החבר של הבן דוד שלי. עם 1D. פרק 60 חלק ב'!!

נשכבתי לצד גופו הפצוע אך השרירי של הארי
כולי סמוקה מן המשפט שקולו השמיע באוזני לפני כמה שניות.
"אני לא חושב שהנצב שלי מתאים לסקס נכון? " הוא שאל,  מעביר את אצבעותיו מטילות על בטני, עולות על החזה שלי ומאיטות שם את הקצב עד שהן מגיעות לצווארי.
מדגדגת אותי מעט וחופנות אותו בשביל לסובבני אל הגבר ששכב לידי.
הוא עצם את עיניו,  מצמיד את שפתיינו בלהיטות.
נשכתי את שפתו התחתונה,  פותחת את שפתיי מעט ומבלי שדמתי לב,  לשונו עטה לפי.
נלחמת עם לשוני על השליטה, נתתי לו שליטה כך שהוא העמיק את הנשיקה.
התנתקנו אחד מן השנייה בשביל לנשון כל כמה שניות, אך הנשיקה לא נפסקה.
עד…שמישהו חיכך בגרונו.
התנתקנו אחד מן השניה בבלבול.
ארבעת אחי עמדו בפתח החדר ונשענו על מסגרת הדלת.
"אני מתכבד להיות הראשון שיגיד: איו!! " צעק ריאן את המילה האחרונה. הרגשתי איך סומק אדמדם מציף את לחיי.
בושה מכסה אותי כמו שמיכה בלילה קר אשר מעלים אותה מעל הראש.
"אני צריכה להגיד מה אני שמעתי אתמול בלילה.. או יותר נכון, -מה הפריע לי לישון?! " צעקתי לעברו.
"כן ריאן!! " גנחתי והתפקעתי מצחוק בדיוק כמו שלושה מאחי והארי שעד מהרה החל להשתעל וללטף את צד גופו. נשקתי ללחיו, גורם לגומות היפות שלו להופיע.
"אל תדברי על זה בבקשה…" לחש לי הארי, הסתכלתי עליו במבט שואל, מנסה לפענח את דבריו.
"אל תדברי איתם על מה שגרם לך לאי-שינה…" הוא לחש עוד יותר בשקט.
ראין בא לפתוח את פיו, אך אני הקדמתי אותו.
"כן!! סופיה את פרעית! " גנחתי, שומעת את גיחוכם של הסובבים למראה פניו הסמוקים של ראין.
"אבל קוראים לי ניקול! " אמרתי בקול פקצי. "מה זה משנה, תגידי תודה שאני שוכב איתך, " צעקתי ואז. פשוט צרחתי את נשמתי עד שגרוני כאב. השתעלתי מעט, ממשיכה לצחוק.
"אז זאת הצרחה שהעירה אותי…" מלמל דניאל, מלטף עם אצבעו את סנטרו, המקום בו אמור להיות זקן
"מכשפה…" מלמל ראין, הרמתי את גבותיי. " אני נשארתי בבית אתמול.. שאני אתחיל לדבר?! " הוא שאל בארסיות.
אוי אלוהים!
מבטי ומבטו של הארי הצתלבו וחזרו להבונן בבעתה בראין.
או גאד!!!!