החבר של הבן דוד שלי עונה 2 פרק 14 חלק ב'

נשכבתי ליד הארי על המיטה.
מבטי לא זז מן פניו היפות שהיו מרוכזות בתכנית הטלוויזיה 'חברים' שהוקרנה.
זזתי טיפה, משנה את התנוחה שלי בין ידיו של הארי שהחזיקו בי בחוזקה.
הנחתי את ראשי על כתפו, מנשקת נשיקות קטנות וקצרות את צווארו.
"אולי נלך לטייל קצת?" שאלתי. לא קיבלתי תשובה עד שכיבתי את התכנית על ידי השלט. פניו מיש הופנו אלי. "אבל למה?" הוא שאל והדליק אותה שוב.
נאנחתי וכבתי את המסך שוב.
לקחתי את השלט ושמתי אותו על הרצפה. "מה?" הוא שאל כשניסה להגיע אל השלט.
גלגלתי את עיניי ודחפתי אותו אחורה, עולה מעליו ומנשקת אותו.
"אם את כל כך רוצה עוד ילד אז רק תגידי." הוא מלמל לתוך הנשיקה. לחיי הסמיקו באדום חזק והוא רק גיחך.
סרקתי את פניו של הגבר היפיפייה שהיה מתחתי, גופי מחוץ לגופו.
ידיו הגדולות משוטטות על גופי ומעבירות בי גלים נעימים.
חיככתי את אפי באפו קלות. ידו האחת המשיכה ללטף את כל גופי והשנייה נחה על גבי התחתון. הנחתי את ראשי על השקע שבין הצוואר לכתפו. "בוא נלך לטייל." אמרתי בשקט. הוא הנהנן קצת, מגלגל אותי לפתע הצידה ועול מעלי. ידיו הגדולות נכנסו מתחת לחולצתי.
צחקתי בקול כשהוא החל לדגדג אותי.
"איפה את רוצה לטייל?" הוא שאל כשעמדנו מחובקים במרפסת. "שמעתי שיש קרוב לכאן פארק ממש יפה." אמרתי והוא הנהן. נכנסו פנימה, ניגבתי את האיפור המרוח והתאפרתי קצת יותר חלש. שמתי את המגפיים הצבאיות שלי וחכתי שהארי יסיים את שיחת הטלפון.
"פול יבוא איתנו." הוא אמר לבסוף. לקחתי את הטלפון מהיד שלו . "פול?" שאלתי בשקט. "מה קורה מאי?" הוא שאל והחיוך נשמע בקולו. "אנחנו יכולים לטייל לבד? אנחנו רוצים קצת שקט." אמרתי והוא נאנח. "אנחנו לא נלך רחוק!" אמרתי. לבסוף יצאנו לבדנו. הארי ניגש אל הרכב ופתח את הדלת שלי. מיד לאחר מכן הוא פתח את דלת הנהג ונכנס פנימה. הוא סובב את המפתח והג'יפ התעורר ברעמת מנוע חזקה. הוא חייך אלי, חוגר את חגורת הבטיחות ויוצא מן החניה. הגענו לפארק אחרי עשר דקות נסיעה.
הפארק היה יפיפה. הדשא הירוק השתרע לכל עבר ושבילי הליכה אפורים נראו בשטחים, מרחיקים לכת עד סוף הפארק שלא נראה באופק.
עצים מטופחים נשתלו בכל עבר וערוגות פרחים בשלל צבעים קישטו את הדרך היפה. ספסלים חומים הונחו במקומות מתאימים לעצירה בפארק.
בקרבת מקום בפארק נראה גן משחקים קטן לילדים ולידו עמד מוכר עם עגלה מלאה בגלידה ובלונים למכירה.
המקום היה נראה כמו בסרטים היפים של פעם. הארי שילב את ידו בידי ועשינו את דרכו לעבר מוכר הגלידה. הוא חייך לעברנו לאחר שהביא לילד קטן גלידה בטעם וניל.
"מה תרצו?" הוא שטל בחיוך נעים, כזה שגורם לך להרגיש בנוח. "אני רוצה גלידת וניל עוגיות." הארי אמר לאחר שהתייעץ איתי במה לבחור. "ואני רוצה גלידת פירות יער." אמרתי בחיוך. המוכר הנהן ושם לכל אחד מאיתנו מנה כפולה. הארי שילם לפי המנות אך המוכר הנחמד לקח רק חצי. "מתנה ממני לזוג יפה כל כך." הוא אמר וניגש לתת גלידת תות לילדה קטנה בתור. "תשמור את העודף." הארי אמר ומשך אותי לפני שיוכל לדבר. " תודה." אמרתי ונשקתי את שפתיו שהיו כבר בטעם וניל עוגיות קריר. כשסיימנו את הגלידה, זאת אומרת, כשהארי סיים והחל לאוכל גם את שלי. פנינו להסתובב בפארק היפה והלנות מן הבריזות הנעימות.
"את חושבת שאמא שלך תוכל להביא את הילדים?" הוא שאל לרגע.
"לא יודעת.." אמרתי בכנות.
התיישבנו על ספסל, מביטים בילדים הצוחקים ששיחקו אחד עם השני בצרחות שמחה וחיוך מרוח על הפנים.
"אתה יודע, האמת שקצת קשה לי עם הילדים. אני רק בת תשע עשרה וחצי, אני רוצה לחיות, יש קריירה ויש לי אותך. אנחנו אפילו לא נשואים! אני מרגישה שזה כל כך מכביד עלי לפעמיים, ועוד שהם שלישיה, זה לא תינוק אחד!" אמדתי בתסכול.

הוא הנהן, "אני מסכים איתך. האמת שאני מרגיש שאני קצת בורח מהאחריות שלי בתור אבא כלפיהם, אני מרגיש שאני ילד בעצמי, איך אני אמור לגדל ילדים?" הוא אמר בכאב.
"אתה מדבר אבל אתה לא נמצא שם.." מלמלתי. "מה זאת אומרת?" הוא שאל. "זאת אומרת שאתה רוב הזמן לא נמצא ואני נמצאת כל הזמן!" צעקתי בתסכול וקמתי מהספסל.
"לאן את הולכת?" הוא שאל בקור. "חזרה למלון, השארתי אותם יותר מדי זמן לבד. אני חוזרת הביתה." אמרתי והוא נעמד מיד מולי.
"לא, לא, לא, לא!" הוא אמר. "אני מתחנן, תישארי איתי! אני זקוק לך, לאהבה שלך, לנשיקות של ולדרך שבה את נוגעת בי! אני צריך אותך מאי. כמו שאני צריך אוויר, כמו שחולה צריך תרופה וכמו שמאוהב זקוק לאהבה. ואני מאוהבך בך מאי ואני צריך שתישארי איתי." הוא אמר והחזיק את ידי בין ידיו. "אני אוהבת אותך הארולד." לחשתי לו ונשקתי את שפתיו הרכות בטעם מנטה עדין.
ידיו התחפרו כנגד העור שלי בכאב מתוק. פיו עשה את מסע הייסורים שלו כנגד קו הלסת שלי עד החזה.
"ה-הארי.." גמגמתי כשידיו האחת החליק על חלקה הפנימי של הירך שלי.
"תני לי לענג אותך." הוא יותר אמר מאשר ביקש והתעלם מקראותי בשמו.
"א-אנחנו ב-במקום ציבורי." מלמלתי בין ניסיונית לסנן את הגניחות שלי מהמגע שלו.
"בואי." הוא אמר ונשק לשפתיי נשיקה מבולגנת ומיד לאחר מכן משך את ידי לכיוון המכונית.
לפתע הוא פתח בריצה וידו המשיכה לאחוז בשורש כף ידי. כשהגענו בחזרה למכונית הארי תפס את מותניי והדביק אותי לדלת האחורית.
הוא נישק את שפתיי נשיקה ארוכה. באותו הזמן ידיו חפנו את ישבני וגרמו לי לקפוץ לרגע.
"הארי?" קול נשמע מאחוריו.
הוא עצר את פעולותיו, מסתובב. לחיו סמוקות ונשמותיו כבדות. מעריצה עמדה שם, חיוך נבוך על פניה. "אפר חתימה?" היא גמגמה והוא חייך. חותם לה על הדף ומוציא את הטלפון שלו. מבט מבולבל היה על פניה כשהוא סימן לא להתקרב. הם לקחו כמה תמונות לפני שהיא קראה לי להצטרף. "היה נעים להכיר אותך אליס." הוא אמר בחיוך והיא צחקקה בקול נבוך. "ממש שמחתי לפגוש אתכם, אתם זוג ממש יפה ותמסרו ד"ש לילדים!" היא אמרה לפני שהסתובבה ופתחה בריצה לעבר הוריה שקראו בשמה.
"חמודה." הוא מלמל ואני צבטתי את הלחי שלו. "אתה מקסים." לחשתי לו ונשקתי לרכה שלו.