החבר של הבן דוד שלי עם 1D פרק 65 XD

"את מה?!" ג'ורג' שאל בתדהמה.
"אני בהריון…" היא אמרה בביטחון, "מאי, שיהיה לך ברור! את הולכת להפיל את התינוק הזה!" הוא אמר , היא ירדה מהמיטה, נעמדת מולו.
"ממתי זאת ההחלטה שלך?" היא שאלה בכעס, הוא תפס את ידיה והביט בעיניה הירוקות.
"תחשבי בהיגיון מאי! את לא בנויה לתינוק! וחוץ מזה, מה יקרה אם את והארי תיפרדו יום אחד?" אמר ברוך אך בהיסטריה קלה.
"תבין אותי ג'ורג', זאת לא ההחלטה שלך בעניין! רק שלי ושל הארי! אין לך שום רשות להגיד לי מה לעשות בחיים שלי! אני לא בת שלוש ואם אתה תהיה שם בשבילי ואם לא זאת הבחירה רק שלך. אני לא יכולה לאלץ אותך לתמוך בעניין ולאהוב אותו, אני לא הולכת להפיל את התינוק הזה." היא אמרה בכעס.
הוא נאנח, "מאי…" הוא לחש, "מצידי תקפוץ לי!" היא ירקה לעברו בעצבנות.
הוא נשם עמוק, "אני לא יכול להחליט עליך, נכון. אבל אני כן אח שלך ואני לא מת על החבר שלך, אני לא אתפלא עם הוא יבגוד בך יום אחד." הוא אמר בכנות, "בפעם האלף אני חושב, אני אוהב את מאי!" קמתי ממקומי, נעמד לידה.
"הארי, תעזוב, זה לא קשור אליך עכשיו." היא אמרה לי ברכות, "מאי, זה גם התינוק שלי, ואני לא יודע כל כך דברים על הריון אבל מה שאני כן יודע זה שהתינוק היחידי שאני אסכים שאי פעם יולד לי הוא רק ממאי, אני לא אוהב אף אחת לעולם חוץ ממנה, יצאתי עם הרבה בנות בחיים שלי. אבל אף אחד לא גורמת לי להרגיש נאהב, אף אחד לא גורמת ללב שלי לדהור, אם מה שאתה רוצה לשמוע זה שאני אעמוד לידה כל הזמן אז זה מה שיקרה ג'ורג', אני לא הולך לעזוב אותה." אמרתי בכעס.
הוא נאנח, "אבל אם אתה עושה לה משהו, גורם לה לבכות, גורם לה להיכנס לדיכאון, הראש שלך יהיה תלוי כמזכרת בחדר שלי." הוא אמר באיום, נרתעתי לאחור, כבר חוויתי את האגרוף שלו בפרצוף שלי. הוא די חזק.
טוב על מי אני עובד?! הוא כמו מתאגרף!
"אני לא מאמינה! מאי!" ג'מה רצה לעברה והפילה אותה על המיטה בחיבוק.
"היי, היא שלי!" אמרתי, "הארי, אתה יותר מדי רכושני לגביה." אמרה אימי, הרמתי גבה, "זה דבר רע?" שאלתי, היא משכה בכתפייה, "לפעמיים." קולה של מאי נלחש באוזני, הסתובבתי אך היא חיבקה את אימי.
"תשמור עליה יפה, היא ילדה טובה." אמר לי ג'ק, החבר של ג'מה, הוא התיישב לידי על המיטה והניח את ידו על שכמי.
"בואי." אמרתי, מאי הרימה גבה, סימנתי לה לבוא, היא נעמדה מולי, מרימה גבה, משכתי אותה וסובבתי אותה ככה שעכשיו היא יושבת עליה, נשענתי לאחור, נשכב לאחור והיא עם גבה על בטני עלי.
נשקתי לקודקוד ראשה, מסניף את ריחה הטוב ונושק ללחייה
שמתי את הדלת נסגרת וראיתי שכולם יצאו, בטח הבנים הלכו להראות למשפחות את החדרים והבנות איתם.
"מתי הבדיקה הבאה שלך?" שאלתי, "מחר," היא אמרה, "ומה אני אוכל לדעת בבדיקה?" שאלתי, "אממ, יש מצב שאלו תאומים כך שבבדיקה הזאת נדע, ויהיה אפשר לראות את האובר, לראות שהוא בסדר." היא אמרה בחיוך.
"הלוואי ואלו תאומים, אני רוצה בן ובת!" אמרתי מחויך מאוזן לאוזן, "אני רוצה בת שתיקרא דארסי ועל הבן את תחליטי!" הוא אמר בחיוך, "אז אתה רוצה שבעוד כמה חודשיים יסתבבו לך הארי קטנים בין הרגלים?" היא שאלה בחיוך, אני אקח אותם לאחד הראיונות, או שאני אשים להם אוזניות בשביל שהשמיע שלהם לא תיפגע ואקח אותם לאחת ההופעות, אני אראה אותם לבנות!" אמרתי מאושר.
היא צחקקה, ליטפתי את בטנה, מחויך מכך שהיא כבר התחילה לגדול מעט.
"אתה יודע, אני כאן רק ליומיים…" היא מלמלה, "מה?" אמרתי, מבולבל ממה שנאמר הרגע.
"אני כאן רק יומיים, אחר כך אני טסה לצרפת יש לי השקה ואחרי זה לשיקגו, יש לי כמה קטעים של צילמוים בסרט בתור דמות משנה, אחר כך אני הולכת ללוס אנג'לס לבקר את ג'סטין ואז ללונדון, שם אני מתחילה את כל הבחינות." היא אמרה באנחה.
"אבל..אבל..את בהריון! שיהיה לך ברור, לפחות עד שהתינוק יגיע לגיל שמונה חודשיים, את טסה איתי לכל חור שאני הולך אליו!" אמרתי במהירות.
היא צחקקה, "אם זה יהיה אפשרי, אחרי הכל יש לי די הרבה השקות וצילומים." היא בצחקוק, "תגידי, מתי כדאי לחשוף את ההריון?" שאלתי, "אני חושבת שכדאי שתגיד את זה באחת ההופעות הקרובות." היא אמרה ונשק לאפי.
"אבל..אבל..לא רוצה! אני רוצה אותך קרוב אלי, אני רוצה שתישארי איתי ותהיי במיטתי בכל ליל, אני רוצה שתבואי איתי לכל ראיון ולפני כל הופעה תנשקי את שפתיי! אני רוצה שבכל לילה אוכל לחבק את גופך ולהרגיש אותך נלחצת כנגדי." לחשתי, מתכוון לכל מילה.
"הארי, אני לא יכולה להבטיח לך כלום מאלה, אבל אני כן יכולה להבטיח לך שברגע שיהיה לי אפילו שעה אחת אני אבוא, אתה צריך להבין שאין לי את כל הזמן שבעולם! אני יכולה לראות אם אולי אני אצליח לסדר את החופשות שלי כך שיהיו על החופשות שלך, אך איני יכולה להבטיח שזה יקרה." היא אמרה, מלטפת את פניי ונושקת לאפי ולמצחי, לשפתיי וללחיי.
עצמתי את עיניי, מתענג על מגעה של האישה שלי.
האישה שלי.
"תגידי, מתי נתחיל לבנות את החדר לילדים?" שאלתי, "מתי שרק תרצה ללכת." היא אמרה בחיוך.
"עכשיו שלוש בצהריים, בואי נלך לחפש דברים לילדים שלנו?" שאלתי בתקווה, היא צחקקה, "הארי, זה מוקדם מדי, אנחנו אפילו לא יודעים אם זה בן ובת!" היא אמרה מצחקקת.
"אז לפחות…לפחות נלך לקנות מוצץ!" אמרתי בתקווה נמוגה.
"מוצץ בשביל מי?" היא שאלה בחיוך, "בשבילי!" אמרתי בחיוך מאוזן לאוזן.
רגע…
מה אמרתי עכשיו?!