.gif)
החברים הכי טובים? פרק 4-עונה שניה
.gif)
"ואם לא אז אתה שלי?" שאלתי לוקחת מנה גדושה על המזלג של פסטה ומחייכת
פרק 4
"כן אבל תתכונני העבודה מפרכת מזאת לא תהיה לך" החיוך לא ירד מפניו ומבטי עבר למבט מופתע
"הל'! ניילר בואו!" איימי צעקה
והנה ההוכחה באה" חייך חיוך גדול יותר וקמנו ממקומנו לכיוון איימי
"תכירו זה.. תזכיר לי את שמך שוב" איימי אמרה מובכת לנער אשר אמר לידה
"אמ..ע.ומר"אמר מגמגם
"אל תתבייש כולנו חברים כאן" נייל אמר מסתכל עלי
"הל' הוא גם עובד בממלכה, אני חיפשתי אותך היום שם ולא מצאתי אותך ונפגשתי עם עומר במפתיע ולמרות החיפושים לא מצאנו אז החלטתי להכיר בניכם פה" איימי חייכה מסתכלת עלי ועל עומר וחיוכו של נייל גדל הרגע לרגע
"אם כך, אולי כולנו נצא לפגישה?" נייל אמר
"או לא הוא לא בא כדי שיהיו ביחד אלא שתמצא חבר שאנחנו לא נוכל לפנות אליה.." איימי אמרה מבולבלת
"נהדר אני באמת צריכה אחד כזה" חייכתי לנייל חיוך גדול וגאה ועל פניו הייתה הבעה מאוכזבת
"איימי אני יכול בבקשה מים?" עומר אמר מבוייש
"תביאי לי גם בבקשה" נייל ואני אמרנו ביחד ופלטו מפינו גיחוך קטן לאחר המקרה
"אני מצטערת לבשר לכם אבל אין לי מספקי ידיים לכן ניילר אתה בא לעזור לי" איימי צעקה מעין המטבח ונייל הלך
מאיזו ממלכה אתה?" שאלתי את עומר בלחש
"ממלכת הירקות?" אמר מהוסס בדבריו
"לא חסר שכל, אני מדברת על איפה שאתה גר אתה נסיך"
אני מצטער, אני חושב שחל בלבול, אולי את מתבלבלת ביני לבין מישהו שדומה לי" נהיה מעט לחוץ
"אם אתה בטוח שאתה לא נסיך תוציא את השרשרת שיש לך מתחת לחולצה" והצבעתי על החוט אשר בצבץ מחולצתו הוא היסס מעט לפני אך לבסוף נאנח והוציא אותה
"את צודקת, איך את יודעת?"היה מבועת
"כי אני גם" חייכתי
"את רצינית?!" נייל צעק מהמטבח ובמקרה כך גם עומר ואני צחקתי
"נייל התערב איתי שאתה כאן רק כדי שאיימי תשדך בני לביך אז רוצה לשחק איתו מעט" חייכתי חיוך מתחכם
"כן, אז מה התוכנית?"
"אני יגיד שאתה ממש נחמד ויש לנו המון במשותף ו"יתרברב" עליך, וככה גם אתה בסדר?" קרצתי לו הוא הנהן ונייל ואיימי חזרו עם כוסות מים ומגש חטיפים
"הל' בואי עכשיו" נייל אמר ומשך אותי מהזרוע בחוזקה
"אווץ' אתה יכול להיות יורת עדיין אתה יודע!"הייתי מעוצבנת ושפשפתי את ידי במקום שכואב לי
"לא אני לא!, למה עשית את זה?!" הגביר עלי על קולו עד כמעט ולצעקה
"תרגיע ותסביר לי על מה אתה מדבר!" צעקתי עליו בעצבים
"את זוכרת לפני כמהחודשים שלחו לי הודעות ממספר חסוי? הודעות שמנסות להפריד בני לבין איימי, טוב, אז היא אמרה לי שזאת את!" הצביע עלי באמצע מאשימה, הורדתי לו את האצבע מכיווני
"זה לא יפה להצביע על אנשים" אמרתי ברוגע
"למה את מגיבה ככה?! את כמעט והרסת את הסיכויים שלי עם איימי אחרי שידעתי כמה אני אוהב אותה" פניו האדימו מהרגיל ומילותיו צבטו את ליבי
"אתה זוכר מתי נפגשנו?" הסתכלתי עליו במבט קפוא ללא הבעת פנים כך שלא יוכל לראות את בעת הרגשות המתחוללת בי
"כן, האימות שלו היו חברות אז שאת נולדת באנו לבית חולים ושהסתכלנו אחד על השניה וחייכנו למרות היינו תינוקת בני יום ואני כמה חודשים… מה הקשר עכשיו?" מבטו היה מבולבל אך עדיין כואב וכעוס
אתה זוכר מתי פגשנו את איימי?" שאלתי שוב
"כן, בכיתה ד' כשהיא עברה מאמריקה"
"אתה זוכר כמה פעמים אנחנו התרחקנו בגללה?" שאלתי שוב, אך הפעם לא הייתי מודעת למילים אשר יוצאות מפי, מפני לא ידעתי את הדברים
"כ,,כן אבל זה ממש לא חשוב. מה שחשוב הוא שאת שיקרת לי! עשית את כל תוכניית הזאת רק כדי להפריד ביני לבינה!" כעס שוב מאוד
גיחכתי מעט
"כל מה שעשיתי באותה זמן הוא להיות לידך ולברר מי זאת ולנסות להשלים גם בין שניכם, בזמן שאיימי ישר כעסה ובכלל לא הקשיבה לך. אני גם זוכרת כשאני הייתי פגועה מאהבה נכזבת, בגלל איימי לא הייתה שם לידי כל פעם שאמרת שתבוא וחיכיתי לך לא באת כי מרת ששכחת שקבעת עם איימי. אני תמיד הייתי שם בשבילך לטוב או לרע, אבל שאיימי הגיעה הכל השתנה, אם התוכניית שלה היה להפריד ביננו וכן היא הצליחה תמסור לה כפיים בשמי. אני לא הולכת להילחם עליך יורת כי אין לי כבר את הכוחות המילים פוגעות בי שוב ושוב וכבר לו נותר בי כוח לקום ולהשיב מלחמה, התקופה שלנו הייתי טובה" חייכתי חייך קטן ועצוב "היה נעים להכיר אותך נייל ג'יימס הורן" הושטתי את ידי וכך גם הוא מבולבל לחצתי אותה והלכתי ממנו משאירה אותו בפינה של הסלון מבולבל שידו מושטת לפנים.
"בי איימי אני לא הולכת לחזור יותר לא לבית הזה ולא מולינגר בכללי שמחתי להכיר גם אותך איימי הלן ג'ונס, וגם אותך עומר וסליחה אבל לא הספקתי לעשות זאת" חייכתי ושמתי את ידי על לבי
"א..ת עוזבת את העיר?" נייל בא מאחורי והיה המום
"את לא יכולה.. מה עם החברות שלנו" איימי אמרה אבל ראיתי חיוך פצפון מתחלק על פניה
"אני מצטערת אותי לא תראו יותר." עצמתי את עייני ודמה קטנה זלגה במורד לחי
"לא הל' את לא יכולה לעזוב, את הבטחת לי בגיל 3 זוכרת? אני ואת זה לעד לא משנה באיזו צורה" נייל החזיק את ידי
"אני שמחה שאתה זוכר, אבל עכשיו איימי איתך היא גם הבטיחה שתהיו ביחד לנצח לא?" הסתכלתי עליו ומבטו היה מושפל
"שלום חברים באמת שכל רגע היה לי תענוג" חייכתי עזבתי את ידו של נייל ויצאתי מהדלת נושמת עמוק והולכת למאחורי השיחים חזרה לממלכה הקסומה
"הל'!!" שמעתי את נייל צועק ניסיתי לפתוח את השער מהר לפני שדמעותי יתחילו לזלוג אך הוא היה נעול פלטתי אנחה אחת ושהצלחתי לפתוח את השער נייל גילה את מחבואי ונכנסתי יחד איתו לתוך הממלכה
"לעזאזל!" צעקתי ועצמתי את עייני פתחתי אותם במיטתי מחובקת סביב זוג זרועות הסתובבתי וראותי את נייל. נשמתי לרווחה שגיליתי שהכל היה חלום. קמתי מהמיטה נזהרתי לא להעיר את נייל אך ללא הצלחה
"יקירה לאן את הולכת?" שאל בקל עייף חייכתי
"להסתובב קצת אני לא נרדמת"
"אחרי היום חשבתי שתרדמי מהר" וקם לישיבה
"מה קרה היום?" הייתה מבולבלת ומפוחדת
"את באמת לא זוכרת מה קרה אצל איימי אני חושב.."
"זה אל היה חלום? אז איך עכשיו סלחת לי או הבנת שאיימי ניסתה להפריד בינינו" התיישבתי על המיטה
"שנכנסנו לממלכה הכל 'חזר עלי' אפשר לומר" נייל משך אותי לחיבוק חם ודמעות זלגו מלחיי
"זה היה נראה כמו חלום בלהות, אתה הדבר הכי יקר לי, אתה הדבר היחידי שמשאיר אותי שפויה ואתה היחידי שאני יודעת שאני רוצה להיות אייתו כל חיי מבחינת אהבה או חברות, אני מתחננת בבקשה אל תעזוב אותי"
"זה לעולם לא יקרה, את יודעת את זה את חשובה יותר מדי כדי שאני יוכל לעשות את זה או לחשוב על כך, ואל תדאגי אנחנו ביחד עד הסוף" החזיק את ידי והרים את מבטי כך שהסתכלתי עליו "אפילו המוות לא יפריד ביננו. שאף אחד לא היה לצידי את תמיד היית גם אם היית כועסת עלי וראית שאני לבד באת אלי, אני אוהב אותך ואני לא יוותר עליך בקלות, אז אל תדאגי כי אני פה ואני לא יעזוב לעולם את היד שלך, היד הקטנה והחמודה שלך" נישק את ידי וחייך אלי מה שגורם לי לגחך מעט ולעלות על פני חיוך
תגובות (2)
למה נגמר בפרק 10?אוףףףף
אני חייבת להגיד שזה סיפור פשוט מושלםםםםםם:)
תמשיכי