, לא אמרה מילה.
"מאי. תבטיחי לי." אמרתי שוב. "תגיד מה קרה פתאום שאני צריכה להבטיח לך דברים כאלה?!" היא שאלה, "אלו גם התינוקות שלי מאי, אני לא מתכוון לוותר עליהם, אני אוהב אותך ואני לא אומר שאני מבין הכל אבל בבקשה, תבטיחי לי."
היא נאנחה, "אני לא יודעת אם אני יכולה להבטיח דבר כזה הארי.."