החבר של הבן דוד שלי עם 1D! פרק 69 חלק ב' O_O

*לאחר שלושה חודשיים*

~מנקודת המבט של מאי~

עמדתי מול אותו מלון בצרפת, מסתכלת על המקום המפואר.
נשמתי עמוק ונכנסתי פנימה ללובי, נעמדתי מול הפקידה אשר הביטה בי בהפתעה, "ברור, מאי הורן, אמרו לי שתגיעי." היא אמרה והביאה לי את המפתח.
הסתכלתי את המספר, "שמונה מאות חמישים ושלוש." מלמלתי ביני לבין עצמי ולקחתי את המזוודות שלי למעלית, עליתי לקומה התשיעית ופתחתי את דלת החדר.

הבטתי בהארי, הוא עמד ליד מעקה המרפסת הרחבה והביט החוצה, מחזיק בידו כוס של קולה.
שמתי את המפתח בכיס הג'קט שלי, מעבירה את ידי על בטני הגדולה.
מי היה מאמין שאני כבר בחודש שמיני?!
נעמדתי מאחורי הארי אשר היה שקוע בנוף והוציא את הטלפון שלו, מביט בתמונה שלי ושלו על שומר המסך ומושך אותו לצד.
הוא חייג את המספר שלי במהירות והצמיד את האייפון לאוזנו. "למה היא לא עונה?!" הוא רטן, הרגשתי רטט קל בכיס האחורי שבמכנס שלי.
האייפון שלי היה על שקט.
"כי אין לי בשביל מה לענות." לחשתי, הוא הסתובב במהירות והחיוך קפץ לפניו, הוא הוא התקרב אלי וחיבק אותי חזק, מצמיד אותי לגופו…עד כמה שהיה אפשר עם הבטן ההריונית שלי.
הוא נשק לשפתיי, מביט בעיניי ולחץ שוב את שפתיינו. זה הרגיש כאילו על הרגשות והגעגועים נלחצו באותה הנשיקה, כמו נשיקה אחרונה.
התנשקנו במהירות ובאגרסיביות, אך לאט לאט הנשיקה נרגעה והפכה לאיטית ועדינה.
התנתקתי משפתיו מעט, נושכת ומושכת קצת את שפתו התחתונה, מביטה בעיניו,לוקחת צעד אחורה.
התנשפנו בכבדות, מחפשים נואשות אחר אוויר.

"התגעגעתי אליך כל כך." לחשתי, הוא הנהן, "גם אני אליך, אישה שלי." הוא אמר.
צחקקתי, אהבתי את זה שהוא קורא לי 'אישה שלי'.
"אני פשוט הולך לרצוח את פול, שהוא לא נתן לי לראות אותך מאז שנסעת!" הוא אמר בכעס, חייכתי אליו, מתקרבת אליו ומלטפת את לחייו בשתי ידי.
"אנחנו כאן בשביל חופשה, לא בשביל להתעצבן." אמרתי בחיוך, הוא הנהן ושם את ידיו על מותניי.
"אה, אממ, עכשיו שלוש וחצי בצרפת נכון?" שאלתי, הולכת לכיוון המיטה ומביטה בשעון.
"כן, למה?" שאלה הארי, "הרופא שלי קבע לי תור אצל חבר שלו, לוודא שהכול בסדר." אמרתי, הוא הנהן, הארי היה מתקשר אלי בכל רגע שיכל.
הוא היה מתקשר אלי לפני הבדיקה ואחריה, למרות שהוא לא יכל להגיע למקום, או אפילו היה בקצה השני של העולם, הוא היה מאוד מעורב בעניין ההריון.
"הפעם אני בא איתך." הוא קבע, נאנחתי, מהנהנת קלות ולוקחת את התיק שלי. "אתה בא?" שאלתי, "זה עכשיו, אה, כן ברור!" הוא אמר מיד, לוקח את הארנק, המפתח לחדר, משקפי שמש, קובע מעיל ויצא אחרי.
"את יכולה לשים את זה בתיק שלך?" הוא שאלה, נותן לי את המפתח לחדר.
שמתי אותו בתיק שלי והזמנו מונית אשר הגיע די מהר.
אמרתי את שם המקום וחגרתי את חגורת הבטיחות בעוד הארי מסדר מעט את החגורה שלו ושם את ראשו על כתפי הימנית.
"הגענו." אמר לנו הנהג עם מבטא צרפתי כבד, נתתי לו את הכסף ויצאתי מהמונית עם הארי.

ניגשתי לפקידה, אומרת לה את שם הרופא והיא אמרה לי את שם החדר.
"בוא." אמרתי להארי, מחייכת אליו ונותנת לו את ידי, אך הוא לא הסתפק בזה שהוא מחזיק בידי וכרך את ידו השנייה סביב בטני התפוחה.
עמדנו מול דלת העץ החומה, הבטתי בעיניו של הארי אשר הביט גם הוא בעיניי, נשקתי לשפתיו נשיקה מתוקה וקצרה.
נשמתי עמוק והקשתי על דלת העץ שנפתחה מיד, מולי עמדה אישה בסביבות גילאי החמישים לחייה.
"את בטח מאי." היא אמרה במבטא צרפתי קל, הנהנתי קלות ונכנסתי בזמן שהיא התיישבה בצידו השני של השולחן הלבן והגדול.
הארי סגר את הדלת אחרינו והתיישב בכיסא שלידי.
האישה בדקה כמה דברים במחשב שמולה וחזרה להביט בנו. "טוב אממ, לפי מה שאני מבינה מד"ק דיגור זאת בדיקה קצת פחות שגרתית, "אני הולכת לבדוק מה קורה עם העוברים, כמו בכל בדיקה, אני פשוט הולכת להוציא משם קצת יותר מידע." היא אמרה בפשטות, "אל תילחצי, גם אני עברתי את זה." היא אמרה בחיוך שחיזק אותי מעט.

"הארי." אמרתי בעודי יוצאת מהחדר, הארי חיכה לי בחוץ עצבני, הרופאה אמרה שהיא רוצה לדבר איתי בפרטיות, למרות שהוא האבא.
"מה היא אמרה?" הוא שאל במהירות, קם שקפיצה מהכיסא החום שליד הדלת, "אממ, כלום." מלמלתי, "תראה, תחזור למלון. אני צריכה ללכת לחתום כאן על כמה דברים בבית החולים ואני אבוא טוב?" שאלתי בתווקה שיעשה זאת. "לא. אני נשאר איתך." הוא אמר בהחלטיות.
"הארי בבקשה, אני אבוא מיד…" מלמלתי, "מה את מסתירה?" הוא שאל, מתקרב אלי, נשמתי עמוק, "אני..אני לא ממש יודעת איך להסביר את זה." אמרתי, מקמטת את מצחי.
"להסביר מה?" הוא שאל, מנסה להכניס רוגע לקולו.
"זה מסובך…פשוט…אני צריכה לעבור ניתוח, אחרת לא בטוח שאני אשרוד את הלידה." אמרתי.
הוא הביט ברצפה כמה שניות ואז החזיק את מבטו אלי. "אז…הרופאים חושבים שאת עלולה למות בלידה אז את צריכה לעבור ניתוח?" הוא שאל בבלבול, "כן, ניתוח קיסרי." אמרתי בשקט.
"אבל אז הילדים שלנו יהיו צרפתיים!" הוא אמר. צחקקתי, "הם יהיו צרפתיים שלא יודעים צרפתית ויגורו איתנו." אמרתי בחיוך. הוא נאנח, "כמה זמן הניתוח?" הוא שאל, "אני לא יודעת..אבל אני אצטרך להישאר עוד כמה ימיים לנוח לפני שאני אגיע למלון." אמרתי בשקט.
הוא הנהן וקם על רגליו, מושך אותי אליו ונושק לשפתיי בעוצמה.
"אני יכול להיות בחדר הניתוח?" הוא שאל בשקט לאחר שניתק את הנשיקה שנמשכה ארוכות.
הנדתי בראשי לשלילה, הוא רקע ברגלו.
"אני מתחיל לחשוב שהרופאים כאן לא חושבים שלגבר יש איזו שהיא מעורבות בהריון!" הוא אמר בכעס.
צחקתי בשקט, מסתירה את הלחץ שלי, זה בכל זאת ניתוח!

*לאחר כשש שעות*

~מנקודת מבט כללית~

"אתה יכול להיכנס." אמר אחד הרופאים להארי אשר ישב על אחד הכיסאות, מדבר עם אימו אן הנרגשת ורגלו קופצת בלחץ.