החבר של הבן דוד שלי סיפור עם 1D ! פרק 30 חלק ב' >

הורדתי את המים באסלה וצאתי החוצה מתא, שתפתי את פני וסידרתי את האיפור, בדרך ביקשתי ממלצר קולה, הייתי חייבת לשתות משהו.
"לאן נעלמת?" שאל אותי הארי, "אה סתם, הודעה מג'ס, לא משהו חשוב…" מלמלתי, נשמעה עוד הודעה שהתקבלה, פתחתי את הטלפון, 'מאי! התקבלנו ארבעותנו לתיכון הזה, נו זה שאנחנו לומדים בו עוד שנתיים ואז בקולג' עושים ישר תואר חמישי בכמה מקצועות שרוצים!!' עיני נפתחו, אומנם זה עוד שנתיים בתיכון, אבל זה אחד התיכונים הכי טובעים בעולם, הם נועדו למי שלא רוצה לחכות כמה שנים כדי להוציא תואר שלישי או רביעי, אתה פשוט לומד עוד שנתיים בתיכון הזה וישר מגיע לתואר חמישי. "יש!" אמרתי, "מה קרה?" שאל הארי, "התקבלתי לאיזה שהוא תיכון.." מלמלתי, הכל פגע בי. עם אני אלך ללמוד, אני והארי ניפרד… "אה, באמת? רגע..אבל את בת שונה עשרה וחצי לא? סיימת ללמוד." הוא התבלבל, "זה התיכון שמקפיץ אותך ישר לתואר חמישי בקולג'." אמרתי ושתיתי מעט מים, "אה כן, שמעתי על זה…כמה זמן לומדים שם?" הוא שאל, טיפה בהיסוס, כאילו הוא לא רוצה לדעת כמה זמן אני היעדר. האמת, שאני גם לא ממש רציתי, אבל ידעתי את התשובה. נשמתי עמוק ועצמתי את עיני, כנראה שהוא הבין שמשהו לא הולך כשורה. "שנתיים." לחשתי בעצב, לא הצלחתי להסתכל בעיניו, "אבל…מה?!" הוא צעק, "הארי אל תצעק." נזפה בו אן, "את לא יכולה להיעדר לשנתיים! מה אני יעשה בלעדייך?!" הוא שאל בדאגה, נאנחתי. "אפשר לדבר על זה אחר כך?" שאלתי בהתחננות קלה, הוא הנהן.

עברה עוד שעה קלילה, טוב לא בדיוק קלילה. שום דבר לא קליל כשאתה יודע שבעוד שלושה חודשיים לא תראה יותר את האהבה שלך. "טוב אמא, אני ומאי נבוא עוד כמה דקות, אני רוצה לקחת אותה ל..את יודעת איפה." מיהר הארי להגיד ומשך אותי למכונית השחורה עם הגג הפתוח, "חגורה?" הוא שאל ולא חיכה לתשובה, הוא פשוט לחץ בחוזה על הגז והמראנו על הכביש, לפתע אגם ענק נפרס למול עיני ובדיוק שם, טיפה לפני שפת האגם, אשר מימיו היו צלולים כשמים ללא עננים וכולו מוקף במבוקים וסבכי שיחים ועצים, כך שהמקום היה מבודד מכל נפש חיה מלבד אני והארי. הורדתי את עקבי והארי משך בידי לעבר המים. "הארי!" צעקתי בעוד הוא מגביר את קצב ריצתו, עצרתי את ריצתי ושחררתי את ידי מאחיזתו והוא סובב את ראשו לכיווני, אך מאוחר מדי. הוא מעד לתוך המים.