החבר של הבן דוד שלי עם 1D! פרק 62 ארוך !!!!!!!!!!!

*נקודת המבט של לואי*
ראשה של אביה נח על ברכיי, ידי עוברות בשיערה בעוד 'בני הנפילים-עיר של עצמות.' מוקרן בפלזמה הענקית שיש לי בחדר השינה.
"איזה חתיך ג'יימי! " היא מלמלה, "מי זה ג'יימי? " שאלתי בבלבול וקנאה. "ג'ייס מטומטם שכמוך! " היא אמרה והכתה אותי בחזי, אומנם לא הרגשתי דבר אך שמתי את שתיי ידי על ליבי ונאנקתי בכאב מזויף.
"הלב.. כואב.. מחוסר..ב ..אביה…" אמרתי, נופל לאט מהמיטה.
"אני…חייב…נשיקה…מאביה…עכשיו…" אמרתי וצרחת 'כאב' נפלטה מגרוני.
היא צחקקה וקמה.
מתיששבת על גופי כך שהיא על ברכיה, רגליה פסוקות משני צידי בטני וידיה על צווארי.
היא קמה ממני, מתיישבת על דופן המיטה ומושכת אותי אליה, שמה את ראשי על החזה שלה ורוכנת אלי מעט.
עצמתי את עיניי, מתמסר לתחודה החמימה של שפתייה נדבקות לשלי.
הרגשתי איך שפתיי התחתונה נמשכת מעט ופי נפסק.
קמתי ממקומע, רוכן מעליה, לא שם לב לכך שכבר אין לנו מקום ואנו נופלים על הרצפה.
היא צחקקה, מנשקת את מצחי וקמה, מושכת אותי איתה וקופצת מיד לאחר שאני מטפס אחריה על המיטה הזוגית והענקית שלי.
"אני כבר באה…" היא לחשה ונעלמה מאחורי הדלת.
המשכתי לצפות בסרט, מסתכל איך ג'ייס וקליירי מתנשקים.
תוהה לעצמי מה ההרגשה להתנשק על הסט בסרט מבויים ולנשק את בן זוגך.
נאנחתי, סופר את השניות מאז שאביה נעלמה.
לאן היא הלכה?! הרי יש לי שרותיים בחדר.
או אול-… מחשבותי נקטעו על ידיי אביה שפתחה את דלת החדר, בידה מגש ובו מנות מוסתרות כמו בסרטים על ידי מחסה כסוף.
היא לקחה בנדנה שלפי דעתי שייכת להארי וקשרה אותה סביב עיניי.
פותחת את פי בנשיקה צרפתית מתוקה.
אך שנייה מפתיעה לאחר ששפתייה נעלמו הרגשתי כפית קרירה בתוך פי..
היא.. רגע!
היה הכינה לי פנקיק?!
המשכתי חלעוס, מתענג על הקצת וסירופ השוקולד.
הורדתי את הבנדנה, לוקח את הכפית מידה ודוחף אותה לפי ולאחר מכן מתקרב אליה ומצמיד אותה אלי, מצמיד א שפתיינו ומתענג על טעם הפנקיק המעולה עם קצת וסירופ שוקולד ושפתייה הממכרות.
אכן שילוב מנצח!

~מנקודת המבט של הדר~

"נייל, לא!" צעקתי בעוד הוא מושך אותי במעלה הצוק בברזיל.
"נו!" הוא האיץ בי, "לא רוצה!" צרחתי צוחקת.
למען האמת, נייל הוא היחידי שהצליח להעלות חיוך על שפתיי בחודשיים האחרונים. לפני כשנה נאנסתי, ומאז…טוב מאז לא הסכמתי להתקרב לבנים שהם לא האפטרופוס שלי.
אז בשבילי נייל, נייל הוא המושיע שלי.
הגבר הראשון שהתקרבתי אליו מזה שנים, לא מעט בנים היו מתחילים איתי…אך בגלל הלבוש שלי אלו היו בעיקר אנשים דיכאונים ומלחיצים.
אני פשוט לא מאמינה מה נייל עשה לי!
הוא הכריח אותי ללבוש חולצה בצבע ירוק זוכר ומכנס ג'ינס קצר!
אולי זה לא נשמע כל כך נורא אבל אני ילדה מאוד גותית, אני לובשת כל הזמן שחור ושומעת רק מטאל ורוק כבד.

"נייל!!" צרחתי בעודנו עפים באוויר, הוא כרך יד אחת סביבי וצחק בקול, "אתה משוגע!!" צרחתי, מסתכלת על הנוף המדהים של ברזיל (רפרפתי אתמול על המרוץ למיליון…-הערת הכותבת)
הרגשתי איך נייל מצמיד את שפתיו לקודקודי, מחייך וממשיך לצחוק מכל צעקה שנשמטת מפי.

~מנקודת המבט של מאי~
נפרדתי מהארי שעלה למטוס שלו בטענה שהוא יכול להסתדר גם בלי שאני אחזיק אותו כשהוא כמעט מועד. נאנחתי, מסתכלת איך המטוס מסתלק משם ואיתו הלב שלי.
קפצתי, יד נחה על כתפי, מסובבת את גבי לחלון הגדול.
"היי," הוא עמד שם..מחייך אלי כאילו מעולם לא קרה כלום.
כאילו הוא לא בגד בי לאחר שנשבע שלא יבגוד או יעשה לי רע, לאחר שנשבע שלנצח יגן עלי ולעולם לא יעזוב אותי, לאחר שנשבע שילחם בשבילי ולא ייתן לי ליפות לעולם.
לאחר שנשבע שלא לשבור את ליבי הפגוע.
זה היה הוא, הגבר ששבר את לידי למרות שנשבע שלא יעשה זאת.
זה היה צ'ארלי.
"מה אתה רוצה?" שאלתי בקור, מזיזה את ידו ממני. "מאי! כמה זמן לא נפגשנו!" הוא אמר וניסה לנשקי אך אני נצמדתי לחלון, מתרחקת ממנו, הוא התקרב אלי ואני חמקתי הצידה.
"מאי בואי נדבר על זה…" הוא לחש, מלטף את פני אך ידיו התנתקו ממני בעוד אני לוקחת כמה צעדים לאחור.
"בייב…-" הוא לחש אך נקטע, "תעצור." אמר קול מאחורי, הסתובבתי, עמד שם לא אחר מאשר…
ליאם?!