החבר של הבן דוד שלי עם 1D! פרק 68 …

"תגידי, מה זאת אומרת הופעה? " הוא שאל, פני החווירו, "לא אמרתי לג'ייק לגבי ההריון כלום! " אמרתי בבהלה. "נו אז? " הוא שאל מנומנם. "איך אני אמורה למצוא מחליפה עכשיו?! המחליפה שלי בחופשה בהוואי! " יללתי. "מחליפה למה? " הוא שאל, "אני קפטן קבוצת המעודדות של ברוקליון ההארי! אני הקפטן כבר תשע שנים! איך אני אמצא עכשיו מחליפה? " שאלתי.
"אממ…את לא מכירה אף אחת? " הוא שאל בחשש, הנדתי בראץי לשלילה.
הוא שם את ידו על בטני, "אבל התינוקות אלולים להיפגע! " הוא ילל.
"זה למה אני רוצה להרים עכשיו טלפון לג'ייק, " אמרתי.
קמה מן המיטה ומוציאה את האייפון מהטענה.
הארי נעמד מאחורי
"בא לך להכין לי משהו לאכול ?" הוא שאל בתקווה בעוד אני מחייגת את המספר שהיה חרוט עמוק בזיכרוני.
"בטח…" מלמלתי לעברו, יורדת במהירות למטבח ומצמידה את הטלפון לאוזן.
הוצאתי שלושה ביצים וירקות, הכנתי לו חסיטה וחתכתי סלט, סחטתי לו מיץ תפוזים והכנתי לעצמי תה בעוד אני מדברת עם ג'ייק.
שמתי הכל על מגש, מסדרת ומנקה הכל ועולה חזרה למעלה.
"תודה מאמי. " הוא אמר והתחיל לאכול.
הוא צפה בי מספרת לג'ייק על ההריון.
"אני הולכת מחר בצהריים למה? " שאלתי…

~נקודת המבט של הארי~
אכלתי את החביתה שמאי הכינה לי בשיקקה, בולע כל חתיכה, הייתי רעב.
אבל לא ידעתי שעד כדי כך.
הבטתי בה.
מנסה להיזכר מהג. יש לי מחר בצהריים, שיט!
יש לי חזרה…
ההופענ בערב ובצהריים חזרה ובדיקת סאונד.
נאנחתי ולגמתי ממיץ התפוזים הטרי.
היא ניתקה את הטלפון ולקחה את התה מהמגש, שותה אותו לאט ובלגימות קטנות.
"מחר בצהריים הבדיקה? " שאלתי, היא הנהנה, "מחר בצהריים אני אגיד לך אם אלו תאומים או רק תינוק אחד. " היא אמרה, "אוף אני רוצה להיות שם! אבל יש לי חזרה מפגרת!"

יללתי, היא נשקה למצחי, "זה בסדר, אני אבוא אחרי הבדיקה לחזרה שלך ואגיד לך ." היא אמרה.

~יום למחורת – 15:28 ~

לגמתי מבקבוק המים, מנגב את הזיעה ממצחי ובודק שוב את האייפון, בודק אם מאי שלחה לי הודעה.
נאנחתי, המסך היה ריק מהודעות מלבד כמה שיחות מג'מה שלא נענו.
החלטתי להתקשר אליה אחר כך אך ברגע שהסתובבתי מאי עמדה מולי מחייכת.
"נו? " שאלתי בהתרגשות, "לא זה ולא זה…" היא מלמלה, "מה זאת אומרת? " שאלתי בחשש, התינוק מת?!
"שלישה! " היא אמרה החיוך קפץ לשפתיי, נישקתי אותה, מקרב אותה אלי עוד ועוד.
מודע למעריצות המתרגשות סביבנו.
לקחתי את המיקרופון, מודע לגנרי למה שאני עושה מחבק את מאי שלי ביד אחת וצורח, "אני עומד להיות אבא!! " בהתרגשות, קריאות המזל טובנלא איחרו להגיע מהבנות שלנו.
נו, אתם יודעים! הבנות שלנו, הדיירקשניות.
מאי חייכה אלי בעוד אני מרים אותה כמו כלה ומתיישב על קצה הבמה ומנשק אותה ללא הפסקה, מחדיר לאט לאט את לשוני עד שהנשיקה הפכה לצרפתית מתוקה וסוערת.

"לאן? " שאלתי את מאי בעוד אני רץ אליה, היא הסתובבה, אני והבנות רוצות לנקות את הבית לשבת…טוב, בכל מקרה אני חוזר הביתה." היא אמרה, לנקות את הבית למה?!
"טוב, אני יכול לבוא איתך? אני רוצה לישון.." אמרתי מפהק פיהוק גדול.
היא צחקקה, הנהנה בראשה וצעדה לפני.
הגברתי את קצב צעדיי והאטתי בעוד אני הולך לידה.

נכנסו למכונית המפוארת שלה, נכנסתי ליד הנהג כי לא היה לי כוח לנהוג.
מאי נכנסה למושב הנהג וזרקה את התיד שלה מאחורה, הוצאתי את האייפון חמש שלה ולחצתי על הכפתור העגול.
הופתעתי מעט שלא ראיתי תמונה שלי ושלה אלא תמונה שלה עם עוד שתי בנים ו..פרי?!
אה, נכון, הן חברות.
"מי אלו?" שאלתי, היא החטיפה מבט, "אני, פרי, ג'סטין ואופק." היא מלמלה.
החלקתי את המסך, מביט בתמונה שלי ושל מאי מתנשקים, חייכי למראה התמונה, שלנו.
לקחתי את האייפון שלי וצילמתי את מאי, נכנסתי לטוויטר שלי ותייגתי אותה, מעלה את התמונה וכותב "אני לא אוהב אף אחת, כי אני מאוהב באחת שלי." וצייצתי.
חייכתי למראה הלייקים והתגובות שלא אירחו להגיע.

"תגידי מתי את חוזרת ללונדון?" שאלתי, "מחר…" היא מלמלה,"מה?!" צעקתי, מנסה לעכל את העניין שממחר אני לא אראה את מאי במשך שלוש חודשיים!
"אבל.." יללתי בעצב, "הארי, אתה יודע שזה לא תלוי בי!" היא אמרה נחרצות, לא מה את מבטה מן הכביש.
"הגענו…" היא מלמלה, לוקחת את התיק שלה ויוצאת מהאוטו, מחכה כדקה שאני אצא גם ונועלת את האוטו.
"מאי, בבקשה!" צעקתי, מגביר את קצב צעדיי בשביל להשיג אותה.
"מה אתה רוצה הארי?" היא שאלה, "רק שתביטי בי רגע." לחשתי כשכבר הייתי לידה.
היא הסתובבה אלי, מביטה בי בעיניה הירוקות שאני יכול לבהות בהן כמהופנט
העניים שמכשפות אותי בכל רגע. העברתי את עיניי מעיניה היפות לשפתיה שהיו צמודות זו לזו, השפתיים שכה רציתי לנשק ולנשוך, ללקק ולהרגיש, רק רציתי לנשק אותן.

"הארי!" היא קראה, הבעת תסכול נראתה על פנייה. ניערתי את פניי, מביט בעיניה.
אך היא כבר התקדמה לעבר הבית עם גבה אלי.
נאנחתי, רץ אחריה, אחזתי בידה ומשכתי אותה אלי, גורם לה למעוד על העקבים הגדולים שלה וליפול לזרועותיי.
"הארי!" היא צרחה. הרמתי את ראשה אלי, מביט בעינייה ונושק לשפתיה הרכות, "באיזו שעה את צריכה להיות במטוס?" שאלתי.
"אני.." היא מלמלה, אך קול סירנות של אמבולנס קטע אותה, היא הפנתה את מבטה לאמבולנס שחנה ליד המכונית שלה, בעוד ארבע חברים אוחזים באלונקה רצים לתוך הבית.
הבית שלנו.