החבורה ! על וואן די עונה 3 פרק 1

אני כככככללללכככךךךךךךך מצטערת שלא העליתי משהו כמו שבוע כי פשוט אני לא יכולתי:( הייתי כמה זמן בטיול ואז היה לי להתאמן למבחן מפגר בחשבון(הלוואי שימות) ונסעתי לחוף גאי ולא יכולתי להביא איתי את האיפד שלי אז לא יכולתי להעלות;((לא אמרתי כבר שאני באתר רק מהאייפד שלי?חחחח אני כותבת הכל בפתקים^^איזה רעיון מעולה ?חחחאני גאונהההה) ויואו אתן לא מאמינות! ביום שישי , הייתי בגוף גיא והיה שם ׳דיג׳יי׳ כזה ששם שירים ואני מתתי משועמם אז יצאתי מה בריכת גלים (שהכי קרובה לרמקולים) והלכתי לקנות ארטיק מהכנסה , חיכיתי בתור ובדיוק אחרי ששילמתי את שומעת את הקול האהוב עליי – וואן די. רצתי לשם ותאמינו או לא גם עוד עשר בנות והתחלנו לשיר וכמעט לצרוח ואז עד שהלכתי הוא שם רק שירים של וואן די!!!!! הייתי מאושרתתתתת!(:
טוב סורי על החפירות הנה הפרקקקקק-

״אני מצטערת״ אמרתי ולקחתי את הסכין לידי והצמדתי למפרק ידי ..בוכה.. שוב ושוב..כל שניה שעוברת הסכין מתקרב עוד קצת לידי וחותך יותר , ומכאיב יותר..

בלעתי רוק ונשמתי עמוק ואז חיזקתי את אחיזתי בסכין והצמדתי יותר ויותר לידי.. ואז , כן . כבר הדם התחיל לצאת מזרועי כשדמעות יורדות מעיני , זה קרה מהר כלכך .. באותה השניה הארי לקח בכוח מידי את הסכין וזרק אותו על הרצפה אבל עדיין, חתכתי. התחלתי לבכות עוד ועוד ועוד ועוד… לא רציתי לדבר . לא רציתי עוד בולשיט , לא רציתי כלום חוץ מלהיות לבד . אבל הארי לא היה נותן לי להישאר לבד שוב .. הוא קירב את שפתיו אליי ונישק אותי , חיבקתי אותו חזק חזק , כשהזרוע שלי ממשיכה לדמם וכשחולצתו מתמלאת בדמי הממשיך לנזול על חולצתו ללא הפסקה . כבר אמרתי שזו היתה הפעם הראשונה שלי? כנראה חתכתי עמוק מדי . כל היד שלי דיממה , כל הזרוע שלי היתה מכוסה בדם . ובנוסף להכל , זה כאב כאילו שהורידו לי את היד ! אבל לא הפסקתי את החיבוק . לא עניין אותי כלום. רק לשתוק ולחבק אותו. לבסוף שמעתי טריקת דלת . נבהלתי והארי הרגיש זאת. שמעתי כפכפים , עולים במדרגות, ואז את אביה אלה וליז נעמדות בפתח הדלת. לא רציתי שיהיו פה וגם הארי. הוא סימן להן ללכת וכן הם עשו . הם ירדו ללואי והתישבו לידו. שותקים. כשאתה לא מדבר זה מרגיע . מוריד לחץ, כעס, עצבים, אבל זה מוסיף כאב , עוד ועוד כאב .. כאב שמחזק את פעימותי וכל הזמן נותן לי הרגשה מגעילה כזאת .. של .. של .. אני לא יכולה להסביר .. אף אחד לא יכול.
״ששש..״ הוא לחש לי כשראה שאני נושכת את שפתיי , הוא לא ידע שזה מכאב .
לבסוף התנתקתי מהחיבוק , הרמתי את ידי . עדיין מדממת, עדיין מכאיבה , עדיין חתוכה . לא ציפיתי שזה יעבור מהר כלכך, אפילו הייתי בטוחה שזה לא יעבור אף פעם.
הסתכלתי על הארי והוא כאילו קורא אותי , הרים אותי , מכניס אותי למכוניתו בורח מכל איש שמנסה לעצור אותו, אם זה צלם, או אחד הבנים, או אחת הבנות . הוא פשוט רץ הכי מהר שיכל את תוך המכונית, מניח אותי לידו ונוסע . פשוט נוסע.
״לאן..?״ שאלתי כשהדמעות מתחילות להעלם.
״לטפל בך״ הוא ענה בקצרה ושם את ידו על ברכי. יכולתי לראות שכואב לו. לא כמו לי , אבל כואב . ברגע הזה התחרטתי אבל גם לא התחרטתי . כל הכעס יצא , כל העצב , כל הדברים הרעים. אבל גם גרמתי להארי , לבנות, לבנים, לכולם כאב , שוק , חרטה , אשמה , עצב ..
״זה לא אתה״ אמרתי כשנכנסנו לבית החולים .
״אני כבר לא בטוח״ הוא אמר והביט ברצפה.
״אז כדאי שתהיה . זה לא בגללך״ אמרתי שוב בהחלטיות .
״אז למה עשית את זה ?!?!?״ הוא צעק
״אני מצטער . למה עשית את זה ..?״ הוא אמר בקול רגוע
״אני לא יודעת.. כאב , דיכאון, אשמה, עצבים, כעס..״ אמרתי לו בשקט ושררה שתיקה עד שהגענו לחדר שהארי הזמין.
״הארי אני לא חושבת שצריך..״ באתי להגיד אבל הוא לא נתן לי לסיים
״ששש.. צריך ועוד איך , עכשיו חכי פה , אל תזוזי , אני קורא לרופא״ הוא אמר והסתכל אל עיני והנהנתי . אני אפשר לסרב לו. פשוט אי אפשר …
״יש משהו שאפשר לעשות..? אני כבר לא בטוח מה לעשות.. היא הדבר הכי חשוב לי בחיים ואם היא תמשיך עם זה אז אני..״ הוא אמר לרופא ואז נכנס לחדר . הייתי שכובה על המיטה הקטנה . כשהרופא חובש את ידי , והארי מחזיר בידי השניה . ואני? אני עוצמת עיניים מקווה לא להתעורר מהחלום הרע הזה . מקווה שזה רק סיוט שיגמר בקרוב.