הבת של לואי ואלינור טומלינסון פרק 42 חלק ב'

הבת של לואי ואלינור טומלינסון פרק 42 חלק ב':
"את לא. עכשיו תעלי" הוא אמר והיא עלתה.
"רוצה גם שק קמח?" דניאל שאל אותי.
"לא" אמרתי.
"למה?" הוא שאל.
"כי אני שמנה" אמרתי ונזכרתי בימים שדניאל היה אומר לי את זה.
~פלאשבק~
נכנסתי לכיתה ומישהו שם לי רגל ונפלתי.
הרמתי את ראשי וראיתי את דניאל וחבריו צוחקים.
"את צריכה עזרה?" אחד מחבריו שאל.
"ברור שהיא צריכה עזרה, היא שמנה שקשה לה לקום מהרצפה לבד" דניאל אמר והם צחקו, ולי התחילו לרדת דמעות וקמתי מהרצפה לבד.
רצתי למקום הסודי שלי ושל אליס וזרקתי בפח שהיה שם את כל האוכל שהיה לי. ואז שמעתי את אליס שואלת "מה את עושה?"
"נפטרת מהאוכל" אמרתי.
"למה?" היא שאלה.
"כי אני שמנה" אמרתי.
"את לא" היא אמרה.
"אני כן" אמרתי.
"למה את חושבת ככה?" היא שאלה.
"כי נכנסתי לכיתה ושמו לי רגל ונפלתי. ואז הרמתי את ראשי וראיתי את דניאל והחברים המטומטמים שלו צוחקים. ואז אחד מהם שאל אם אני צריכה עזרה. ואז דניאל אמר שברור שאני צריכה עזרה אני שמנה שקשה לה לקום מהרצפה לבד, והם צחקו. ואז קמתי ורצתי לפה וזרקתי את האוכל" אמרתי בוכה.
"היילי" היא אמרה.
"מה?" שאלתי בוכה.
"זה שדניאל רזה מאוד לא אומר שכל מי שרזה צריכה להיות רזה כמוהו" היא אמרה וניגבה לי את הדמעות.
"צודקת" אמרתי וחיבקתי אותה.
"נלך לכיתה?" היא שאלה כשהתנתקנו מהחיבוק.
~סוף פלאשבק~
"היילי" דניאל אמר.
"מה?" שאלתי עם דמעות בעיניי.
"בגללי את חושבת שאת שמנה?" הוא שאל אותי.
"כן" אמרתי.
"אני מצטער" הוא אמר.
"זה בסדר" אמרתי.
"זה לא. אני הייתי מטומטם" הוא אמר וחייכתי לפחות ניסיתי.
"ועכשיו" הוא אמר.
"מה?" שאלתי.
"עכשיו את עולה לי על הגב" הוא אמר ועליתי.
המשך יבוא…