החברים הכי טובים? פרק 11

"כן כן ועל כלום ביי הל' " הלך לכיוון המעלית ואני יצאתי מהמלון
פרק 11
פתחתי את הטלפון ושלחתי הודעה לנייל 'זה הארי צילם אותנו.. אני עכשיו בדרך הבית האני מבטיחה שעד חמש כבר אני יהיה איתך <3'
וגם לאמבר 'איפה היית?'
נייל ענה לי ראשון 'כן אני כבר יודע ותזכרי שאת הבטחת ;)' ואז גם אמבר ענתה לי 'ישנתי אצל ידיד את היית עם נייל לא?' חייכתי לעצמי והרמתי את מבטי שניה לפני שנתקעתי בעמוד התקשרתי לחברת אוטובוסים ובדקתי מתי האוטובוס מגיע. אני חייבת למהר עוד חמש דקות הוא מגיע. רצתי לתחנת אוטובוס והספקתי לעלות עליו בשנייה האחרונה. שהגעתי לבית של אמבר הרגשתי שמישהו מסתכל עלי הסתכלתי לצדדים ולא ראיתי אף אחד הסתכלתי מאחורי וראיתי מצלמה מציצה מאחורי השיח התעלמתי ממנה והלכתי משם נכנסתי לתוך הבית אמרתי שלום לאימה ונכנסתי לתוך החדר שלי התקלחתי והחלפתי לטייץ שחור וחולצה של בריטניה שגזורה בחלק התחתון אספתי את השיער לצמה לצד והתקשרתי לאמבר
"היי אמ' איפה את? אני בבית ואת לא כאן"
"היי אני מסתובבת בקניון אני יחזור בערב ביי"
"ביי" ניתקתי והתקשרתי לנייל שניה אחרי
"היי ניילר בסוף אני יכולה להיפגש איתך עכשיו אתה פנוי?"
"כן ברור לאסוף אותך?"
"אני אשמח אבל אתה לא מכיר פה את האזור נכון?"
"אמ.. לא"
"וגם איך בדיוק תאסוף אותי? אין לך רישיון"
"הנהג שלנו יכול להסיע אותנו. איפה את? אני יבוא לשם" אמרתי לו וניתקתי ישבתי על המדרגות מול הבית וחיכיתי לו אחרי כמה דקות נייל שלח לי הודעה
'אני תקוע בפקק יש פה פקק רציני אולי ניפגש שם? אני ימצא דרך להגיע לשם'
'אם זה במכונית אז עד ועדיף לנו כבר לא להיפגש אם ברגל אז אין בעיה' שלחתי לו והתחלתי ללכת לכיוון הקניון מזלי שהוא קרוב ושוב הייתה לי את ההרגשה שעוקבים אחרי הצלם הזה באמת היה מאחורי. אם לא הייתי ממהרת הייתי יוצאת עליו
אחרי כמה זמן שחיכיתי בתוך הקניון נייל הגיע
**
"נוו נייל כבר חמש ועדיין לא הלכנו לחנות שרציתיי!" התלוננתי
"טוב נלך אליה עכשיו אבל כן היינו בה" התקדמנו
"לא, לא היינו בה בגלל המעריצות.. לא הספקנו בסוף ללכת אליה אני מבטיחה זאת חנות אחרונה ואז נלך הביתה טוב?" חייכתי
"יש טוב בואי" ורץ לחנות מה שגרם לי לצחוק מדדתי כמה ג'ינסים ארוכים וקצרים וחולצות בסוף יצאתי אדומה לגמרי מהמבטים של נייל ועם גינס אחד קצר, ארוך וחולצה אחת.
רצנו למכונית שהנהג חיכה לנו שם
"סוף סוף לשבת!" נייל צעק במכונית והנהג גיחך ואני צחקתי מהצורה שנייל נשכב.
"נייל אתה הזמת במקרה מישהי לפה אתה יודע כדי אמ.." הסתכלתי עליו מנסה להבהיר לו את הנקודה
"כן אני מקווה שהיא תרצה" נייל קרץ לי
"סליחה חמודי לא יקרה היום" החזקתי לו את החיים כמו שמחזיקים לתינוק והנהג העלה את הזכוכית המפרידה והתחיל לנסוע
"הוא ואני חולקים עליך" ונשכב בתנוחה יותר מוזרה ממיקודם
"שקט מגעיל. עד מתי אתם נשארים כאן?" נשכבתי מולו על הכיסאות.
"עוד שלושה ימים בערך ומחר יש לנו עוד הופעה למה?" קם לישיבה
"גם אני טסה חזרה לאירלנד עוד שלושה ימים אגב מתי אתה בא? אתה יודע כבר?" וגם אני ישבתי
"לא אני יודע שיש לנו עוד 7 מדינות באסיה כל מדינה חמישה ימים בערך ואז אנחנו חוזרים לאירופה לחגים"
"אז אתה תבוא לאירלנד בחגים?" הייתי מאושרת המסורת תמשיך
"זה לא בטוח יש מצב שאני יהיה באנגליה" נייל אמר והחיוך שלי ירד
"הגענו" הנהג הוריד את החלון ואמר נזכרתי ששכחתי לשאול לשמו אך כרגע זה לא שינה לי יצאתי מהר ורצתי לבית לא ידעתי למה אולי לברוח מהמציאות ולחשוב שנייל באמת יהיה איתי ונמשיך את המסורת שלנו? או שסתם רציתי לברוח כבר מהכל? אני כבר לא יודעת אני רק יודעת שמה שאני רוצה זה שקט ולחשוב.
**
"אז הוא לא בא?" אמא שלי שאלה שארגנה את השולחן לארוחת החג
"לא הוא לא יכול הוא ניסה אבל יש לו עוד יומיים הופעה וזה קצת בעיה לטוס ולחזור לשם" הנחתי את הצלחות שמעתי צלצול טלפון, הלכתי לשיש לקחת את הטלפון
"הי ניילר" ניסיתי להישמע שמחה
"אני ממש מצטער שאני לא יכול להגיע אני מתגעגע אליכם" ורציתי לבכות
"גם אנחנו תהיה בטוח וכן גם ליטי ופיבי" צחקקתי
"אני מבטיח לפצות אותכם אז חג שמח ביי לאב" וניתק נשמתי עמוק וחזרתי למבטח
"נייל?" מאורה שאלה הנהנתי ישבנו לאכול וכל הזמן חשבתי מה נייל עושה עכשיו אחרי הארוחה ישבנו כולנו בסלון ואני הסתכלתי באלבום תמונות שלי ושל נייל מהילדות ועד שנה שעברה וכל שנה הפרצופים שלנו נהיו יותר ויותר מוזרים והתחלתי לחייך לעצמי ולצחוק כולם הסתכלו עלי מוזר אז עליתי לחדר והתחלתי לצלם את עצמי אחרי כמה דקות קיבלתי הודעה מנייל
"הי אל תחשבי ששכחתי את המסורת שלנו להצטלם מוזר" ושלח לי תמונה חייכתי ונשכתי את שפתי
"גם אני לא : )" ושלחתי לו את גם תמונה שלי
"גם הבנים רצו לשלוח לך תמונה" ושלח לי תמונה של כל הבנים עם פרצופים מוזרים
"למה לעשות לי סיוטים? חח" חלמתי ולאט לאט העיניים שלי נעצמו מעייפות
"בוקר טוב יפה" שמעתי את קולו של נייל באוזן שלי ונבהלתי שחשבתי שהוא הגיע
"אתה פה?" צעקתי ופתחתי את עייניי מהר ראיתי את גרג צוחק שילבתי ידיים
"הי תן לי לדבר איתה" שמעתי קול מוכר מהטלפון שגרג החזיק
"תביא לי את זה ותצא" חטפתי לו את הטלפון וגררתי אותו החוצה וסגרתי את הדלת
"הל' בוקר טוווב הערתי אותך?"
"לא בכלל לא" אמרתי בקול ציני
"סורי בייבי, תגידי למה גרג ענה לי בטלפון שלך?"
"אוי נכון הצלצול שלך זה השיר המעצבן והרמקולים היו בפול ווליום אז הם שמעו את זה" צחקקתי וסידרתי את המיטה שמתי את נייל על רמקול
"זה לא הוגן, שאר הבנים יכולים לחגוג עם המשפחות שלהם את החג ורק אני לא" נייל נשמע מבואס
"אבל עוד יומיים אתה מגיע לא? נפצה על זה" ניסיתי למלאות אותו תקווה
"ניילר אני רעבה אז אני ידבר איתך מאוחר יותר ביי" ניתקתי וחייכתי לעצמי וירדתי
"אז איך הזוג המאוהבים?" גרג התגרה בי
"תסתום עכשיו שאני עוד רגועה זה עדיף לך" אמרתי והלכתי למטבח להכין לי ארוחת בוקר מאולתרת אחרי חצי שעה של אכילה ושמיעת צחקוקים מהסלון נשמע דפיקה בדלת
"אני יפתח" צעקתי והלכתי לכיוון הדלת