החבר של הבן דוד שלי עם 1D פרק 71 ♥

"היי…" לחש הארי לאוזנה של מאי, עינייה היו עצומות והיא נראתה עייפה.
היא פקחה את עיניה וחייכה אליו חיוך קלוש, מלטפת את לחיו הנעימות ונושקת למצחו נשיקות קטנות.
הוא עצם את עיניו, מתענג על מגעה של מאי ומניח את ראשו על החזה שלה.
הוא נאנח למשמע קול בכ קטן מן החדר שלי, "בוא
פשוט נביא אותם לכאן, ככה לא נצטרך ללכת עד לשם בכל פעם," הציעה מאי והוא הנהן חלושות,
נושקת לשפתיה הרכות נשיקה חטופה והולך לחדר בו ישנו יחד שלושת ילדיו, טוב, שניים מןי התינוקות ישנו, דארסי בכתה.
הוא הרים אותה על ידיו בדיוק כמו שאן לימדה אותו ונשק לראשה, מתלתל חלש את גופו.
לאחר שהיא נרדמה הוא לקח לידיו את תואמס והעביר אותם למיטה שלו ושל מאי בחדר השני, הוא חזר והרים את פרד, מניח אותו ליד השלושה ויורד לסלון.
"בו-בר, אתה יכול לבוא לעזור לי?" הוא שאל את לואי ששכב עם אביה על הספה, רואים סרט.
לואי הסתכל על אביה שהנהנה בראשה ונשק לכתפה החשוה, קם בכבדות מן הספה והולך אחרי הארי לחדר.
"אני צריך שתעזור לי להעביר את שלושת הלולים האלה לחדר שלי ושל מאי." הוא אמר.

~מנקודת מבט כללית-אצל אביה ולואי~

"חזרתי." אמר בחיוך לואי, ניגש לאביה ומתיישב לידה על הספה, ממשיך לצפות בטיטאניק.
"זה הרגע שהם שוכבים בתוך המכונית!" היא אמרה בהתרגשות, הוא צחקק, "גם אנחנו יכולים לעשות את זה…" הוא לחש לאוזנה בעוד פנייה התחילו להאדים מבושה.
"את מתביישת ממני?!" הוא שאל בחוצפה, צובט על ישבנה.
פיה נפתח לרווחה בתדהמה ולואי ניצל את הרגע, מצמיד את פיו לפיה ומחדיר את לשונו עמוק לתוך פיה, חוקר כל סנטימטר.
היא התנתקה ממנו במהירות, "אתה פשוט חוצפן!" הוא אמרה בכעס.
"חוצפן שאת מתה עליו!" הוא אמר וניפח את חזהו, "אתה יודע, יש בנים יותר חתיכים ממך!" היא אמרה בעוקצנות, "ויש בנות יותר כוסיות ממך!" הוא אמר, הכעס התחיל לבעבע בתוכו למשמע דבריה.
"אולי, אבל אתה צריך לראות את החברים של שני האחים שלי! אלוהים הם מושלמים!" היא אמרה, מביטה בתקרה בחולמנות.
"את רק שלי! אם מישהו יעז להתקרב אליך הוא יחטוף!" הוא אמר בכעס גובר.
אביה צחקקה, מתקרבת אליו ונושקת רכות לאפו. "מה זה?! – רק על האף?" הוא שאל בתדהמה.
הוא אחז בפניה, מצמיד את שפתיהם לנשיקה עדינה ומתוקה במיוחד.
"אני אוהבת אותך…" היא לחשה לאוזנו ונשכה מעט את צווארו, בדיוק בנקודה הרגישה. הוא פלט גניחה חלושה ואחז חזק במותנייה.
"בואי לחדר…" הור לחש לה, מנשק את צווארה ומכניס את ידו מתחת לחולצתה.
הוא קטע את הרכע ובשנייה הניף אותה על ידיו, נכס לחדר ונועל את הדלת, משליך אותה על המיטה וגוהר מעלייה.
הוא נשק לשפתייה בעוד ידיה מסתבכות בשיערו החום.

לואי נשכב ליד אביה, שניהם מתנשפים ומביטים זה בזה באהבה.
היא נשקה לשפתיו התפוחות מן כל הנשיקות והנשיכות שעברו באותה השעה.
היא משכה את השמיכה מעל החזה שלה קצת בכדי שלואי יסתכל על פנייה ולא על גופה היפה.
"לא…" הוא מלמל בעצב, מושך מעט את השמיכה, אך אביה השאירה אותה צמודה לגופה.
"אני עייפה.." היא מלמלה לתוך החזה של לואי. "אז בואי נישן." הוא אמר בפשטות, נכנסת עמה מתחת לשמיכה.
הוא העביר את ידו על גבה החשוף. "שיט." היא מלמלה ברגע שהוא הגיע לעגנה, היא פקחה את עיניה במהירות והתרחקה טיפה, סומק עולה בלחייה.
"מה קרה?" שאל לואי בדאגה, "כלום…" היא מלמלה, מתלבשת שוב בהלבשה תחתונה אשר הייתה זרוקה בצד המיטה.
הוא הוא הוריד את החיוך, היא עדיין מתביישת ממנו, למרות שזאת לא הפעם הראשונה שהם שוכבים.
הוא לבש את הבוקסר שלו והצמיד את אביה אליו קרוב, לא רוצה לתת לה ללכת.
"אני אוהב אותך, ואם זה אומר שאני אצטרך לחכות עד שלא תתביישי ממני, אני אחכה." הוא לחש לאוזנה ונישק את מצחה, אפה ושפתייה.
"תודה.." היא לחשה לו והוא המהם קלות.
"תודה שאתה מחכה לי ולא לוחץ אלי, למרות שאתה לא כזה בטבע שלך אתה משתדל בשבילי." היא אמרה בחיוך, הוא הצמיד את שפתייהם לנשיקה רגועה ונעימה, איטית ותשוקתית…

~נקודת מבט של ג׳ורג׳ ~
התיישבתי ליד אחותו של הארי, היא יפיפה, כוסית, חמודה ומושלמת
אבל אני מחויב לתאליה, נאנחתי, מפסק את רגלי בנוחות ומפותח את ההודעות שלי ושל תאליה.
מסתכל על ההודעה האחרונה שהיא כתבה לי.
׳אהוב שלי, גבר שלי. אני מתגעגעת אליך כל כך ואני מצפה בקוצר רוח שתגיע חזרה ללונדון, אני יודעת שעניין ההריון שלי הגיע אליך בהפתעה וזה איננו דבר נעים בכלל לשמוע כל כל מהר, אבל אני רוצה שתזכור שאני אמשיך לאהוב אותך כל חיי, לא משנה אם נחליט להפיל אותו או לא. אני יודעת שאתה בטח מבולבל ואני לא אלחץ אליך להחליט, אני רק בחודש שני ואנחנו עוד יכולים לחכות עם ההפלה
אוהבת אותך הכי בעולם, תאליה שלך xx'
חייכתי למראה ההודעה, אני יודע שאני ברחתי.
אני הייתי בהלם כשגיליתי שהיא בהריון אבל אני צריך להתמודד, אסור לי. אסור לי להשאיר אותה שם לבד.
אסור לי להשאיר אותה לבד עם זה, אני צריך לקחת דוגמה מהארי.
למרות שהוא רק בתחילת הקרירה, למרות שהוא כל כך צעיר הוא לא משאיר את מאי לבד , הוא נשאר והוא מרים את הראש, מסתכל לכל הפחדים הכי גדולים שלו בעניים ואל נסוג.
נאנחתי, מניח את הטלפון שלי לידי וקובר את פני בין ידי.
"מה קרה?" שאלה ג'מה, "הבת זוג שלי…היא בהריון, היא סיפרה לי אתה זה יומיים לפני שהגעתי לכאן, אני יודע שאני בורח אבל אני לא יודע מה לעשות!" אמרתי והבטתי בעיניה, היא התקרבה אלי והחזיקה את ידי.
"אני לא יודע מה להגיד לה, אני אוהב אותה ואני לא רוצה לעזוב אותה בשום פנים ואופן! רק שהבעיה שאני לא יודע איך להתמודד עם זה שיש לה תינוק בתוך הבטן ואם לא נעשה כלום, בעוד בערך שבעה חודשיים, אני אהיה אבא." מלמלתי.
לפתע הרגשתי איך זרועותיה של ג'מה נכרכות סביבי ומחבקות אותי, טמנתי את ראשי בשקע שבצווארה, לא, אני לא דלוק עליה.
"ג'ורג'…" שמעתי את קולי, הרמתי את ראשי וראיתי את מאי עומדת שם, "אני רוצה לדבר איתך…" היא לחשה, ג'מה הנהנה בראשה. קמתי על רגלי, מביט בג'מה עוד פעם אחת, היא חייכה אלי חיוך מעודד וכאשר הסתובבתי חזרה למאי היא הסבה את מבטה חזרה לטלוויזיה.
"לאן?" שאלתי לאחר שראיתי שהיא נועלת את נעלי הסופרה שלה.
" רק בוא." היא מלמלה… יצאתי אחריה מהבית הענק, או יותר נכון להגיד – מהוילה הענקית!
"אני לא מצליחה להירדם ושמעתי את השיחה שלך עם ג'ימה…" היא לחשה בעודנו הולכים, לא יודע לאיפה, רק הולכים.
"מה את חושבת שאני צריך לעשות?" שאלתי, כורך את ידי סביב מותניה ומקרב אותה אלי.
"אני מכירה את תאליה, היא נפגעה מזה שנסעת אבל היא מבינה את ההלם שקיבלת, אך מצד שני אני גם יודעת מה זה להיות בהריון, ואפילו שהארי לא יכל להיות איתי תמיד שם פיזית, הוא לא הפסיק לבדוק שהכל איתי בסדר! הוא היה שולח חברים שלו בשביל לבדוק שאני לא משקרת ושהכל באמת בסדר ושאני לא סתם מנסה לא להדאיג אותו." היא אמרה, הוא בחור טוב. אבל הוא צריך להיות קצת פחות דרמטי איתה…
"אז…את חושבת שאני צריך לחזור ללונדון?" שאלתי לאחר כמה דקות שבהם כבר הספקנו להגיע לפארק גדול שהיה בקרבת הוילה.
"לא. אני חושבת שאתה צריך להרים אל תאליה טלפון ולבדוק אם היא יכולה לבוא לכאן, כי אני יודעת שאם אתה תחזור הביתה, אתה תסתגר בחדר שלך ולא תסכים לצאת לראות אותה." היא אמרה וליטפה את זרועי.

"אני ממש מצטער להפריע…" נשמע קול מאחורינו, שנינו הסתובבנו, מביטים בנער שנראה בערך בגילה של מאי.
"אני באמת לא רוצה לעשות את זה, אבל ההורים שלי מכריחים אותי להפוך לפאפרצי.." הוא אמר בחיוך עקום, "אז…את תוכלי לענות לי על שאלה קטנה..אתם זוג?" הוא שאל, מאי חייכה אליו חיוך חם ומבין, "לא, זה ג'ורג', אח שלי הגדול ויש לי בן זוג אתה יודע – הארי.." היא אמרה בחיוך גדול.
הוא הנהן ורשם משהו קטן באייפון, "אני יכול תמונה שלכם?" הוא שאל במבט מתנצל, מאי הנהנה, חיבקתי את מאי מהצד וחייכתי למצלמה. "תודה.." הוא מלמל, נבוך מעט.
הוא נראה בישן וחבר ביטחון עצמי.
מאי שמה יד על כתפו ועיניו נצצו, "אתה לא צריך להיות משהו שאתה לא רוצה להיות, אם זה מה שההורים שלך רוצים שתהיה – אתה תצטרך לגרום להם להבין שזה לא מי שאתה באמת, שאתה לא רוצה להיות אחד כזה." היא אמרה ברוך, חיוך קפץ לפניו, היא עטפה את צווארה בידיה וחיבקה אותו.
"תודה.." הוא מלמל בביישנות והלך.

חזרנו לבית לאחר עשר דקות של שתיקה.
"איפה היית?" הארי הרים את מבטו מהניד שלו, הוא ישב על הספה ליד ג'מה שהניחה את ראשה על רגליו.
"סתם…הלכנו לסיבוב בחוץ." היא אמרה בחיוך נעים והתיישב לידו, נושקת למצחו וללחיו.
מאי העבירה את מבטה אלי. "ע-עכשיו…" גמגמתי, היא הנהנה ונעמדה מולי, "עכשיו." היא אמרה בהחלטיות, מוציאה את הטלפון שלי מהכיס האחורי ומחייגת את המספר של תאליה.
הצמדתי אותו לאוזן, נושם עמוק, "הלו?" שמעתי את קולה של תאליה. הלשון שלי נעלמה.
"ג'ורג'?" היא שאלה, "אתה כאן?" לרגע שחכתי איך מדברים. "כן, כן אני כאן!" אמרתי מהר, "תאליה, אני רציתי לדבר איתך לגבי…" אמרתי בשקט, "אולי עדיף שתחזור ללונדון ואז נדבר, אני לא חושבת שזאת שיחה לטלפון." היא אמרה.
הבטתי במאי חסר מילים.
"תגיד לה שאתה מזמין לה כרטיס לכאן!" היא לחשה לי מהר, הנהנתי, "אהבה שלי, אני לא חוזר ללונדון בשבוע הקרוב, אבל אני מזמין לך כרטיס טיסה לכאן, לניו-יורק." אמרתי. "א-אתה רוצה שאני אבוא לניו יורק?" היא שאלה בהיסוס, "כן, אני רוצה שנדבר על זה פנים מול פנים, את צודקת. זאת באמת לא שיחה לטלפון." אמרתי בהחלטיות, אך להגיד את האמת? בפנים?
אני עוד שנייה מתחיל לבכות מרוב לחץ!
אין לי מושג מה להגיד לה!